אחד אחד הם נעלמים: יחידת החיסולים הסודית שרודפת את מחבלי 7 באוקטובר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

לשם כך הוקם כוח מיוחד בשם "נילי" — ראשי התיבות של הפסוק "נצח ישראל לא ישקר". המשימה שהוטלה עליו פשוטה בניסוחה אך עצומה בהיקפה: לבנות רשימת יעד של כל מי שהשתתף במתקפה, מהמתכננים הבכירים ועד אחרון המשתתפים שחצה את הגבול.

לפי הדיווח, הרשימה כוללת אלפי שמות. מאות מהם כבר "נמחקו" — ביטוי שבו משתמשים במערכת הביטחון לתיאור מחוסלים. בין היעדים היו בכירי חמאס, חוליות חטיפה, נהגי טרקטורים שפרצו את גדר הגבול, מחבלים שתועדו בתוך קיבוצים ואפילו אנשים שסייעו לוגיסטית למתקפה.

פלסטינים נוכחים בהלווייתו של עז א-דין אל-חדד, שנהרג בתקיפה ישראלית ב-16 במאי

המערכת שפועלת מאחורי הקלעים נשענת על שילוב עצום של מודיעין אנושי וטכנולוגי. בישראל אספו אלפי שעות של סרטונים ותמונות — רבות מהן הופצו בידי המחבלים עצמם. אנשי שב"כ ואמ"ן מריצים את התיעוד בתוכנות זיהוי פנים, מצליבים נתוני מיקום מטלפונים סלולריים, מנתחים שיחות שיורטו במהלך המתקפה ומתחקרים עצורים פלסטינים שנפלו בידי ישראל.

לפי גורמים שצוטטו בתחקיר, די בשתי ראיות עצמאיות לכך שאדם השתתף בטבח כדי להכניס אותו לרשימת החיסול או המעצר. "זו עבודה קשה מאוד", אמר גיא חן, בכיר שב"כ לשעבר. "צריך לדעת ברגע המדויק איפה האיש נמצא".

אחת הדוגמאות שממחישות את שיטת הפעולה קשורה לסרטון החטיפה של נועה ארגמני, שתועד והפך לאחד מסמלי 7 באוקטובר. בתיעוד נראית ארגמני נלקחת על אופנוע לעזה, כשהיא מושיטה יד בייאוש לעבר בן זוגה. לפי התחקיר, שני המחבלים שסייעו לחטיפה זוהו וסומנו זמן קצר לאחר מכן — ובהמשך חוסלו בשתי תקיפות נפרדות.

בישראל רואים במבצע המשך ישיר למדיניות שהתעצבה אחרי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. אז יצא המוסד למבצע חיסולים עולמי נגד אנשי "ספטמבר השחור". אלא שהפעם, היקף היעדים גדול בהרבה והטכנולוגיה הפכה את המרדף למהיר ומדויק יותר.

"המסר הוא שכל מי שחושב לבצע מתקפה כזאת בעתיד צריך להבין שהוא יירדף עד יומו האחרון", אמר שלום בן חנן, בכיר שב"כ לשעבר.

לפי התחקיר, שורת החיסולים שביצעה ישראל מאז 7 באוקטובר קשורה ישירות לאותו מאמץ. בין היתר הוזכר חיסולו של סאלח אל-עארורי, בכיר חמאס בלבנון, שחוסל בביירות; חיסולו של איסמעיל הנייה בטהרן; והתקיפה בעזה שבה נהרג עיזאדין אל-חדאד — מהמפקדים הצבאיים האחרונים של חמאס שהיו מעורבים בתכנון המתקפה.

עבור חלק מהישראלים, מדובר בסגירת חשבון היסטורית. אמילי דמארי, שנחטפה לעזה והוחזקה בשבי במשך כ-500 ימים, כתבה לאחר חיסול אחד מבכירי חמאס כי מדובר ב"סגירת מעגל". לדבריה, אותו בכיר היה מעורב הן בתכנון המתקפה והן בחטיפתה.

אלא שבמקביל, המבצע מעורר גם שאלות משפטיות ומוסריות קשות. ראשל ואן לנדינגהם, מומחית אמריקנית למשפט ביטחוני ושופטת צבאית לשעבר בחיל האוויר האמריקני, אמרה כי חיסול לוחמים במהלך מלחמה נחשב חוקי גם בתקופות של הפסקת אש — אך הזהירה מפני מצב שבו אזרחים נהרגים ללא הליך משפטי. "הקושי המרכזי הוא לקבוע מיהו לוחם ומי אזרח", אמרה.

גם בקרב חוקרים העוסקים בחברה הפלסטינית נשמעת ביקורת. טהאני מוסטפא מהמועצה האירופית ליחסי חוץ טענה כי מדיניות חיסולים רחבה עלולה דווקא להגביר את המוטיבציה להצטרף לחמאס ולארגוני טרור נוספים, במיוחד ברצועת עזה ההרוסה. לדבריה, עבור צעירים רבים שם, התחושה היא של "לחם או מוות".

ואולי הקול המטלטל ביותר הגיע דווקא ממשפחות החטופים עצמן. יעקב ארגמני, אביה של נועה, נשאל על חיסול המחבלים שהיו מעורבים בחטיפת בתו והשיב בכנות חריגה: "נקמה? אני לא יודע מה היא מוסיפה".

גם אביבה סיגל, שנחטפה לעזה ושוחררה לאחר 51 ימים, בזמן שבעלה הוחזק עוד חודשים ארוכים בשבי, התקשתה לדבר במונחים של נקמה. "אני חיה", אמרה. "וזה מספיק לי".

אבל במערכת הביטחון הישראלית, כך נראה, הרשימה עדיין רחוקה מסיום.