מחאה הפכה למסע טרור: כתב האישום שחושף איך פעילים אנטי-ישראלים הטילו אימה על יהודים במישיגן

מה שהחל לכאורה כמחאה נגד קשריה של אוניברסיטת מישיגן עם ישראל, הפך – לפי הרשויות הפדרליות – למסע מתוכנן של איומים, הפחדה ואלימות, שנועד להטיל אימה על אנשי האוניברסיטה ועל הקהילה היהודית. ביום רביעי חשפה התביעה הפדרלית כתב אישום דרמטי נגד שמונה פעילים פרו-פלסטינים, רובם בעלי קשרים לאוניברסיטה, המואשמים בשורת עבירות חמורות שעלולות להוביל לעונשי מאסר של עד עשרים שנה.

לפי כתב האישום, שהוגש בבית המשפט הפדרלי במחוז המזרחי של מישיגן, הקבוצה פעלה במשך כשנתיים וחצי באופן מאורגן ומתוחכם. חבריה קיימו פגישות חשאיות, אספו מידע אישי על מטרותיהם ועל בני משפחותיהם, ותכננו פעולות שנועדו ליצור פחד ולגרום לאוניברסיטה לנתק את קשריה עם ישראל.

החלק המטריד ביותר בכתב האישום אינו זהות החשודים, אלא התמונה שהוא מצייר. לפי התביעה, הקבוצה לא הסתפקה בהפגנות או בהבעת דעות פוליטיות. בפגישות פנימיות עלו לכאורה רעיונות שכללו הרעלה, פצצות, הצתה ו"עינוי פסיכולוגי". אחד הנאשמים, כך נטען, דיבר על האפשרות "להרעיל לאט" אחת הקורבנות.

הנאשמים הם זינב עלי-עסגר חכים, אמתאללה עלי-עסגר חכים, פייג' אליזבת פייוק, אחמט כרם קורקאיה, ג'ונתן הונגרו זו, אלכסנדר מתיו ספולבדה, מרים מוחמד עודה וקולין האנטר וגר. הם נעצרו במבצע משולב במישיגן, אילינוי וויסקונסין, ולפחות ארבעה מהם נשלחו למעצר זמני.

אולם החלק המטריד ביותר בכתב האישום אינו זהות החשודים, אלא התמונה שהוא מצייר. לפי התביעה, הקבוצה לא הסתפקה בהפגנות או בהבעת דעות פוליטיות. בפגישות פנימיות עלו לכאורה רעיונות שכללו הרעלה, פצצות, הצתה ו"עינוי פסיכולוגי". אחד הנאשמים, כך נטען, דיבר על האפשרות "להרעיל לאט" אחת הקורבנות. נאשמת אחרת הציעה, לפי כתב האישום, לעקוב אחרי מטרותיהם ואף "להיכנס לבית ולשרוף אותו".

בפועל, כך טוענות הרשויות, בוצעו שורה של מעשים שנועדו להפחיד ולהרתיע. ביום השנה לטבח 7 באוקטובר רוססו כתובות אנטי-ישראליות על מבנה הפדרציה היהודית של מטרופולין דטרויט. בתיהם של נשיאת האוניברסיטה, סגן הנשיאה וחברי מועצת הנאמנים הותקפו בלילות. חלונות נופצו, שערים נאטמו, ועל קירות רוססו משולשים אדומים הפוכים – סמל שהפך מזוהה עם סרטוני התעמולה של חמאס לציון מטרות לתקיפה.

באחד האירועים הבולטים, הגיעו פעילים בשעות הלילה לבית של אחת מחברות מועצת הנאמנים, הציבו על הדשא אוהלים קטנים, בובות תינוקות שבורות ו"גופות" מכוסות בסדינים מוכתמים, והפעילו כרוזים ותופים במשך שעות. אולם על פי כתב האישום, זו לא הייתה הסכנה הגדולה ביותר.

הרשויות טוענות כי במספר מקרים הושלכו לעבר בתים פרטיים צנצנות זכוכית שהכילו חומצה בוטירית וצבע. מדובר בחומר בעל ריח חריף במיוחד, שעלול לגרום לגירוי בעיניים, בדרכי הנשימה ובעור. מעבר לנזק הפיזי, החוקרים סבורים כי השימוש בחומר נועד להטיל פחד ולהעביר מסר מאיים. עבור המשפחות שישנו באותם בתים, ובהן ילדים, הסכנה לא הייתה תיאורטית – אלא ממשית.

אחת ההאשמות החמורות ביותר היא הפחדת עדים. לפי כתב האישום, שתיים מהנאשמות גילו כי סטודנט אחר משתף פעולה עם הרשויות, ודנו בדרכים "לנטרל" אותו. עבירה זו לבדה עלולה להוביל לעשרים שנות מאסר.

הסוכנת הבכירה של הבולשת הפדרלית בדטרויט, ג'ניפר ראניין, הבהירה כי הרשויות רואות בחומרה את המעשים המיוחסים לקבוצה. לדבריה, מי שמנהל מסעות מאורגנים של איומים והפחדה צריך לצפות לעמוד לדין במלוא חומרת החוק הפדרלי.

עבור ישראלים ויהודים בארצות הברית, הפרשה הזאת מעוררת דאגה עמוקה במיוחד. היא מגיעה לאחר שנתיים שבהן נרשמה עלייה חדה באנטישמיות, בפשעי שנאה ובהפגנות אלימות. אך בניגוד למקרים אחרים, כאן מדובר – לפחות לפי כתב האישום – לא רק בהסתה או בוונדליזם, אלא במעשים שעל פי הרשויות נשאו פוטנציאל ממשי לפגיעה בחיי אדם.

המסר המרכזי של הפרשה ברור: מחאה פוליטית היא זכות יסוד. אבל כאשר היא הופכת למעקב אחר אנשים, לאיומים, להשחתת בתים, להשלכת חומרים מסוכנים ולניסיונות להטיל אימה על עדים – מבחינת החוק האמריקאי, מדובר כבר לא במחאה, אלא בפשע פדרלי חמור. עבור הקהילה הישראלית והיהודית, כתב האישום הזה הוא תזכורת מטרידה לכך שהגבול בין רטוריקה קיצונית לבין אלימות ממשית עלול להיות קצר הרבה יותר מכפי שרבים היו רוצים להאמין.