
בשנים האחרונות הפכה הבינה המלאכותית לחשודה המיידית. רבים סבורים כי מערכות אוטומטיות מחליפות עובדים צעירים ומייתרות משרות התחלתיות. אולם מחקר חדש ומקיף של הבנק הפדרלי של ניו יורק מציג תמונה שונה לחלוטין. לפי החוקרים, הגורם המרכזי שפוגע כיום בסיכויי התעסוקה של בוגרי האוניברסיטאות אינו הבינה המלאכותית, אלא מהפכת העבודה מרחוק שנולדה בתקופת מגפת הקורונה והפכה מאז לחלק קבוע משוק העבודה.

לפי החוקרים, הגורם המרכזי שפוגע כיום בסיכויי התעסוקה של בוגרי האוניברסיטאות אינו הבינה המלאכותית, אלא מהפכת העבודה מרחוק שנולדה בתקופת מגפת הקורונה והפכה מאז לחלק קבוע משוק העבודה.
לפני שנת 2020 פעלו ארגונים רבים על פי מודל מוכר. בוגרים צעירים התקבלו למשרות התחלתיות, עבדו לצד עובדים מנוסים, למדו תוך כדי עבודה וצברו את הכישורים המעשיים שלא ניתן לרכוש בכיתה או בספרי הלימוד. תהליך החניכה היה חלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית. עובדים חדשים ספגו ידע במהלך ישיבות, שיחות מסדרון, פגישות בלתי רשמיות ועבודה משותפת עם עמיתים ותיקים.
הקורונה טרפה את הקלפים. בתוך חודשים ספורים התרוקנו משרדים, עובדים עברו לבתיהם, ופלטפורמות מקוונות החליפו את חדרי הישיבות. התברר כי עובדים מנוסים מסוגלים לשמור על רמת תפוקה גבוהה גם מרחוק, וחברות רבות גילו כי ניתן לצמצם הוצאות נדל"ן וליהנות מגמישות תפעולית גדולה יותר. עבור עובדים ותיקים זו הייתה בשורה חיובית. עבור עובדים חדשים, כך מתברר, המציאות הייתה מורכבת הרבה יותר.
המחקר, שנערך בהובלת הכלכלנית ד"ר נטליה עמנואל, בחן את מצבם של עובדים צעירים בענפים שבהם ניתן לבצע את העבודה מרחוק, כגון פיתוח תוכנה, פיננסים, שיווק דיגיטלי ועריכת דין. החוקרים השוו אותם לעובדים בענפים המחייבים נוכחות פיזית, בהם שירותי בריאות, סיעוד ועבודות שטח.
הממצאים היו ברורים. בקרב צעירים עד גיל 29 העובדים במקצועות המתאימים לעבודה מרחוק נרשמה עלייה משמעותית בשיעורי האבטלה בהשוואה לתקופה שלפני הקורונה. לעומת זאת, בקרב עובדים מבוגרים יותר באותם מקצועות עצמם נרשמה דווקא ירידה באבטלה. במקצועות המחייבים נוכחות פיזית כמעט שלא נמצא פער דומה בין צעירים לוותיקים.
המשמעות היא שהבעיה אינה נעוצה בהשכלה, בגיל או ביכולות המקצועיות של הבוגרים החדשים. המשתנה הבולט ביותר הוא אופי העבודה. ככל שהתפקיד מתאים יותר לעבודה מרחוק, כך גדל הקושי של צעירים להשתלב בו בתחילת דרכם.
נתוני המחקר מצביעים גם על מגמה מדאיגה יותר. בשנת 2025 הגיע שיעור האבטלה בקרב בוגרי אוניברסיטאות בני 22 עד 27 ל־5.8 אחוזים — הרמה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז שנת 2012, למעט תקופת הקורונה עצמה. בממוצע, שיעור האבטלה של בעלי תואר אקדמי מתחת לגיל 29 היה גבוה בכ־20 אחוזים לעומת השנים שקדמו למגפה.
לדברי החוקרים, הסיבה לכך פשוטה למדי. ארגונים מתקשים להכשיר עובדים חסרי ניסיון בסביבה מבוזרת. הכשרה מקצועית אינה מסתכמת בהעברת משימות באמצעות דואר אלקטרוני או בשיחות וידאו מתוזמנות. חלק ניכר מהלמידה מתרחש באופן בלתי פורמלי — בשאלות קצרות, בהדגמות ספונטניות ובאפשרות לצפות בעמיתים מנוסים בזמן אמת. כאשר כל אחד יושב בביתו, התהליך הזה הופך מורכב ויקר יותר.
כדי לבחון את ההשערה הזאת לעומק, ניתחו החוקרים נתונים פנימיים של חברת טכנולוגיה גדולה הנכללת במדד חמש מאות החברות הגדולות בארצות הברית. שמה של החברה לא פורסם, אך המסקנות היו חד-משמעיות. בתקופה שבה עובדיה עברו לעבודה מהבית ירד היקף הגיוס של עובדים חסרי ניסיון, בעוד שהביקוש לעובדים ותיקים ומנוסים עלה. לאחר החזרה החלקית למשרדים חזרו גיוסי הצעירים לעלות, אך צוותים שפעלו במודל היברידי המשיכו להעדיף עובדים בעלי ניסיון מוכח.
אחת המסקנות המסקרנות ביותר במחקר נוגעת דווקא לבינה המלאכותית. בניגוד לחשש הציבורי הגובר, החוקרים לא מצאו קשר משמעותי בין מידת החשיפה של מקצוע מסוים לבינה מלאכותית לבין שיעורי האבטלה של צעירים. יתרה מכך, ההרעה במצבם של בוגרי האוניברסיטאות החלה עוד לפני שמערכות בינה מלאכותית יצרנית הפכו לחלק מרכזי מהשיח הציבורי.
אין פירוש הדבר שבינה מלאכותית לא תשפיע בעתיד על שוק העבודה. ייתכן בהחלט שהיא תשנה מקצועות שלמים ותייתר חלק מהמשרות הקיימות. אולם לפי הנתונים הנוכחיים, האתגר המרכזי שעמו מתמודדים צעירים בתחילת דרכם נובע מתופעה אחרת לגמרי: צמצום ההזדמנויות ללמוד, להתנסות ולהוכיח את עצמם בסביבת עבודה פיזית.
המחקר משתלב בתמונה רחבה יותר של הכלכלה האמריקאית. שוק העבודה אמנם נותר יציב יחסית, שיעורי הפיטורים נמוכים והעובדים הוותיקים נהנים מביטחון תעסוקתי גבוה. אך דווקא משום שכך, מספר ההזדמנויות הפתוחות למועמדים חדשים מצטמצם. עובדים מנוסים נשארים בתפקידיהם, והכניסה לשוק הופכת קשה יותר עבור מי שעושים את צעדיהם הראשונים.
עבור דור שלם של בוגרי אוניברסיטאות, שהשקיעו שנים בלימודים ולעיתים גם נטלו הלוואות כבדות כדי לממן אותם, מדובר במציאות מתסכלת במיוחד. המחקר של הבנק הפדרלי של ניו יורק אינו מציע פתרון מיידי, אך הוא מספק תשובה חשובה לשאלה שמעסיקה צעירים רבים: ייתכן שהבעיה אינה בכישוריהם ואינה בטכנולוגיה החדשה. ייתכן שהמהפכה ששינתה את עולם העבודה לטובת העובדים הוותיקים היא בדיוק זו שסגרה את הדלת בפני הדור הבא.