
הוא לא העלה בדעתו שהמערכת הזאת תגיע עד לאשתו.
בחודש שעבר, לאחר שבני הזוג נחתו בנמל התעופה ברבנק בטיסה פנימית בתוך קליפורניה, ניגש לגלינה בוברנבה צעיר לבוש קפוצ׳ון חום. לפי בני הזוג, הוא אמר לה: ״מזל טוב, נבחרת לבדיקה משנית״. במשך כרבע שעה הוא שאל אותה שאלות, ואז התברר שמדובר בסוכן פדרלי. זמן קצר לאחר מכן הוכנסה בוברנבה לאזיקים והובלה אל רכב לא מסומן, בעוד בעלה נשאר מאחור ללא תשובה ברורה לאן היא נלקחת.

המשרד לביטחון המולדת מסר כי עצם קיומה של בקשת גרין קארד תלויה ועומדת או היתר עבודה אינו מקנה בהכרח מעמד הגירה חוקי, וטען שבוברנבה שהתה במדינה מעבר לתקופה שהותרה לה. מנגד, עורך דינה טוען כי הליכי ההגירה שניהלה וההארכות שקיבלה שמרו אותה במסגרת חוקית. בשלב זה מדובר במחלוקת משפטית שטרם הוכרעה סופית. מימין: ברנט ג׳ינדרה וגלינה בוברנבה. משמאל: בוברנבה בעת מעצרה
״אזרח אמריקני פשוט ראה את אשתו נגררת משם ולא היה לו מושג לאן היא הולכת״, סיפר ג׳ינדרה לאחר מכן. מבחינתו, הרגע היה כמעט בלתי נתפס. הוא הצביע עבור טראמפ בין היתר בגלל מדיניות ההגירה שלו, אבל האישה שנלקחה באזיקים לא חצתה את הגבול בסתר ולא הסתתרה מהרשויות. היא נכנסה לארצות הברית באשרת תייר, הגישה בהמשך בקשת מקלט, ולאחר שנישאה לאזרח אמריקני פתחה גם בהליך לקבלת גרין קארד על בסיס הנישואים.
בוברנבה, ילידת רוסיה, הגיעה לארצות הברית בשנת 2021 באשרת תייר. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה היא האריכה את שהותה, וב־2022 הגישה בקשת מקלט. במרץ 2025 הכירה את ג׳ינדרה, ובדצמבר אותה שנה השניים נישאו. באפריל השנה הגיש בעלה בקשה רשמית לשמש נותן החסות שלה לגרין קארד על בסיס נישואים, והליך ההגירה שלה היה פעיל בזמן המעצר. עורך דינה טוען שהיא לא הייתה מחוץ למעמד חוקי, בעוד המשרד לביטחון המולדת טוען אחרת ומגדיר אותה כמי ששהתה מעבר לתוקף שאושר לה.
וזו בדיוק המחלוקת שהופכת את הסיפור הזה להרבה יותר מעוד מעצר של רשות ההגירה והמכס. המשרד לביטחון המולדת מסר כי עצם קיומה של בקשת גרין קארד תלויה ועומדת או היתר עבודה אינו מקנה בהכרח מעמד הגירה חוקי, וטען שבוברנבה שהתה במדינה מעבר לתקופה שהותרה לה. מנגד, עורך דינה טוען כי הליכי ההגירה שניהלה וההארכות שקיבלה שמרו אותה במסגרת חוקית. בשלב זה מדובר במחלוקת משפטית שטרם הוכרעה סופית.
מה שברור הוא שהמעצר שינה את חייה בתוך דקות. לאחר שהופרדה מבעלה, היא הועברה תחילה למתקן מעצר במרכז לוס אנג׳לס. לדבריה, היא בילתה את הלילה הראשון על רצפת תא קר במרתף יחד עם עצורות נוספות. כעבור כ־18 שעות נכבלה בפרקי הידיים, במותניים ובקרסוליים והועברה ברכב למתקן המעצר אדלנטו במדבר מוהאבי.
