הדור שמתנתק מישראל: מחצית מהצעירים היהודים בארצות הברית כבר לא רוצים מדינה יהודית

יש נתונים שלא נשארים בעולם הסקרים והסטטיסטיקות. הם חוצים מיד את הגבול אל תחושת בטן קשה, כמעט בלתי נתפסת. כזה הוא הנתון שהתפרסם השבוע בארצות הברית: כמעט אחד מכל שני יהודים אמריקאים צעירים שאינם אורתודוקסים תומך במדינה אחת לישראלים ולפלסטינים — במקום במדינת ישראל כמדינה יהודית. לא שתי מדינות, לא פשרה מדינית זמנית, אלא מציאות חדשה שבה הרעיון הציוני, כפי שהוכר במשך עשרות שנים על ידי רוב יהדות אמריקה, מפסיק להיות מובן מאליו.

הסקר, שנערך על ידי המרכז למשאבי הבוחר היהודי, כלל 800 מצביעים יהודים רשומים בארצות הברית ונחשב בעל מהימנות גבוהה יחסית, עם סטיית תקן של 3.5 אחוזים. הנתונים שעלו ממנו מטלטלים במיוחד משום שהם אינם מציגים שינוי קטן או תנודה זמנית, אלא מגמה עמוקה שנראית כמו שינוי תפיסתי של ממש. לפי הממצאים, 24 אחוזים מכלל היהודים האמריקאים הבוגרים תומכים כיום בפתרון של מדינה אחת — כמעט פי שניים לעומת הנתון שנמדד לפני שנתיים בלבד. אבל הדרמה האמיתית נמצאת בקרב הדור הצעיר: 51 אחוזים מהיהודים הלא־אורתודוקסים מתחת לגיל 35 תומכים במדינה דו־לאומית עם ממשלה משותפת לישראלים ולפלסטינים.

המשמעות של הנתון הזה גדולה בהרבה מהוויכוח הפוליטי על עתיד הסכסוך. מדובר בדור הבא של יהדות אמריקה — האנשים שינהלו ארגונים יהודיים, יתרמו לקמפיינים פוליטיים, יובילו קהילות וישפיעו על מדיניות החוץ האמריקאית בעשורים הקרובים. אם בעבר התמיכה בישראל הייתה כמעט בסיס זהותי בתוך הקהילה היהודית בארצות הברית, היום נדמה שעבור חלק גדול מהצעירים היא כבר אינה מובנת מאליה.

מפגינים מקבוצת "קול יהודי לשלום" מקיימים סדר פסח חירום מחוץ למטה ICE ב-14 באפריל 2025 בעיר ניו יורק 

הפער מול ישראל כמעט בלתי נתפס. סקר שנערך באוניברסיטת תל אביב מצא כי רק אחוז אחד מהיהודים בישראל תומך במדינה דו־לאומית עם זכויות שוות לשני העמים. במילים אחרות, שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מסתכלות על אותו סכסוך ורואות מציאויות שונות לחלוטין. בישראל, רוב הציבור עדיין תופס את המדינה היהודית כתנאי בסיסי לביטחון ולהישרדות לאומית. בקרב צעירים יהודים רבים בארצות הברית, דווקא רעיון המדינה היהודית מתחיל להיתפס כבעיה מוסרית או אידיאולוגית.

חוקרים ואנשי קהילה מנסים להסביר כיצד נוצר הפער הזה. ג'רמי פרסמן, חוקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני מאוניברסיטת קונטיקט, טוען שהדור הצעיר של יהדות אמריקה גדל למציאות שונה לחלוטין מזו שעיצבה את הוריו וסביו. הם לא חוו את מלחמת ששת הימים, את מלחמת יום הכיפורים או את שנות פיגועי ההתאבדות בישראל. במקום תחושת איום קיומי, הם נחשפו בעיקר לתמונות של הרס בעזה, לעימותים ביהודה ושומרון ולשיח זכויות אדם ברשתות החברתיות ובקמפוסים האמריקאיים.

לדבריו, הפער אינו רק פוליטי אלא תודעתי. צעיר יהודי אמריקאי צורך את הסכסוך דרך טיקטוק, אינסטגרם ואוניברסיטאות ליברליות, בעוד הישראלי חי אותו דרך אזעקות, שירות מילואים ופחד ביטחוני יומיומי. שתי החוויות הללו מייצרות שפות שונות לחלוטין — ולעיתים גם ערכים שונים.

הנתונים החדשים הכניסו ללחץ גם את הממסד היהודי־אמריקאי. הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה פרסמו לאחרונה נתונים אחרים שלפיהם 90 אחוזים מהיהודים האמריקאים עדיין תומכים בקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אך גם בתוך הנתון הזה מסתתרת בעיה עמוקה: רק 37 אחוזים מהיהודים האמריקאים מגדירים את עצמם ציונים. כלומר, רבים מהם עדיין תומכים בקיומה של ישראל באופן עקרוני, אך אינם מזדהים עוד עם האידיאולוגיה שעליה הוקמה.

עבור חלק מהקולות במחנה הליברלי־יהודי בארצות הברית, האחריות למצב מוטלת גם על ממשלות ישראל עצמן. ג'רמי בן־עמי, נשיא ארגון ג'יי סטריט, אמר כי ההתרחקות של צעירים יהודים מישראל היא תוצאה ישירה של מדיניות ממשלות ישראל ושל הדרישה, לדבריו, לנאמנות עיוורת לישראל מצד הקהילה היהודית בארצות הברית. מנגד, בישראל ובקרב ארגונים ציוניים רבים רואים בתופעה תוצאה של השפעת קמפוסים אנטי־ישראליים, רשתות חברתיות ושיח פרוגרסיבי שהפך את הציונות למילת גנאי.

אבל מעבר לוויכוח על הסיבות, הנתון עצמו כבר כאן — וקשה להתעלם ממנו. ישראלים־אמריקאים רבים מכירים את הקרע הזה מקרוב. הם פוגשים אותו בשיחות משפחתיות, בבתי כנסת, באוניברסיטאות ובארוחות שישי. מצד אחד עומדת תפיסת עולם ישראלית שרואה במדינה יהודית צורך קיומי בסיסי. מצד שני ניצב דור אמריקאי צעיר שמסתכל על הסכסוך דרך שפה של זכויות אדם, שוויון ופוסט־לאומיות.

השאלה שמרחפת מעל הכול כבר אינה רק מה יקרה ליחסי ישראל וארצות הברית, אלא מה יקרה ליחסים בין ישראל לבין יהדות אמריקה עצמה. במשך עשרות שנים היה ביניהן בסיס רגשי ורעיוני משותף: האמונה שישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. עכשיו, לראשונה, נדמה שאצל חלק משמעותי מהדור הצעיר הבסיס הזה מתחיל להיסדק.

וזה כבר לא עוד ויכוח פוליטי. זו רעידת אדמה זהותית.