האינתיפאדה הדיגיטלית: כיצד חמאס כבש את הרשתות החברתיות — ואת הדור הצעיר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

עבור רבים בארצות הברית ובאירופה, התמונות הללו נראות כמו תוצאה של זעם רגעי בעקבות המלחמה במזרח התיכון. אלא שלפי חוקרים ואנשי מודיעין, מדובר בתופעה עמוקה ומתוכננת הרבה יותר — כזו שנבנתה במשך שנים ארוכות ברשתות החברתיות, בפלטפורמות וידאו ובקהילות דיגיטליות.

הספר החדש של האסטרטג הפוליטי הקנדי וורן קינסלה, "היד הנסתרת: מלחמת המידע ועליית התעמולה האנטישמית", מציג טענה חריפה: ההתפרצות האנטי־ישראלית והאנטישמית במערב אינה תהליך ספונטני, אלא תוצאה של מערך תעמולה מתוחכם שחמאס וארגונים קיצוניים נוספים טיפחו במשך עשרות שנים.

לטענתו, חמאס הבין מוקדם מאוד שהקרב האמיתי אינו מתנהל רק בשדה הקרב — אלא במסכים.

לפי קינסלה, חמאס לקח את המודל הזה לרמה חדשה. הארגון לא פעל רק כארגון טרור, אלא גם כמכונת מדיה מתוחכמת. אנשיו למדו כיצד פועלים האלגוריתמים של פייסבוק, טיקטוק, אינסטגרם ויוטיוב, זיהו אילו מסרים מעוררים תגובה רגשית, והבינו כיצד להפוך תוכן פוליטי לויראלי.

כדי להבין כיצד נבנה המנגנון הזה, קינסלה חוזר לשנות ה-90, לתחילת עידן האינטרנט הציבורי. בעוד שמרבית העולם ראה ברשת החדשה סמל לחופש ולפתיחות, ארגוני קיצון זיהו בה הזדמנות אסטרטגית חסרת תקדים. ארגוני נאו־נאצים, ובהמשך גם אל־קאעידה וארגוני ג'יהאד נוספים, היו מהראשונים שהקימו אתרי תעמולה מקצועיים והפיצו מסרים גלובליים ישירות לקהל הרחב.

זו הייתה מהפכה: לראשונה בהיסטוריה, קבוצות שוליים יכלו להגיע למיליוני בני אדם כמעט ללא מגבלות, תקציבים עצומים או תלות בתקשורת המסורתית.

לפי קינסלה, חמאס לקח את המודל הזה לרמה חדשה. הארגון לא פעל רק כארגון טרור, אלא גם כמכונת מדיה מתוחכמת. אנשיו למדו כיצד פועלים האלגוריתמים של פייסבוק, טיקטוק, אינסטגרם ויוטיוב, זיהו אילו מסרים מעוררים תגובה רגשית, והבינו כיצד להפוך תוכן פוליטי לויראלי.

במשך שנים נבנתה ברשת שפה שלמה: סיסמאות, סרטונים, גרפיקות ומסגרות רעיוניות שחדרו בהדרגה לקמפוסים, לארגוני סטודנטים, לקבוצות אקטיביסטיות ולשיח הציבורי במערב.

אחת הטענות המרכזיות בספר היא שהצלחה אידיאולוגית בעידן הדיגיטלי אינה נמדדת בכוח צבאי — אלא בשליטה בתודעה. מי שמצליח להשתלט על הפיד, שולט בשיחה הציבורית.

בעולם שבו סרטון קצר בטיקטוק מגיע לעיתים ליותר אנשים מאשר כתבה עיתונאית או מאמר אקדמי, מלחמת המידע הפכה לכלי אסטרטגי ראשון במעלה. צעירים רבים במערב צורכים חדשות כמעט אך ורק דרך רשתות חברתיות, ולעיתים קרובות נחשפים למציאות דרך תוכן קצר, רגשי וחד־צדדי.

לטענת קינסלה, חמאס וארגונים דומים הבינו את השינוי הזה מוקדם יותר מממשלות המערב, מהאקדמיה ואפילו מחלק גדול מהתקשורת.

ה-7 באוקטובר 2023, לדבריו, היה לא רק מתקפת טרור חסרת תקדים — אלא גם רגע השיא של מערך תודעתי שנבנה במשך שנים. בתוך שעות מהטבח הופצו ברשתות החברתיות מסרים, סרטונים וסיסמאות שהציגו את ישראל כתוקפן ואת חמאס כצד הנרדף.

הקרקע לכך, כך נטען, כבר הייתה מוכנה מראש.

בקמפוסים מובילים בארצות הברית ובאירופה הפכו בשנים האחרונות סיסמאות כמו "מהנהר ועד הים" לחלק מהשיח הפוליטי השגרתי, לעיתים מבלי שהסטודנטים שמשתמשים בהן מבינים את משמעותן ההיסטורית והפוליטית.

קינסלה מזהיר כי הדמוקרטיות המערביות עדיין אינן מבינות את עומק האתגר. לדבריו, הבעיה אינה רק תוכן קיצוני — אלא מערכת שלמה של השפעה פסיכולוגית, אלגוריתמית ותרבותית שפועלת לאורך שנים ומעצבת את תפיסת המציאות של דור צעיר שלם.

לדבריו, גם המאבק בתופעה מורכב במיוחד. צנזורה נרחבת מתנגשת עם עקרונות חופש הביטוי, בעוד שהסברה מסורתית מתקשה להתמודד מול עולם שבו רגשות, סרטונים קצרים ואלגוריתמים חזקים יותר מעובדות יבשות.

הטענה המרכזית של הספר פשוטה אך מטרידה: מה שנראה לעיתים כהתפרצות זעם אקראית ברחובות ניו יורק, לונדון או פריז — הוא במקרים רבים תוצאה של תהליך דיגיטלי ארוך, מחושב ומכוון היטב.

והשאלה שמטרידה יותר מכל היא האם המערב הבין את זה מאוחר מדי.