
הדוגמה הבולטת ביותר הייתה המרוץ לראשות עיריית לוס אנג'לס. חברת מועצת העיר ניתיה ראמן, שעוררה ביקורת חריפה בקהילה היהודית בעקבות הופעותיה לצד הסטרימר האנטי־ישראלי חסן פיקר והתבטאויות שנתפסו כעוינות לישראל, לא הצליחה להעפיל לסיבוב הגמר. עם רוב הקולות שנספרו, ראשת העיר המכהנת קארן בס וספנסר פראט תפסו את שני המקומות הראשונים, בעוד ראמן נותרה מאחור.
עבור רבים מהפעילים היהודים, זו הייתה ההוכחה הראשונה לכך שעמדות אנטי־ישראליות אינן בהכרח נכס פוליטי במדינה מגוונת כמו קליפורניה. פרופ' ג'ואל קוטקין מאוניברסיטת צ'פמן, מהחוקרים הבולטים של הפוליטיקה העירונית בארצות הברית, הגדיר את התוצאה כחדשות טובות עבור מי שחוששים מהתרחבות השפעתו של האגף האנטי־ישראלי במפלגה הדמוקרטית.

המסקנה הכוללת מורכבת יותר מהחגיגות הראשוניות. מומחים רבים מזהירים כי אמנם המחנה האנטי־ישראלי לא רשם ניצחון משמעותי בבחירות הללו, אך הוא גם לא הובס. למעשה, חלק מהרעיונות שנחשבו בעבר לקיצוניים מחלחלים בהדרגה למיינסטרים הדמוקרטי.
גם בזירות נוספות לא נרשמו הישגים משמעותיים למועמדים שביקשו להפוך את הביקורת על ישראל למרכיב מרכזי בקמפיין שלהם. סייקאט צ'קרבארטי, מי שהיה בעבר ראש המטה של חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז ותמך בהפסקת הסיוע הביטחוני לישראל, נותר הרחק מאחור במרוץ למושב הקונגרס באזור סן פרנסיסקו. אמאר קמפה־נג'אר, שניסה לבנות חלק מהקמפיין שלו סביב זהותו הפלסטינית וביקורתו על ישראל, סיים הרחק מהצמרת במחוז ה־48 ולא יתמודד בבחירות הכלליות בנובמבר.
גם במרוץ למושל לא קיבלו המועמדים הביקורתיים ביותר כלפי ישראל את פריצת הדרך שלה קיוו. טום סטייר, שתקף שוב ושוב את איפא"ק והאשים אותה בהשפעה מופרזת על הפוליטיקה האמריקאית, נותר מאחור ולא הצליח להתקרב לשני המקומות הראשונים.
אלא שהמסקנה הכוללת מורכבת יותר מהחגיגות הראשוניות. מומחים רבים מזהירים כי אמנם המחנה האנטי־ישראלי לא רשם ניצחון משמעותי בבחירות הללו, אך הוא גם לא הובס. למעשה, חלק מהרעיונות שנחשבו בעבר לקיצוניים מחלחלים בהדרגה למיינסטרים הדמוקרטי.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך מגיעה מסן פרנסיסקו. שני המועמדים שעלו לסיבוב הגמר במרוץ לאחד ממושבי הקונגרס — סקוט וינר וקוני צ'אן — התבטאו בעבר באופן חריף נגד ישראל ואף השתמשו בטענות שלפיהן ישראל מבצעת "רצח עם". למרות זאת, איש מהם לא שילם מחיר פוליטי משמעותי בקלפי. עבור רבים בקהילה היהודית, עצם העובדה שהתבטאויות כאלה אינן מהוות עוד מכשול אלקטורלי משמעותי היא סיבה לדאגה.
הדבר נכון גם לגבי סקוט וינר עצמו. וינר, יהודי במוצאו ואחד הפוליטיקאים הבולטים באזור המפרץ, הסתכסך עם חלקים גדולים מהקהילה היהודית בעקבות עמדותיו כלפי ישראל. למרות זאת, הוא זכה להישג מרשים והוכיח שבקרב חלקים נרחבים מהבוחרים הדמוקרטים בקליפורניה, ביקורת חריפה על ישראל אינה נתפסת עוד כנטל פוליטי.
גם בעמק המרכזי של קליפורניה נרשמו סימנים דומים. רנדי וילגאס, המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי ומתנגד לסיוע הביטחוני לישראל, הצליח להעפיל לשלב הבא של המרוץ שלו ולהציג כוח פוליטי משמעותי. התוצאה הזו מלמדת כי האנרגיה הפוליטית של המחנה הפרוגרסיבי לא נעלמה — היא פשוט לא הצליחה להפוך לגל שסוחף את המדינה כולה.
לכן, השאלה האמיתית שעולה מהבחירות הללו אינה האם קליפורניה דחתה את המחנה האנטי־ישראלי, אלא עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת איתו. נכון לעכשיו, רוב הבוחרים עדיין מעדיפים מועמדים שאינם הופכים את ישראל לנושא מרכזי בקמפיין שלהם. אולם במקביל, עמדות שבעבר היו מוציאות מועמד מהמשחק הפוליטי כבר אינן נתפסות כחריגות במיוחד.
זו אולי החדשות החשובות ביותר שעולות מהלילה הפוליטי בקליפורניה. המועמדים האנטי־ישראליים לא ניצחו, אך גם לא הובסו. הם ממשיכים לצבור השפעה, לבנות תשתיות פוליטיות ולהרחיב את בסיס התמיכה שלהם. עבור הקהילה היהודית בארצות הברית, מדובר בהקלה זמנית — לא בהכרעה סופית.