
הטחינה מיוצרת משומשום קלוי שנטחן למחית חלקה, ובדיוק כמו זרעי השומשום עצמם - גם היא נחשבת צפופה מאוד מבחינה תזונתית. התזונאית סופי גסטמן הסבירה כי מדובר במזון פשוט יחסית, אבל כזה שמכיל מגוון רחב של רכיבים שהגוף צריך. לדבריה, תהליך הטחינה אפילו מסייע לגוף לספוג טוב יותר את הערכים התזונתיים של השומשום.
בין היתר, טחינה מכילה סידן, מגנזיום, ברזל, אבץ ונחושת - מינרלים שמשתתפים בתהליכים חשובים בגוף כמו שמירה על העצמות, תפקוד השרירים, מערכת החיסון והובלת חמצן. בנוסף, היא עשירה גם בוויטמינים מקבוצת B, בהם B1, B3, B6 וחומצה פולית, שתורמים לפעילות מערכת העצבים, הפקת אנרגיה וייצור תאי דם.

העולם גילה את מה שהישראלים יודעים שנים: היתרונות הבריאותיים של הטחינה
אחד הדברים שמעניינים חוקרים בשנים האחרונות הוא הקשר האפשרי בין צריכת שומשום וטחינה לבין ירידה ברמות הכולסטרול. לפי הכתבה, השומשום מכיל תרכובות טבעיות בשם פיטוסטרולים וליגננים, שעשויות להפחית את ספיגת הכולסטרול בגוף. חלק מהמחקרים הקטנים שבוצעו מצאו כי צריכה יומית של כ-40 גרם טחינה או שומשום במשך כמה שבועות הצליחה להפחית את רמות הכולסטרול "הרע", אם כי החוקרים מדגישים שהממצאים עדיין לא חד-משמעיים.
לצד היתרונות, המומחים מזכירים שגם בטחינה צריך לדעת לשמור על איזון. כף אחת מכילה בערך 90 קלוריות, ולכן ההמלצה היא להסתפק בכשתי כפות ביום. מצד שני, רוב השומן שבה נחשב לשומן טוב - בעיקר שומן חד בלתי רווי ורב בלתי רווי - ולא לשומן רווי.
ומה עושים איתה חוץ מלנגב עם חומוס? כאן כנראה שלישראלים יש יתרון טבעי. גסטמן מסבירה לעיתון הבריטי שכדאי לשלב טחינה כרוטב לסלטים, מעל ירקות קלויים, בתוך קערות אורז ודגנים, לערבב עם יוגורט, ואפילו להכין ממנה רוטב לאטריות עם שמן צ'ילי וחומץ אורז. "טחינה היא לא מזון קסם", היא אמרה, "אבל אם כמה כפות הופכות ארוחה לטעימה ומשביעה יותר - זה כבר ניצחון".