הווידוי האחרון של צ'רלי קירק: כך הזהיר מפני גל האנטישמיות בימין הצעיר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הספר, "קומוניון: בדרכי חזרה לאמונה", מתאר כיצד קירק הבחין בשתי מגמות מקבילות. הראשונה הייתה תחושת תסכול גוברת בקרב צעירים שמרנים, הסבורים כי לישראל יש השפעה גדולה מדי על מדיניות החוץ האמריקנית. אולם התופעה השנייה, שלדבריו הייתה מטרידה הרבה יותר, הייתה המעבר ההדרגתי מביקורת פוליטית לגיטימית כלפי ממשלת ישראל אל עבר עוינות כלפי יהודים בכלל.

ואנס מצטט את קירק כאומר כי אצל חלק מהצעירים הללו "הדאגה הזו הופכת לכעס, ואפילו לשנאת יהודים". לדבריו, קירק ראה בתופעה סכנה ממשית וניסה להתמודד עמה באופן פעיל. הוא לא הסתפק בזיהוי הבעיה, אלא פעל כדי למנוע הידרדרות של השיח ולהבטיח שביקורת על ישראל לא תהפוך לדעות קדומות כלפי יהודים. ואנס כותב כי קירק התייחס לנושא ברגישות רבה וניסה לפנות, כלשונו, "לחלקים הטובים יותר שבכולנו", הן בשיחותיו עם הנשיא דונלד טראמפ ועם ואנס עצמו, והן מול קהל תומכיו העצום.

מתוך ספרו של ואנס עולה תמונה מורכבת יותר של צ'רלי קירק. במקום להצטייר כאחד ממחוללי הגל האנטישמי, הוא מוצג כאדם שזיהה את הסכנה בשלב מוקדם וניסה לבלום אותה. לפי התיאור, קירק הבין כי המרחק בין ביקורת על ממשלת ישראל לבין שנאת יהודים עלול להיות קצר מכפי שרבים מוכנים להודות, וניסה להשתמש במעמדו ובהשפעתו כדי למנוע את ההידרדרות

העדות האישית שמביא ואנס משתלבת במגמה רחבה יותר. סקרים שנערכו בארצות הברית מצביעים על כך שחלק ניכר מהצעירים התומכים במפלגה הרפובליקנית סבורים כי הקשרים בין וושינגטון לירושלים הדוקים מדי, וכי על ארצות הברית לשמור על מרחק גדול יותר מישראל. מדובר בשינוי משמעותי ביחס לדורות קודמים של שמרנים אמריקנים, שראו בתמיכה בישראל מרכיב כמעט מובן מאליו בתפיסת עולמם.

מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה ברצועת עזה, המגמה הזאת התעצמה עוד יותר. חילוקי הדעות בין ירושלים לוושינגטון סביב סוגיות אזוריות, ובהן גם היחסים עם איראן, העמיקו את הוויכוח בתוך הימין האמריקני והגבירו את כוחם של קולות בדלניים, הדוגלים במדיניות "אמריקה תחילה".

גם ואנס עצמו מזוהה עם תפיסה זו. לאורך השנים הוא הדגיש כי ארצות הברית וישראל הן בעלות ברית קרובות, אך שבמקביל האינטרסים של שתי המדינות אינם תמיד זהים. לדבריו, ישנם מקרים שבהם קיים תיאום מלא בין וושינגטון לירושלים, אך במקרים אחרים כל מדינה נדרשת לפעול בהתאם לאינטרסים שלה.

במקביל, קשריו של ואנס עם כמה דמויות בולטות בימין האמריקני, שהואשמו בעבר בהפצת מסרים אנטישמיים או ברטוריקה אנטי־יהודית, עוררו ביקורת בקרב חלקים מהקהילה היהודית בארצות הברית. הביקורת התחדדה על רקע השיח שהתפתח סביב המלחמה עם איראן, שבמסגרתו האשימו כמה פרשנים שמרנים גורמים המזוהים עם תמיכה בישראל בכך שהם דוחפים את ארצות הברית לעימותים צבאיים.

אלא שדווקא מתוך ספרו של ואנס עולה תמונה מורכבת יותר של צ'רלי קירק. במקום להצטייר כאחד ממחוללי התופעה, הוא מוצג כאדם שזיהה את הסכנה בשלב מוקדם וניסה לבלום אותה. לפי התיאור, קירק הבין כי המרחק בין ביקורת על ממשלת ישראל לבין שנאת יהודים עלול להיות קצר מכפי שרבים מוכנים להודות, וניסה להשתמש במעמדו ובהשפעתו כדי למנוע את ההידרדרות.

מותו הותיר, לפי ואנס, שאלה מטרידה שעדיין נותרה ללא מענה: מי, אם בכלל, יוכל למלא את התפקיד שקירק ניסה למלא בשקט, ולבלום את התפשטותם של זרמים אנטישמיים בתוך דור חדש של צעירים שמרנים באמריקה.