זה התרחש בערב שלישי, באולם ישיבות שנועד לדיונים שגרתיים על ניהול קואופרטיבי ומדיניות צריכה. במקום זאת, הפכה הישיבה לזירה טעונה, שבה נשמעו אמירות קשות כלפי יהודים — לעיני עשרות משתתפים.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
במהלך הישיבה, שהתקיימה גם בזום, אמר אחד החברים כי “עליונות יהודית היא בעיה במדינה הזו”, ובהמשך השווה בין יהודים לבין קבוצות שנאה היסטוריות. חלק מהנוכחים באולם מחאו כפיים. אחרים נותרו המומים.
קואופרטיב המזון של פארק סלופ, שהוקם בשנת 1973, נחשב במשך עשרות שנים לסמל של קהילה שיתופית בניו יורק. כ־16 אלף חברים משתתפים בניהולו, עובדים במשמרות ומקבלים בתמורה מחירים מוזלים וזכות להשפיע על מדיניותו. עבור רבים, מדובר לא רק בחנות — אלא במסגרת חברתית ואידיאולוגית.

מה שמתרחש בקואופרטיב של פארק סלופ אינו רק ויכוח מקומי על מדיניות קנייה. הוא משקף מתחים רחבים יותר בתוך החברה האמריקנית, ובמיוחד בתוך מחנה שמגדיר את עצמו פרוגרסיבי — מתחים בין תפיסות של צדק, זהות וביטוי פוליטי.
בשנים האחרונות, כמו במוסדות רבים אחרים בארצות הברית, הדיון על הסכסוך הישראלי־פלסטיני חדר גם לכאן. הישיבה האחרונה עסקה בהצעה לשנות את רף ההצבעה הדרוש להטלת חרם על מוצרים — מ־75 אחוזים ל־51 אחוזים — מהלך שעשוי להקל על קידום חרם על מוצרים מישראל.
אלא שהדיון גלש במהירות מהצעות מדיניות לעימותים אישיים. אחת הנקודות החריפות ביותר הייתה ההשוואה בין יהודים לבין נאצים — אמירה שעוררה תגובות מיידיות באולם, אך לא נבלמה על ידי מנחי הישיבה.
רמון מייסלן, חבר ותיק בקואופרטיב, ניסה להגיב בזמן אמת ואמר כי מחיאות כפיים לאמירות מסוג זה אינן לגיטימיות. לדבריו, התגובה שקיבל הייתה שתיקה. “זה היה רגע קשה,” סיפר לאחר מכן. “ציפיתי שמישהו יעצור את זה.”
גם משתתפים נוספים הביעו אכזבה מהתנהלות המנחים, שלדבריהם לא גינו את הדברים ולא הציבו גבול ברור לשיח. אחת החברות הוותיקות, ברברה מזור, טענה כי מדובר בתופעה רחבה יותר, ולא באירוע חד־פעמי. לדבריה, האקלים בישיבות הפך בשנים האחרונות עוין יותר כלפי חברים יהודים.
המתח אינו חדש. כבר בשנת 2024 הוגשה תלונה ללשכת זכויות האדם של מדינת ניו יורק, בטענה להטרדה של חברים יהודים על רקע עמדותיהם. בתלונה תוארו אירועים של תקיפות מילוליות והשוואות פוגעניות. החקירה נסגרה ללא פירוט פומבי של הממצאים.
מנגד, קבוצת “חברי הקואופרטיב למען פלסטין” מסרה כי הדיון כלל מגוון רחב של עמדות, וכי חבריה כוללים גם יהודים. לטענתם, עמדתם מבוססת על קריאה להימנע ממכירת מוצרים ישראליים כל עוד ישראל אינה עומדת, לשיטתם, בכללי המשפט הבינלאומי.
האירוע האחרון מחדד את השסע בתוך הקהילה: בין מי שרואים בפעילותם מאבק פוליטי לגיטימי, לבין חברים יהודים החשים כי הביקורת חוצה לעיתים גבול והופכת לשיח פוגעני ואף אנטישמי.
מה שמתרחש בקואופרטיב של פארק סלופ אינו רק ויכוח מקומי על מדיניות קנייה. הוא משקף מתחים רחבים יותר בתוך החברה האמריקנית, ובמיוחד בתוך מחנה שמגדיר את עצמו פרוגרסיבי — מתחים בין תפיסות של צדק, זהות וביטוי פוליטי.
עבור חלק מהחברים, זו מחלוקת אידיאולוגית. עבור אחרים, זו שאלה של גבולות — ומה קורה כשהם נחצים בפומבי, ללא תגובה ברורה.
הדיון על מוצרים הסתיים, אך הוויכוח האמיתי רק התחיל.