
בסופו של האירוע נותרו הכיתות ריקות. 140 ילדים ניצלו. עבדאללה עצמו נהרג.
הוא היה אב לשמונה ילדים. שכרו עמד על 18 דולר לשעה.
הסיפור שלו ממחיש את אחד האבסורדים הגדולים ביותר במציאות האמריקנית: האנשים שאמורים לעמוד בין אזרחים חסרי הגנה לבין הטבח הבא אינם בהכרח שוטרים, לוחמי יחידות מיוחדות או סוכני מודיעין. ברוב המקרים מדובר במאבטחים פרטיים — עובדים בשכר נמוך יחסית, ללא סמכויות ממשיות ולעיתים גם ללא ציוד בסיסי להגנה עצמית.

הסיפור של אמין עבדאללה, שנהרג בההגנה על הילדים במסגד בסן דייגו, ממחיש את אחד האבסורדים הגדולים ביותר במציאות האמריקנית: האנשים שאמורים לעמוד בין אזרחים חסרי הגנה לבין הטבח הבא אינם בהכרח שוטרים, לוחמי יחידות מיוחדות או סוכני מודיעין. ברוב המקרים מדובר במאבטחים פרטיים — עובדים בשכר נמוך יחסית, ללא סמכויות ממשיות ולעיתים גם ללא ציוד בסיסי להגנה עצמית.
בארצות הברית פועלים כיום יותר מ־1.2 מיליון שומרי ביטחון פרטיים — כמעט פי שניים ממספר השוטרים במדינה כולה. הם מוצבים בבתי ספר, בבתי חולים, בבנייני משרדים, במרכזים מסחריים, בכנסיות, במסגדים ובבתי כנסת. הם הראשונים לראות אדם חשוד נכנס לבניין, הראשונים להגיב כאשר משהו משתבש — ולעיתים גם הראשונים למות.
למרות האחריות העצומה המוטלת עליהם, תנאי ההעסקה של רבים מהם רחוקים מאוד מהסיכון שהם נדרשים לקחת. שכרם של מאבטחים פרטיים בארצות הברית נמוך לעיתים בעשרות אחוזים מזה של שוטרים, וברוב המקרים הם אינם נהנים מהגנות משפטיות, פנסיה, ביטוח מספק או ציוד מתקדם. חלקם אף נדרשים לרכוש מכספם אפודי מגן או אמצעי בטיחות בסיסיים.
מחקר שפרסמה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי העלה כי באזור מפרץ סן פרנסיסקו רוב המאבטחים הפרטיים אינם משתכרים מספיק כדי לעמוד ביוקר המחיה המקומי. חלקם עובדים במשמרות כפולות כדי לשרוד כלכלית, ובכל זאת נדרשים להתמודד מדי יום עם איומים אלימים, גניבות, תקיפות ולעיתים גם פיגועי ירי.
הנתונים הלאומיים מציירים תמונה קשה עוד יותר. לפי לשכת הסטטיסטיקה לעבודה בארצות הברית, שיעור התמותה של מאבטחים פרטיים גבוה משמעותית מהממוצע במשק האמריקני, כאשר הסיבה המרכזית היא תקיפות אלימות במהלך העבודה.
הסכנה הזו הפכה מוחשית במיוחד בשנים האחרונות, על רקע גל ההתקפות נגד מוסדות דת בארצות הברית. מאז הטבח בכרייסטצ'רץ' שבניו זילנד ב־2019, שבו נרצחו 51 מתפללים מוסלמים, חלה עלייה דרמטית במודעות לאבטחת בתי תפילה — אך גם במספר האיומים עצמם.
בתי כנסת, מסגדים וכנסיות הפכו למטרות קבועות עבור קיצונים, גזענים ותוקפים בודדים. בבאפלו נרצח המאבטח אהרון סולטר ג'וניור כאשר ניסה לעצור מחבל לבן בסופרמרקט. בדטרויט נפרץ בית כנסת בזמן שבתוכו תלמידים. במיניאפוליס נהרגו ילדים בפיגוע בכנסייה. ועכשיו הגיע גם הפיגוע בסן דייגו.
הקהילות המקומיות כבר מבינות שהמאבטחים שלהן אינם עוד "שומר בכניסה", אלא קו ההגנה האחרון לפני אסון. "אנשים שמאבטחים מוסדות דת יודעים היום שהם עלולים למצוא את עצמם מול אדם שבא להרוג", אמר ביל גנלי, מנהל ביטחון בקהילה היהודית של סן דייגו.
גם המחוקקים החלו להגיב. במדינת ניו יורק אושר לאחרונה "חוק אלאנד אטיין", שנקרא על שמו של מאבטח שנרצח במהלך עבודתו בבניין משרדים במנהטן. החוק נועד לשפר את תנאי ההעסקה של מאבטחים ולהבטיח להם שכר הוגן, שעות מנוחה והגנות בסיסיות. מדינות נוספות, בהן פנסילבניה, לואיזיאנה ומרילנד, בוחנות חקיקה דומה.
אלא שעבור רבים מהמאבטחים עצמם, השינוי מגיע מאוחר מדי. דייוויד קיי, שעבד כמאבטח לאחר שאיבד את עבודתו בענף ההייטק בתקופת הקורונה, סיפר כי סירב להצעה להפוך למאבטח חמוש תמורת תוספת זעומה בשכר. "החיים שלי שווים יותר מעוד כמה עשרות דולרים ביום", אמר.
אבל אחרים ממשיכים להסכים לקחת את הסיכון.
יש רגע כמעט בכל אירוע ירי המוני שבו הכול תלוי באדם אחד. השוטרים עדיין לא הגיעו. כוחות מיוחדים עדיין בדרך. ובין היורה לבין האזרחים עומד מאבטח בודד — לפעמים עם אקדח, לפעמים בלי אפוד, לפעמים בלי מספיק הכשרה — שנדרש בתוך שניות להחליט אם להילחם או לברוח.
אמין עבדאללה החליט להישאר.
הילדים שחילץ מהמרכז האיסלאמי יחזרו הביתה. הוא לא.
ובאמריקה של 2026, זה שווה 18 דולר לשעה.