הספר שמטלטל את בתי הספר: המהפכה הדיגיטלית פגעה דווקא בילדים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בתוך חודשים ספורים אומץ הספר בידי תנועת הורים הולכת וגדלה, הקוראת לצמצם באופן משמעותי את השימוש במחשבים ניידים ובטאבלטים בבתי הספר ולהחזיר את הספרים המודפסים למרכז הכיתה. הורים החלו לחלק עותקים בישיבות ועדי הורים, מנהלי בתי ספר קראו אותו לקראת קבלת החלטות על מדיניות חינוכית, והשחקן יו גרנט אף העניק לו המלצה פומבית. כאשר רנדי ויינגרטן, נשיאת הפדרציה האמריקנית למורים, ציטטה את מחברו בנאום רשמי והגדירה אותו "חוקר מוביל", היה ברור שהספר חצה את גבולות הדיון האקדמי והפך לתופעה ציבורית.

בריאיון לרשת אן־בי־סי הוא ניסח את עמדתו באופן חד במיוחד. אילו היה מנהל בית ספר, אמר, היה מוותר על רוב הטכנולוגיה כבר למחרת בבוקר. כשנשאל במה יחליף אותה, השיב כי הפתרון כבר קיים: ספרי לימוד, עט ונייר.

הטענה המרכזית של הורבת' פשוטה וחדה: הטכנולוגיה שחדרה בעשורים האחרונים לכיתות הלימוד לא שיפרה את החינוך אלא פגעה בו. הורבת', בעל תואר שני מאוניברסיטת הרווארד ודוקטורט במדעי הקוגניציה מאוניברסיטת מלבורן, מציג נתונים שלפיהם תלמידים המשתמשים במחשב במשך יותר משש שעות ביום משיגים תוצאות נמוכות משמעותית במבחני פיזה – המבחנים הבין־לאומיים להערכת הישגי תלמידים. לדבריו, מגמות דומות ניכרות גם במתמטיקה ובמדעים.

אולם הספר אינו מסתפק בהצגת נתונים. הורבת' טוען כי חברות הטכנולוגיה הצליחו לשכנע מערכות חינוך ברחבי העולם לאמץ בהתלהבות כלים דיגיטליים, למידה מותאמת אישית ופלטפורמות אינטראקטיביות, אף שהמוח האנושי ממשיך ללמוד בצורה היעילה ביותר באמצעות קריאה, כתיבה, תרגול ודיון ישיר בין בני אדם. הבינה המלאכותית, לטענתו, אינה מהפכה חינוכית אלא ביטוי לוויתור של המערכת על עקרונות ההוראה הבסיסיים.

בריאיון לרשת אן־בי־סי הוא ניסח את עמדתו באופן חד במיוחד. אילו היה מנהל בית ספר, אמר, היה מוותר על רוב הטכנולוגיה כבר למחרת בבוקר. כשנשאל במה יחליף אותה, השיב כי הפתרון כבר קיים: ספרי לימוד, עט ונייר.

נקודת המפנה הגיעה ב־15 בינואר 2026, כאשר הורבת' הוזמן להעיד בפני ועדת המסחר, המדע והתחבורה של הסנאט האמריקני. קטעים מעדותו זכו למיליוני צפיות ברשת, והספר זינק לראש רשימות רבי־המכר בתחום הפסיכולוגיה החינוכית. בהמשך נרכשו זכויות ההוצאה לאור בידי הוצאת "הרמוני בוקס", השייכת לקבוצת "פינגווין רנדום האוס", לקראת מהדורה מורחבת ומתוקנת.

חלק גדול מהצלחת הספר נובע גם מן העיתוי שבו פורסם. בשנים האחרונות אסרו מדינות ומחוזות חינוך רבים בארצות הברית על שימוש בטלפונים ניידים במהלך יום הלימודים. בעקבות זאת החלו הורים רבים לשאול שאלה נוספת: אם הטלפון החכם מזיק לריכוז ולהישגים, מדוע מחשבים ניידים וטאבלטים נחשבים לכלי לימודי רצוי? הורבת' סיפק לחשש הזה מסגרת רעיונית, מחקרית וציבורית.

