
הפדרציה קיוותה להפוך חלק מהקרקע למתחם מגורים בן שש קומות, שיכלול מאות יחידות דיור. מבחינתה, היה זה פתרון שיכול להבטיח את עתידו הכלכלי של המרכז ולהעניק לו מקור הכנסה יציב לשנים רבות. אולם מה שנראה על הנייר כמהלך עסקי הגיוני, הפך במהירות לעימות רגשי עם תושבי השכונה.
רבים מהמתנגדים הבהירו כי אינם יוצאים נגד המרכז היהודי עצמו. להפך. חלקם סיפרו שילדיהם גדלו במקום, השתתפו בפעילויותיו ובילו בו שנים ארוכות. אך לדבריהם, הקמת מתחם מגורים כה גדול תשנה את אופייה של השכונה ותחריף בעיות קיימות של עומסי תנועה והצפות.

רבים מהמתנגדים הבהירו כי אינם יוצאים נגד המרכז היהודי עצמו. להפך. חלקם סיפרו שילדיהם גדלו במקום, השתתפו בפעילויותיו ובילו בו שנים ארוכות. אך לדבריהם, הקמת מתחם מגורים כה גדול תשנה את אופייה של השכונה ותחריף בעיות קיימות של עומסי תנועה והצפות.
ג'ון אספינוזה, אחד התושבים שנשאו דברים בפני הוועדה, אמר כי הוא תומך במרכז היהודי בכל לבו, אך אינו רוצה לראות את אופייה של השכונה משתנה. לדבריו, התושבים תמכו במרכז במשך 35 שנה, ולכן אין זה הוגן "למכור את השכונה" כדי לפתור את בעיותיו הכלכליות.
גם חברי הוועדה הביעו מורת רוח. יו"ר הוועדה, הוגו אלווארז, מתח ביקורת על כך שהפדרציה חזרה עם אותה בקשה למרות שהחששות שהועלו בעבר היו ידועים לה היטב. חבר הוועדה ג'ייסון קריגר טען כי קיימות דרכים אחרות לגייס כספים עבור המרכז, מבלי להעמיס על השכונה.
מאחורי הוויכוח המקומי מסתתרת בעיה רחבה יותר, שאיתה מתמודדים מרכזים קהילתיים יהודיים רבים ברחבי ארצות הברית. עלויות התפעול עולות, מספר החברים אינו גדל כפי שהיה בעבר, ומוסדות שנחשבו במשך עשרות שנים לעמודי תווך קהילתיים נאלצים לחפש מקורות הכנסה חדשים.
עבור דורות של משפחות יהודיות, המרכז היהודי בקנדל אינו רק מבנה או מגרש. זהו מקום שבו ילדים גדלו, חברויות נוצרו ותחושת שייכות קהילתית קיבלה משמעות. אלא שבניגוד לבתי כנסת, מרכזים קהילתיים נדרשים להתמודד גם עם מציאות כלכלית קשוחה, שבה הכנסות מדמי חבר ופעילויות אינן תמיד מספיקות כדי להבטיח את המשך קיומם.
לאחר ההצבעה פרסמה הפדרציה היהודית הגדולה של מיאמי הודעה מפויסת, שבה הביעה תקווה למצוא פתרון שייתן מענה הן לצורכי המרכז והן לחששות התושבים. בהודעה נמסר כי הארגון ימשיך להקשיב לרעיונות ולהצעות מכל הצדדים וינסה למצוא דרך שתאפשר להשתמש בקרקע בצורה שתשרת את טובת הקהילה.
המאבק בקנדל משקף שאלה שעשויה להעסיק קהילות יהודיות רבות ברחבי ארצות הברית בשנים הקרובות. כאשר מוסד קהילתי ותיק מתקשה לשרוד, מי אמור לשאת באחריות להצלתו? האם הקהילה שסביבו מחויבת להתגייס למענו, או שמא מוטלת עליו האחריות למצוא בכוחות עצמו את הדרך להבטיח את עתידו?
לעת עתה, במרכז היהודי בקנדל אין תשובה ברורה. יש רק מוסד בן 35 שנה, קרקע יקרה ומאבק שעדיין רחוק מסיומו.