הדלק מזנק, החשבונות חונקים — והם עדיין עם טראמפ: אם צריך לשלם יותר כדי לעצור את איראן, אז נשלם

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

לצדה עומדת עמיתתה טוניה ברויט, שמספרת כי בכל ביקור בסופרמרקט היא מרגישה את הלחץ הכלכלי גובר. "הכסף פשוט נעלם," היא אומרת. "מה שהלך פעם לאוכל הולך עכשיו לדלק."

ובכל זאת, שתיהן נשארות תומכות נלהבות של טראמפ.

השבוע נשאל טראמפ אם המצוקה הכלכלית של האזרחים גורמת לו לשקול ריכוך בעימות מול טהראן. תשובתו הייתה חדה ונטולת הסתייגויות. "אני לא חושב על המצב הכלכלי של האמריקאים," אמר. "הדבר היחיד שמעניין אותי הוא שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני."

הסתירה לכאורה הזו חוזרת שוב ושוב ברחבי אמריקה הכפרית של 2026. ככל שהעימות מול איראן מחריף ומחירי האנרגיה מטפסים, כך מתחדדת השאלה שמרחפת מעל הפוליטיקה האמריקאית: עד כמה רחוק מוכנים מצביעי טראמפ ללכת איתו — גם כשהמחיר פוגע ישירות בהם.

השבוע נשאל טראמפ אם המצוקה הכלכלית של האזרחים גורמת לו לשקול ריכוך בעימות מול טהראן. תשובתו הייתה חדה ונטולת הסתייגויות. "אני לא חושב על המצב הכלכלי של האמריקאים," אמר. "הדבר היחיד שמעניין אותי הוא שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני."

עבור הדמוקרטים זו הייתה מתנה פוליטית. סקרים אחרונים מצביעים על ירידה חדה באמון הציבור בניהול הכלכלה של טראמפ, ורבים מהאמריקאים מטילים עליו אחריות ישירה למחירי הדלק הגבוהים. אבל לאורך כביש 52 בקולורדו — רצועת אספלט צרה שחוצה שדות, חוות ובארות נפט — התמונה נראית אחרת לגמרי.

ג'ים מילר, בן 65, עמד כפוף מעל מנוע הטנדר שלו כאשר פגש בו כתב רויטרס. הוא מודה שהמצב קשה, אך מתקשה להבין את התלונות סביבו. "אני סובל כמו כולם," הוא אומר, "אבל אני מוכן להקריב קצת."

מילר נזכר בסיפורים ששמע מאביו על מלחמת העולם השנייה — תקופה של קיצוב, מחסור והקרבה לאומית. מבחינתו, אמריקה איבדה מאז משהו בסיסי. "פעם אנשים ידעו לוותר בשביל המדינה," הוא אומר. "היום כולם רוצים הכול מיד."

כמה קילומטרים משם, בעיירה רוגן, ניצב מייק אורבנוביץ', בעל קואופרטיב חקלאי שמנהל תנועת ענק של משאיות תבואה מדי יום. הוא אינו מסתיר את הספקות שלו לגבי יכולתו של טראמפ להוריד את מחירי הדלק בקרוב, ומעריך שהמחירים הגבוהים יישארו לפחות עד הסתיו. למרות זאת, מבחינתו הבחירה הפוליטית ברורה. "האלטרנטיבה גרועה יותר," הוא אומר בפשטות.

גם בקרב צעירים מורגש אותו דפוס. בסטודיו לקעקועים בעיר פורט מורגן, לקסיס זיברנדס בת ה־22 מספרת כי עברה בשנים האחרונות שינוי פוליטי ואישי עמוק. היא הייתה בעבר דמוקרטית, אך כיום מגדירה את עצמה רפובליקנית ונוצרייה אדוקה. מבחינתה, העימות מול איראן היה בלתי נמנע. "משהו היה קורה בכל מקרה," היא אומרת. "או שהם היו פוגעים בנו — או שאנחנו בהם."

לצדה יושבת אמה, ג'יל, שמסכמת במשפט אחד את רוח הדברים באזור כולו. "אני שונאת את מחירי הדלק," היא אומרת, "אבל אני מפחדת יותר מאיראן גרעינית."

כשנשאלה אם יש משהו שיכול לערער את תמיכתה בטראמפ, היא לא היססה אפילו לרגע. "לא," היא השיבה. "אני איתו עד הסוף."

הנתונים הלאומיים מצביעים אמנם על שחיקה בתמיכה הכלכלית בנשיא, אך במחוזות הכפריים של קולורדו מדובר במשהו עמוק הרבה יותר משאלת מחירי הדלק. המחוזות שבהם ביקרה רויטרס לא הצביעו למועמד דמוקרטי לנשיאות מאז 1964. במשך יותר משישה עשורים, התמיכה ברפובליקנים נשארה כמעט בלתי מעורערת.

מה שמחזיק את התמיכה הזו אינו רק שיקול כלכלי. עבור רבים מהתושבים כאן, טראמפ מייצג תחושת שייכות וזהות. הם מאמינים שהוא מדבר בשפה שלהם, מבין את החרדות שלהם ומוכן להילחם עבור הערכים שהם רואים כחיוניים לביטחון המדינה.

במקומות כמו וויגינס, רוגן ופורט מורגן, המלחמה מול איראן אינה נתפסת רק כמאבק גיאופוליטי רחוק. עבור רבים, זו שאלה של אמון, נאמנות ופחד עמוק ממה שעלול לקרות אם ארצות הברית תיתפס כחלשה.

ולכן, גם כשהמחירים בתחנות הדלק ממשיכים לטפס, רבים כאן מוכנים להמשיך לשלם — לפחות בינתיים.