לקחו להם את הטלפונים — וקיבלו בחזרה את הילדים: הניסוי ששינה את בתי הספר בניו יורק

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ואז הגיעה ההחלטה הדרמטית של מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול. במאי 2025 נכנס לתוקפו איסור גורף על שימוש בטלפונים סלולריים בבתי הספר הציבוריים של המדינה, מרגע כניסת התלמידים לשטח בית הספר ועד לסיום יום הלימודים. המדיניות חלה על קרוב למיליון תלמידים בבתי ספר ממלכתיים ובבתי ספר בזיכיון, מהגן ועד כיתה י"ב.

כעת, לאחר שנת לימודים מלאה תחת המדיניות החדשה, מצטברת תמונה שמפתיעה אפילו את תומכיה הנלהבים ביותר.

חדרי האוכל, שבעבר היו מלאים בתלמידים שישבו זה לצד זה מבלי להחליף מילה, הפכו שוב למקומות של שיחה, היכרות וצחוק. תלמידים מדברים ביניהם, מחליפים חוויות, מתכננים פעילויות משותפות ומפתחים קשרים חברתיים שהיו מתקשים להיווצר כאשר כל אחד שקוע בעולמו הדיגיטלי.

ד"ר ג'סיקה צ'וק־גולדמן, מנהלת שירותי התמיכה הקלינית בבית הספר בארד קולג' שבלואר איסט סייד במנהטן, מספרת כי אחד הרגעים הזכורים לה ביותר היה דווקא מחזה פשוט במיוחד. במהלך הפסקה היא הבחינה בקבוצת תלמידים יושבת על רצפת המסדרון ומשחקת קלפים. הם צחקו, שוחחו והעבירו זמן יחד, בלי שאיש מהם בוהה במסך. בעיניה, אחרי יותר מעשור במערכת החינוך, היה זה מראה שכמעט נעלם מבתי הספר.

עדויות דומות נשמעות מבתי ספר רבים ברחבי המדינה. מייקל סימון, מורה לחינוך אזרחי בבית הספר אינ־טק אקדמי שברובע הברונקס, מספר שלפני האיסור נאלצו המורים להתמודד ללא הפסקה עם תלמידים שהציצו בטלפונים מתחת לשולחן, בדקו הודעות בחשאי או ניסו להסתיר את המסך בזמן השיעור. כיום, לדבריו, הפיתוי פשוט איננו נוכח באותה עוצמה, והתלמידים משתתפים יותר, מקשיבים יותר ומעורבים יותר במתרחש בכיתה.

אלא שהשינוי הבולט ביותר התרחש דווקא מחוץ לשיעורים. חדרי האוכל, שבעבר היו מלאים בתלמידים שישבו זה לצד זה מבלי להחליף מילה, הפכו שוב למקומות של שיחה, היכרות וצחוק. תלמידים מדברים ביניהם, מחליפים חוויות, מתכננים פעילויות משותפות ומפתחים קשרים חברתיים שהיו מתקשים להיווצר כאשר כל אחד שקוע בעולמו הדיגיטלי.

לדברי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, אחת התופעות המעניינות ביותר היא השפעת האיסור על תלמידים הסובלים מחרדה חברתית. במשך שנים שימש הטלפון כמנגנון הגנה נוח. במקום להתמודד עם מבוכה, שעמום או קושי ביצירת קשר, ניתן היה פשוט לשלוף את המכשיר ולהיעלם לתוך המסך. כאשר האפשרות הזאת נעלמה, רבים מהתלמידים נאלצו להתמודד מחדש עם המציאות החברתית שסביבם.

מומחים מזהירים כבר שנים מפני העלייה החדה בחרדה, בבדידות ובתחושת הניכור בקרב בני נוער. חלקם סבורים שהטלפון החכם לא רק ליווה את התהליך אלא אף העמיק אותו, משום שאפשר לצעירים להימנע שוב ושוב מאינטראקציות חברתיות אמיתיות. בעיניהם, העובדה שתלמידים חוזרים לדבר, לשחק ולבלות יחד אינה תופעת לוואי שולית אלא הישג חינוכי וחברתי משמעותי.

גם עבור המורים מדובר בהקלה עצומה. אליזבת סטוסיץ', פרופסור באוניברסיטת פורדהאם המתמחה בהכשרת מנהלי בתי ספר, מתארת מערכת שבה אנשי החינוך נאלצו בעבר להשקיע שעות אינסופיות במאבקים סביב טלפונים. ויכוחים, עימותים, הפרעות משמעת וסכסוכים בין תלמידים הפכו לחלק בלתי נפרד מהשגרה. האיסור האחיד שהוטל ברמת המדינה הסיר מהמורים חלק גדול מהעומס הזה והעניק להם גב מוסדי ברור.

ובכל זאת, לא הכול מושלם. בבתי ספר רבים התגלו בעיות אכיפה. יש תלמידים שמצאו דרכים לעקוף את הכללים באמצעות מכשירים חלופיים, ויש מוסדות חינוך שמתקשים להקצות כוח אדם ומשאבים לפיקוח רציף. כריסטינה מונטרה, מורה בדרום הברונקס, מספרת כי בחלק מהמקרים המדיניות נאכפה באופן לא אחיד, מה שפגע ביעילותה.

גם הנתונים האקדמיים מציירים תמונה מורכבת יותר. מחקרים רחבי היקף שנערכו בשנים האחרונות מצאו כי איסורים נוקשים על טלפונים אכן משפרים את האווירה הבית־ספרית ואת תחושת המעורבות של תלמידים ומורים, אך אינם מובילים בהכרח לזינוק דרמטי בציוני המבחנים. במילים אחרות, מי שחיפש פתרון קסם להישגים לימודיים לא בהכרח ימצא אותו כאן.

אולם ייתכן שהשאלה המרכזית כלל אינה קשורה לציונים. בשנים האחרונות גוברת התחושה כי בתי הספר איבדו חלק מהתפקיד החברתי שלהם. במקום להיות מקום שבו ילדים נפגשים, מתווכחים, צוחקים, משתעממים ולומדים לחיות יחד, הם הפכו למרחב שבו כל אחד חי בתוך מסך אישי.

לכן, בעיני רבים, ההצלחה הגדולה של האיסור אינה נמדדת במבחני מתמטיקה או בקריאה. היא נמדדת ברגעים הקטנים שחזרו להופיע במסדרונות. תלמידים שמשחקים קלפים. קבוצות שיושבות יחד בהפסקה. חברויות שנוצרות פנים אל פנים ולא דרך אפליקציה.

שנה אחרי שניו יורק הכריזה מלחמה על הטלפון החכם בבתי הספר, נדמה שהניסוי עדיין רחוק מסיום. אבל עבור מורים רבים, כבר עכשיו ברור דבר אחד: ברגע שהמסכים ירדו, הילדים התחילו להרים שוב את הראש.