העולם נסגר על היהודים: האתר שמסמן איפה כבר לא בטוח להזדהות

שי יעיש בסך הכול רצה למצוא מקום בטוח לחופשה. שנה קודם לכן הוא עזב את עבודתו בהייטק כדי להקים מיזם משלו, אבל התקשה למצוא רעיון שירגיש מספיק חשוב. ואז, במהלך שיחה עם אשתו על חופשה משפחתית, עלתה השאלה שהפכה לסטארט־אפ: בעולם שבו ישראלים ויהודים חוששים יותר ויותר להיחשף בפומבי, איך יודעים לאן עדיין אפשר לטוס בלי להסתיר מי אתה?

מן השאלה הזאת נולד האתר "סייף פור ג׳וז", שמבקש לעשות דבר פשוט לכאורה: להציג לנוסעים יהודים וישראלים מפה עדכנית של העולם לפי רמת הסיכון לאנטישמיות, הטרדות או אלימות. האתר, שפועל בעברית ובאנגלית, משלב מידע מאזהרות מסע רשמיות, דיווחים חדשותיים, מידע שמוזן על ידי גולשים וכלי בינה מלאכותית שמאתרים אירועים רלוונטיים ומעדכנים את דירוגי המדינות והערים.

לדברי יעיש, מאות בני אדם כבר נכנסים לאתר מדי יום לפני שהם מזמינים טיסה או מלון. עבורם, השאלה איננה עוד רק אם היעד יפה, זול או נוח — אלא אם אפשר ללכת ברחוב עם מגן דוד, לדבר עברית בבית קפה או לומר בגלוי שמגיעים מישראל בלי לחשוש מתגובה עוינת.

האתגר הזה אינו חדש לחלוטין עבור נוסעים יהודים, אבל מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיה הוא החריף באופן דרמטי. יהודים וישראלים במדינות רבות דיווחו על הפגנות עוינות, תקיפות, איומים, חרמות והטרדות, ולעיתים גם על תחושה שהזהות עצמה הפכה למשהו שעדיף להצניע.

יעיש, בן 34, נולד בטבריה ומתגורר כיום בפרדס חנה. הוא מתאר את עצמו קודם כול כמפתח תוכנה, ומספר שהוא מתכנת מגיל 16. כאשר החל לבנות את האתר, הניח שהגל האנטי־ישראלי יהיה זמני. לדבריו, הוא לא ציפה שהתחושה הזאת תימשך לאורך זמן או תהפוך לחלק קבוע מתכנון נסיעה לחו״ל.

כאשר מביטים במפה שמציג האתר, התמונה אינה מעודדת. מספר היעדים המסומנים כבטוחים לחלוטין קטן יותר ממה שנוסע ישראלי ממוצע אולי היה מצפה.

המערכת שבנה אינה מסתפקת בדירוג כללי של מדינה שלמה. היא מנסה לזהות גם הבדלים בין אזורים וערים, מפני שהמציאות עשויה להשתנות מאוד בתוך אותה מדינה. עיר אחת יכולה להיות רגועה יחסית, בעוד שבאחרת התרחשו לאחרונה הפגנות אלימות או תקיפות אנטישמיות.

האתר נשען גם על אזהרות המסע הרשמיות של ישראל, אף שיעיש מדגיש כי לא כל אזהרה כזאת קשורה בהכרח לאנטישמיות. בחלק מן המדינות הסיכון נובע מטרור, פשיעה, אי־יציבות פוליטית או יחסים עוינים עם ישראל. במקביל, משתמשים יכולים לדווח בעצמם על תקריות שחוו או ראו.

כל המידע נאסף ומעובד במידה רבה באמצעות בינה מלאכותית, אך יעיש עצמו בודק את התוצרים אחת לכמה ימים. הוא גם מבהיר באתר כי אין מדובר במערכת רשמית וכי הדירוגים אינם תחליף לבדיקה עצמאית או לאזהרות מסע ממשלתיות. זהו כלי עזר — לא הבטחה לביטחון.

ובכל זאת, כאשר מביטים במפה שמציג האתר, התמונה אינה מעודדת. מספר היעדים המסומנים כבטוחים לחלוטין קטן יותר ממה שנוסע ישראלי ממוצע אולי היה מצפה.

בין המדינות המקבלות דירוג גבוה נמצאות צ׳כיה, אלבניה, ליטא ובלארוס במזרח אירופה; בוליביה, פרגוואי ואקוודור בדרום אמריקה; וכן יפן, וייטנאם וקמבודיה באסיה. גם נפאל, איסלנד וקפריסין מופיעות בין היעדים הבטוחים יותר, לצד מדינות איים קטנות כמו פלאו, מיקרונזיה, איי מרשל וטובאלו.

דווקא חלק מהיעדים הפופולריים ביותר בקרב ישראלים ויהודים כבר אינם מסומנים בירוק. ארצות הברית, אוסטרליה וחלק גדול מאירופה מופיעות ברמת "זהירות", עם המלצה לצמצם הצגה בולטת של סמלים יהודיים או ישראליים במקומות מסוימים.

מדינות כמו ספרד, קנדה, בריטניה, דרום אפריקה ורוסיה מקבלות באתר דירוג חמור יותר, הכולל אזהרה מפורשת לשמור על ערנות ולשקול היטב מתי ואיפה להזדהות כישראלי או יהודי. שורה של מדינות בעלות סיכון גבוה בהרבה, ובהן איראן, אפגניסטן ומצרים, מסומנות כמסוכנות.

הפערים האלה ממחישים עד כמה השתנה עולם הנסיעות עבור חלק מהישראלים. במשך שנים השאלה המרכזית לפני חופשה הייתה מחיר הטיסה או מזג האוויר. כיום, עבור משפחות מסוימות, נכנסות למשוואה שאלות אחרות לגמרי: האם לדבר עברית ברחוב, האם לענוד מגן דוד, האם ללבוש חולצה עם כיתוב בעברית, ואפילו מה לענות כאשר נהג מונית שואל מאיפה הגעת.

יעיש אומר שהתחושה הזאת משתנה מאדם לאדם. יש מי שירגישו בטוחים לומר שהם ישראלים בקפריסין, אבל יימנעו מכך בספרד. אחרים לא יסתירו את זהותם בשום מקום. לכן, לדבריו, האתר אינו מנסה להכתיב התנהגות, אלא לתת לנוסעים מספיק מידע כדי להבין את הסביבה שאליה הם מגיעים.

נכון לעכשיו, האתר אינו מייצר עבורו הכנסה. יעיש רואה בו בסיס למשהו רחב יותר: מרכז מידע לנוסעים יהודים שיכלול בעתיד גם בתי מלון ידידותיים ליהודים, מסעדות כשרות, בתי כנסת ושירותים נוספים.

אבל עוד לפני שהחזון הזה יתממש, עצם קיומו של האתר מספר סיפור מטריד. לפני כמה שנים, הרעיון של מפה עולמית שמדרגת מדינות לפי השאלה "האם בטוח ליהודים?" היה נשמע לרבים קיצוני או אנכרוניסטי. היום הוא מושך מאות משתמשים ביום.

וזה אולי המסר החריף ביותר שעולה מהמיזם: יהודים אינם רק בודקים יותר לאן כדאי לטוס. בחלקים הולכים וגדלים של העולם הם כבר בודקים לאן מותר להם לטוס בלי לחשוב פעמיים על מי שהם.