
לפי מסמכים שהוגשו לרשויות הפדרליות, נשקלת האפשרות לאשר שחרור של עד 32 מיליון יתושים מהונדסים גנטית במדינות קליפורניה ופלורידה במהלך השנתיים הקרובות. המטרה אינה להגדיל את אוכלוסיית היתושים אלא להפך: לצמצם אותה באופן דרמטי באמצעות הנדסה גנטית שתשבש את מחזור הרבייה של המינים המעבירים מחלות לבני אדם.
מאחורי היוזמה עומדת חברת "ורילי", חברת טכנולוגיות הבריאות של תאגיד אלפבית, החברה־האם של גוגל. בשנים האחרונות השקיעה החברה משאבים ניכרים בפיתוח פתרונות ביולוגיים למאבק במחלות המועברות על ידי חרקים. מבחינתה, היתושים אינם רק מטרד קיצי אלא אחד מגורמי התחלואה הקטלניים ביותר בעולם.

ככל שהתוכנית שאפתנית יותר, כך גם הביקורת נגדה חריפה יותר. מתנגדי המהלך אינם בהכרח שוללים את הטכנולוגיה עצמה, אך טוענים כי המעבר מניסויים מוגבלים לשחרור המוני של עשרות מיליוני חרקים הוא צעד מרחיק לכת שהשלכותיו אינן ברורות.
הרעיון עצמו פשוט יחסית. היתושים שישוחררו יהיו זכרים, שאינם עוקצים בני אדם ואינם מעבירים מחלות. לאחר שיזדווגו עם נקבות בטבע, הגנים שהוחדרו אליהם אמורים לגרום לכך שחלק גדול מהצאצאים לא ישרוד עד לבגרות. לאורך זמן, כך מקווים החוקרים, תצטמצם אוכלוסיית היתושים המעבירים מחלות באופן משמעותי.
התומכים בתוכנית מציינים כי מחלות המועברות באמצעות יתושים ממשיכות להוות איום בריאותי עולמי. קדחת דנגי גורמת למאות מיליוני מקרי הדבקה בשנה, נגיף זיקה נקשר למומים מולדים חמורים, ונגיף הנילוס המערבי ממשיך להופיע מדי קיץ באזורים שונים של צפון אמריקה. לדבריהם, השיטות המסורתיות להתמודדות עם יתושים, כמו ריסוס כימי, הופכות פחות ופחות יעילות בשל התפתחות עמידות בקרב החרקים.
אלא שככל שהתוכנית שאפתנית יותר, כך גם הביקורת נגדה חריפה יותר. מתנגדי המהלך אינם בהכרח שוללים את הטכנולוגיה עצמה, אך טוענים כי המעבר מניסויים מוגבלים לשחרור המוני של עשרות מיליוני חרקים הוא צעד מרחיק לכת שהשלכותיו אינן ברורות.
החשש המרכזי נוגע למערכת האקולוגית. יתושים אמנם נחשבים למטרד עבור בני אדם, אך הם מהווים חוליה בשרשרת המזון של בעלי חיים רבים, בהם ציפורים, עטלפים, דגים ודו־חיים. מבקרי התוכנית מזהירים כי פגיעה משמעותית באוכלוסיית היתושים עלולה ליצור תגובת שרשרת בלתי צפויה שתשפיע על מינים נוספים.
סוגיה נוספת שמעסיקה מדענים היא שאלת הבלתי הפיכות. בניגוד לחומר הדברה שמתפוגג לאחר זמן, שחרור אורגניזמים מהונדסים לסביבה פתוחה הוא צעד שלא ניתן להשיב לאחור בקלות. ברגע שהחרקים משתלבים באוכלוסייה הטבעית, קשה מאוד לשלוט בהתפשטותם או לחזות במדויק כיצד יתנהגו לאורך דורות רבים.
לצד החששות המדעיים עולות גם שאלות ציבוריות ואתיות. תושבים רבים בקליפורניה ובפלורידה מגלים כי ייתכן שניסוי ביולוגי רחב היקף יתבצע באזור מגוריהם, מבלי שניתנה להם אפשרות ממשית להשפיע על ההחלטה. ארגוני סביבה טוענים כי לפני כל אישור יש לקיים דיון ציבורי רחב ולפרסם לציבור את כל נתוני הבטיחות וההשפעה הסביבתית.
מצדדי התוכנית משיבים כי העולם אינו יכול להרשות לעצמו להמשיך להסתמך רק על שיטות ישנות. לדבריהם, שינויי האקלים, העלייה בטמפרטורות והתפשטותם של יתושים לאזורים חדשים יוצרים איום בריאותי הולך וגדל, ולכן נדרשים פתרונות חדשניים. הם מזכירים כי ניסויים דומים בוצעו בעבר באזורים שונים בעולם והצביעו על ירידה משמעותית באוכלוסיות היתושים שנבדקו.
כעת הכדור נמצא בידי הרשויות הפדרליות בארצות הברית. הליך הבדיקה צפוי לכלול בחינה של נתונים מדעיים, הערכות סיכונים סביבתיות ושימועים ציבוריים. ההכרעה עשויה להימשך חודשים, אך כבר עכשיו ברור שהוויכוח סביב התוכנית חורג הרבה מעבר לשאלת היתושים.
למעשה, מדובר באחד המבחנים הגדולים של העידן הביוטכנולוגי. במשך עשרות שנים שאלו מדענים אם ניתן להשתמש בהנדסה גנטית כדי לשנות את הטבע לטובת האדם. היום השאלה כבר אינה אם אפשר לעשות זאת, אלא האם אנחנו באמת מבינים את המחיר האפשרי של ההתערבות הזו. כאשר 32 מיליון יצורים מהונדסים עומדים להפוך לחלק מהסביבה הטבעית, הציבור האמריקאי מגלה שהשאלה החשובה ביותר אינה טכנולוגית — אלא אנושית: כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי לפתור בעיה קיימת, גם אם איננו יודעים בוודאות אילו בעיות חדשות עלולות להיוולד בדרך.