האיש שקרא להשמדת ישראל: התוכנית הסודית להפוך את אחמדינג'אד לשליט איראן

בשנת 2006 עמד מחמוד אחמדינג'אד מול קהל תומכיו בטהרן וקרא למחוק את ישראל מהמפה. במשך שנים הוא היה הפנים הבולטות ביותר של האיבה האיראנית כלפי המדינה היהודית: נשיא שהכחיש את השואה, אירח ועידות של מכחישי שואה והפך את המלחמה בישראל לחלק מרכזי מהזהות הפוליטית שלו. לכן, גם במזרח התיכון המלא תפניות בלתי נתפסות, קשה היה לדמיין את הדיווח שפרסם “ניו יורק טיימס”: ישראל וארצות הברית בחנו אפשרות להפוך דווקא אותו למנהיג איראן ביום שאחרי עלי חמינאי.

לפי הדיווח, הרעיון נולד בימים שלאחר מבצע “שאגת הארי”, שבמהלכו חוסל המנהיג העליון של איראן לצד בכירים נוספים במשטר. בבית הלבן ובמערכת הביטחון הישראלית הבינו כי חיסול חמינאי ייצור ואקום מסוכן, והשאלה המרכזית הייתה מי יוכל להשתלט על המדינה מבלי לגרור את איראן למלחמת אזרחים או לקריסת מערכות מוחלטת.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כך נטען, חיפש “אדם מבפנים” — דמות שמכירה את מנגנוני הכוח של הרפובליקה האסלאמית ויכולה להשתלט עליהם במהירות. בישראל, לפי הדיווח, כבר גובשה תשובה: מחמוד אחמדינג'אד.

חשיפה דרמטית של “ניו יורק טיימס” טוענת כי ישראל וארצות הברית קידמו בחשאי מהלך שנועד להציב את מחמוד אחמדינג'אד בראש איראן לאחר חיסולו של עלי חמינאי. האיש שהפך לסמל האנטישמיות המודרנית, הכחיש את השואה ואיים שוב ושוב על ישראל, סומן לפתע כמועמד מועדף להנהגת הרפובליקה האסלאמית. אלא שאז תקיפה ישראלית הסתבכה, אחמדינג'אד נפצע ונעלם — והתוכנית כולה קרסה ברגע אחד.

על פניו זו נשמעת כמו סתירה מוחלטת. אלא שבשנים האחרונות אחמדינג'אד כבר לא נחשב לאיש של חמינאי. להפך. הנשיא לשעבר הסתכסך עם ההנהגה האיראנית, האשים את בכירי המשטר בשחיתות, נפסל שוב ושוב מהתמודדות בבחירות, ואנשיו נעצרו בזה אחר זה. בשלב מסוים אף הוטל עליו מעצר בית בפאתי טהרן. מבחינת גורמי מודיעין אמריקניים וישראליים, הוא אולי לא היה ידיד של ישראל — אבל גם כבר לא היה חלק מהמעגל הנאמן של חמינאי.

לפי “ניו יורק טיימס”, התוכנית שנרקמה הייתה נועזת במיוחד. חיל האוויר הישראלי תקף את המתחם שבו שהה אחמדינג'אד, אך המטרה לא הייתה לחסל אותו אלא להפך — לפגוע באנשי האבטחה והפיקוח שהחזיקו אותו במעצר הבית ולאפשר את שחרורו. המבצע תוכנן כמהלך כירורגי שיפתח עבורו נתיב חזרה למרכז הזירה הפוליטית האיראנית.

אלא שבאותו רגע הכול הסתבך. אחמדינג'אד נפצע בתקיפה וכמעט נהרג. לפי מקורות המקורבים אליו, רק לאחר מכן הבין כי לא מדובר בעוד תקיפה אקראית במסגרת העימות האזורי, אלא במהלך רחב בהרבה שמובילות ישראל וארצות הברית. ההבנה הזאת, כך נטען, שינתה לחלוטין את עמדתו. במקום לשתף פעולה, הוא נסוג, ניתק קשר — ונעלם.

מאז התקיפה איש כמעט לא ראה אותו. צילומי לוויין הראו כי עמדות האבטחה מחוץ לביתו נהרסו לחלוטין, אך הבית עצמו לא נפגע באופן משמעותי. חרושת שמועות החלה להתפשט באיראן: יש שטענו כי הוברח למקום מסתור, אחרים העריכו כי אנשי המשטר מחזיקים בו תחת פיקוח הדוק, ויש גם מי שסבורים כי הוא מסתתר מחשש לחיסול נוסף.

מאחורי המהלך עמד, לפי הדיווח, היגיון קר ומחושב. בירושלים ובוושינגטון לא חיפשו דמוקרט ליברלי או פרו־ישראלי שינהיג את איראן. הם חיפשו דמות שמבינה כיצד המשטר פועל, נהנית עדיין ממידה מסוימת של לגיטימציה ציבורית, ומסוגלת לבצע מעבר שלטוני מבלי לפרק לחלוטין את המדינה. במובן הזה, אחמדינג'אד נתפס כאדם שאפשר “לעשות איתו עסקה”.

החשיבה הזו התחזקה בעקבות התבטאויות מפתיעות שלו בשנים האחרונות. בריאיון ל“ניו יורק טיימס” בשנת 2019 הוא דיבר באופן חריג על דונלד טראמפ ואמר כי מדובר ב“איש מעשים” שמסוגל לחשב אינטרסים ארוכי טווח. במקביל, ביקוריו במדינות המקיימות קשרים קרובים עם ישראל עוררו לאורך השנים ספקולציות רבות בתוך איראן ומחוצה לה.

ועדיין, גם אחרי החשיפה הדרמטית, שאלות רבות נותרו פתוחות. האם אחמדינג'אד ידע מראש על התוכנית? האם באמת הסכים לקחת חלק במהלך שנתפס בעיני איראנים רבים כבגידה? כיצד בדיוק תכננו ארצות הברית וישראל להציב אותו בשלטון במדינה רוויית פלגים ומאבקי כוח? ומה יקרה עכשיו, כאשר חמינאי מת — אך האיש שסומן כיורש האפשרי נעלם מהזירה?

הבית הלבן סירב להתייחס ישירות לפרסום ומסר רק כי ארצות הברית ממשיכה לפעול נגד תוכנית הגרעין האיראנית. בישראל שמרו על שתיקה מוחלטת.

אבל גם אם חלק מהפרטים עדיין לוטים בערפל, עצם האפשרות שישראל שקלה להציב בראש איראן את אחד מאויביה המרים ביותר ממחישה עד כמה המזרח התיכון נכנס לעידן שבו אין יותר קווים אידיאולוגיים ברורים — רק אינטרסים, הישרדות ומאבקי כוח חשאיים.