המרד שכופף את טראמפ: הרפובליקנים אילצו את הבית הלבן לסגת מקרן הפיצויים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הפרשה הגיעה לשיאה כאשר ממלא מקום סגן התובע הכללי, טוד בלאנש, הופיע בפני ועדת בית הנבחרים וניסה לשים סוף לסערה. "אנחנו לא ממשיכים עם הקרן. נקודה", אמר. ארבע מילים קצרות שסימנו נסיגה ברורה של הממשל מנושא שהפך למוקד עימות חריף בתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה.

בלב המחלוקת עמדה קרן פיצויים שהייתה אמורה לקום בעקבות הסדר משפטי הקשור לדליפת מסמכי המס של טראמפ. על פי ההסבר הרשמי של הממשל, מטרת הקרן הייתה לפצות אנשים שנפגעו לכאורה מהפעלת מערכת המשפט הפדרלית בתקופת ממשל ביידן. אולם הניסוח הרחב של היוזמה עורר מיד ביקורת, לאחר שהתברר כי באופן תיאורטי גם חלק מהמורשעים בפרשת אירועי 6 בינואר 2021 בקפיטול עשויים להיות זכאים לקבלת כספים.

הניסוח הרחב של היוזמה עורר מיד ביקורת, לאחר שהתברר כי באופן תיאורטי גם חלק מהמורשעים בפרשת אירועי 6 בינואר 2021 בקפיטול עשויים להיות זכאים לקבלת כספים.

עבור רבים מחברי המפלגה הרפובליקנית, זו הייתה נקודת השבר. בעוד שרבים מהם המשיכו לתמוך בטענותיו של טראמפ בדבר אכיפה בררנית מצד מערכת המשפט, האפשרות שכספי ציבור יגיעו לאנשים שהורשעו בתקיפת שוטרים או במעורבות בפריצה לקפיטול הייתה צעד אחד רחוק מדי.

מה שהפך את הסערה לפוליטית במיוחד היה העובדה שסנאטורים רפובליקנים רבים גילו על הקרן מהתקשורת ולא מהבית הלבן. במקום להפוך את היוזמה למפגן אחדות מפלגתי, הממשל מצא את עצמו מול שורה של מחוקקים זועמים שחשו כי הוצבו בפני עובדה מוגמרת.

בפגישות סגורות שנערכו בגבעת הקפיטול נשמעו טענות חריפות במיוחד. הסנאטור טד קרוז תיאר את אחת הישיבות כ"אחת הפגישות הקשות ביותר" שראה מאז כניסתו לסנאט. מחוקקים דרשו תשובות ברורות בנוגע לזהות הזכאים לפיצויים, למנגנוני הפיקוח ולמקור הכסף.

מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, ג'ון תון, בחר אמנם בלשון דיפלומטית יותר, אך המסר היה ברור. לדבריו, הפתרון הטוב ביותר יהיה שהממשל עצמו ייסוג מהרעיון. בוושינגטון, אמירה כזו מצד מנהיג הסיעה אינה המלצה ידידותית אלא איתות ברור לבית הלבן שהמשך המאבק עלול להסתיים בתבוסה.

במקביל, נכנסה לתמונה גם מערכת המשפט. השופטת הפדרלית ליאוני ברינקמה הוציאה צו שהקפיא זמנית את יישום הקרן וקבעה דיון נוסף בנושא. ההחלטה העניקה למתנגדי היוזמה זמן נוסף להגביר את הלחץ הפוליטי והעמיקה את התחושה שהקרן הפכה מנכס פוליטי לנטל.

אולם הנזק המשמעותי ביותר לא היה קשור כלל לקרן עצמה. בזמן שהוויכוח השתולל, נתקעה בסנאט חקיקת ההגירה המרכזית של הממשל – חבילת מימון שנועדה להבטיח תקציבים לסוכנות אכיפת ההגירה ולמשמר הגבול לשנים הקרובות. הדמוקרטים הבינו במהירות את הפוטנציאל הפוליטי של הפרשה והבהירו כי יאלצו את הרפובליקנים להצביע בפומבי על סוגיית הקרן. עבור סנאטורים רבים זו הייתה מלכודת פוליטית שהם העדיפו להימנע ממנה.

כך מצאה את עצמה אחת מיוזמות הדגל של טראמפ תקועה בגלל משבר שמקורו בכלל ביוזמה אחרת של הממשל. ככל שחלפו הימים, הלחץ בתוך המפלגה גבר, עד שלבסוף הגיעו דבריו של בלאנש שסימנו את סיום הפרשה.

מעבר לגורלה של הקרן עצמה, הסיפור חושף שינוי מעניין במערכת היחסים בין טראמפ לבין מפלגתו. במשך שנים נחשב הנשיא לדמות שכמעט בלתי אפשרי להתנגד לה בתוך המחנה הרפובליקני. פוליטיקאים שביקרו אותו שילמו לעיתים מחיר פוליטי כבד, ואחרים העדיפו להימנע מעימותים ישירים.

אלא שהפעם התרחש דבר שונה. למרות כוחו הפוליטי, למרות השפעתו על בסיס המצביעים הרפובליקני ולמרות מעמדו כנשיא מכהן, חלקים משמעותיים ממפלגתו בחרו להציב קו אדום ברור. הם לא תקפו את טראמפ ישירות, לא יצאו נגדו בתקשורת ולא איימו במרד גלוי. אבל הם פשוט סירבו לשתף פעולה.

בסופו של דבר, ייתכן שזהו הסיפור החשוב באמת. לא קרן הפיצויים, לא הקרב המשפטי ואפילו לא חקיקת ההגירה. אלא העובדה שבפעם נדירה למדי בתקופת טראמפ, הבית הלבן נאלץ לסגת בגלל לחץ שהגיע מתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה. עבור הנשיא זו הייתה נסיגה מביכה. עבור יריביו הפוליטיים זו הייתה הוכחה לכך שגם בעידן טראמפ, לא כל קרב מסתיים בניצחון של הבית הלבן.