שם היא נשארה כשבועיים.
בוברנבה תיארה תנאים קשים: תאורה שפעלה ללא הפסקה, מחסור בשינה, צפיפות, מקלחות שחלקן לא פעלו וקושי בקבלת מים וטיפול רפואי. לדבריה, התחושה הייתה שהיא אינה נתפסת עוד כאדם אלא כ״חתיכת בשר״. המשרד לביטחון המולדת דחה את הטענות בנוגע לתנאים במתקן ואמר כי העצורים מקבלים מזון, מים, טיפול רפואי ואפשרות ליצור קשר עם בני משפחה ועורכי דין.
בסופו של דבר הורה בית משפט לשחרר אותה בערבות של 35 אלף דולר. אבל החזרה הביתה לא הייתה חזרה מלאה לחיים הקודמים. בוברנבה שוחררה עם צמיד אלקטרוני בקרסול ונדרשה להמשיך להתייצב בפני רשויות ההגירה. ההליך שלה עדיין נמשך, ובני הזוג אינם יודעים כיצד יסתיים.
מבחינת ג׳ינדרה, האירוע הפך למבחן אישי של ההבטחות שעליהן הצביע. לדבריו, הוא תמך במדיניות שמטרתה הייתה לטפל בפשיעה ובהגירה בלתי חוקית — לא במבצע אכיפה שיכול לתפוס גם אנשים שנכנסו לארצות הברית דרך מעבר חוקי ומנהלים מול הממשלה הליך הגירה פעיל. הוא תיאר את אשתו כמי שנכנסה דרך ״הדלת הקדמית״ של אמריקה, ולא כאדם שניסה להתחמק מהמערכת.
הסיפור משתלב בוויכוח רחב הרבה יותר סביב השלב הנוכחי במדיניות ההגירה של ממשל טראמפ. ככל שהממשל מרחיב את מספר המעצרים ומנסה להגדיל משמעותית את קצב האכיפה, תשומת הלב אינה מופנית עוד רק למהגרים בעלי הרשעות פליליות או למי שנתפסו בגבול. עורכי דין וארגוני זכויות מצביעים על מעצרים של אנשים בעלי בקשות הגירה פעילות, משפחות ותיקות ואנשים שהיו משוכנעים כי עצם העובדה שהם פועלים מול הרשויות מגינה עליהם ממעצר.
גם השימוש בצמידים אלקטרוניים הפך בולט יותר. בתקופה האחרונה החלה רשות ההגירה להצמיד אמצעי ניטור למהגרים נוספים במסגרת חלופות למעצר, ובמקרים מסוימים הוטלו מגבלות תנועה של כ־75 מייל ממקום מגוריהם, אלא אם התקבל אישור מראש. הממשל מציג זאת ככלי אכיפה ופיקוח; עורכי דין וארגוני הגירה טוענים כי מדובר בהרחבת שליטת המדינה גם על אנשים שאינם מאחורי סורג ובריח.
עבור בוברנבה, הוויכוח הזה כבר אינו תיאורטי. אחרי השחרור סיפרה כי לא האמינה עד כמה מהר אפשר לאבד את החופש. בעלה, האיש שהצביע שלוש פעמים עבור הנשיא שהבטיח את מדיניות ההגירה הקשוחה ביותר זה שנים, ניסח את השינוי שעבר בפשטות: כיום, לדבריו, הוא ואשתו חיים בפחד בתוך המדינה שלו עצמו.
האירוניה קשה להתעלמות. ג׳ינדרה ביקש ממשלה שתאכוף את חוקי ההגירה בתקיפות — וקיבל אחת כזאת. רק כאשר אשתו הובלה באזיקים משדה התעופה הוא גילה עד כמה רחב יכול להיות המעגל של מי שנלכד באכיפה הזאת.
הוא הצביע לטראמפ שלוש פעמים כדי שיקשיח את הגבול. עכשיו הוא נאבק כדי שהממשלה של טראמפ לא תיקח ממנו את אשתו.