ג'ודי קאריאון, אם מסן דייגו המובילה את ארגון ההורים "בתי ספר מעבר למסכים", אמרה כי הספר העניק להורים תחושת לגיטימציה. לדבריה, הורים רבים חשים כי קולם אינו נשמע כאשר הם מביעים הסתייגות מהשימוש המוגבר בטכנולוגיה, ואילו ספר שנכתב בידי אדם בעל רקע מחקרי וחינוכי העניק משנה תוקף לחוויות שהם רואים מדי יום אצל ילדיהם.

השפעתו של הספר כבר ניכרת בשטח. מחוז גרנוויל שבקרוליינה הצפונית החל להפעיל ימי לימוד ללא טכנולוגיה פעמיים בשבוע. בקליפורניה הגיעו הורים לישיבות מועצות חינוך כשהם מחזיקים עותקים של הספר, והורבת' עצמו מקיים מפגשים מקוונים עם קבוצות הורים ברחבי המדינה.

אלא שהספר רחוק מלהתקבל בקונצנזוס. חוקרים, אנשי חינוך ומומחי טכנולוגיה רבים טוענים כי מסקנותיו מרחיקות לכת ואינן נתמכות במידה מספקת בראיות.

ריצ'רד קולאטה, מנכ"ל הארגון החינוכי איי־אס־טי־אי־איי־אס־סי־די, טען כי הספר מסיט את הדיון הציבורי מן הבעיות האמיתיות. לדבריו, מדובר בדוגמה קלאסית לבלבול בין מתאם לסיבתיות. העובדה ששימוש מוגבר במחשבים מופיע לצד הישגים נמוכים אינה מוכיחה בהכרח שהמחשבים הם הגורם לבעיה. ייתכן שקיימים גורמים משמעותיים אחרים, ובהם קשיים נפשיים, שינויים חברתיים או תנאים כלכליים.

גם פיטר ברגמן, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת טקסס באוסטין, סבור שהמציאות מורכבת בהרבה. לדבריו, קשה מאוד להסיק מסקנות חד־משמעיות מנתונים רחבי היקף, ובדרך כלל אין גורם אחד המסביר לבדו מגמות חינוכיות כלל־ארציות.

מבקרים נוספים טוענים כי הספר מתייחס לכל סוגי הטכנולוגיה כמקשה אחת, מבלי להבחין בין שימושים שונים ובין כלים בעלי השפעות שונות. הם מזכירים כי מחקרים מסוימים מצאו יתרונות לשימוש מבוקר ומוגבל במחשבים בכיתה, וכי נתוני פיזה עצמם מצביעים על כך שתלמידים המשתמשים במכשירים דיגיטליים במינון מתון השיגו לעיתים תוצאות טובות יותר מתלמידים שלא השתמשו בהם כלל.

יעקב פלזנטס, חוקר חינוך וסגן מנהל מיזם "אזרחות וטכנולוגיה", סיפר כי המשתתפים בדיון שקיים ארגונו על הספר היו חלוקים בדעותיהם. רבים מהם העריכו את עצם העלאת הסוגיה לסדר היום, אך הסתייגו מן המסקנות הגורפות שאליהן הגיע המחבר.

בינתיים הורבת' כבר מביט קדימה. הוא נערך למעבר לאיטליה עם משפחתו, מדינה שלדבריו הצליחה לשמור על איזון טוב יותר בין קדמה טכנולוגית לבין אורח חיים אנושי. במקביל הוא עובד על שני ספרים חדשים: האחד יעסוק בשאלה האם ניתן ללמד גאונות, והשני ינסה לשרטט מודל כולל להבנת תהליכי הלמידה האנושיים.

אולם גם אם ספריו הבאים יזכו להצלחה, ספק אם יעוררו ויכוח עז כמו זה שמתחולל כעת סביב "האשליה הדיגיטלית". בעידן שבו מסכים נמצאים כמעט בכל רגע מחיי הילדים, השאלה שהעלה הורבת' חורגת הרבה מעבר לגבולות הכיתה. היא נוגעת לאופן שבו דור שלם לומד, חושב ומתפתח – ולשאלה האם הקדמה הטכנולוגית אכן מקרבת את מערכת החינוך אל העתיד, או דווקא מרחיקה אותה ממה שעבד היטב במשך דורות.