
הפרשה הסתיימה השבוע בפיטוריהם של שני שוטרים, בעוד שוטר שלישי, שלפי קביעת החוקרים היה הדמות המרכזית בהתנהלות הפסולה, הספיק לפרוש מהמשטרה לפני שניתן היה להדיחו באופן רשמי. אולם דווקא המקרה של השוטר מוחמד דילוואר עלם, בן למשפחה ממוצא בנגלי, הפך למוקד העימות המשפטי והציבורי.

חברי הקבוצה החליפו ביניהם מסרים פוגעניים, הפיצו סטריאוטיפים גזעניים ולעגו לעמיתים ממוצא אפרו־אמריקני והודי. אחד המקרים החמורים ביותר כלל צילום של רכב סיור משטרתי שעליו צויר צלב קרס ולצדו כיתוב גזעני חריף במיוחד נגד שחורים.
עלם היה האיש שהציג את תוכן קבוצת ההתכתבויות בפני עמית אחר, צעד שהוביל לפתיחת החקירה ולהגשת תלונת אפליה. הוא אף מסר את הטלפון הנייד שלו לחוקרים מרצונו. אלא שבמהלך הבדיקה התברר כי גם הוא שלח הודעה בעלת תוכן פוגעני בתוך אותה קבוצה. השופט המשמעתי הפנימי סבר כי חלקו בפרשה אינו מצדיק פיטורים והמליץ להסתפק בעונש קל יותר, אך נציבת המשטרה ג'סיקה טיש דחתה את ההמלצה והורתה להדיחו מהשירות.
החלטתה של טיש משקפת קו תקיף במיוחד בכל הנוגע לעבירות משמעת וגזענות בתוך המשטרה. במזכר קצר שפרסמה היא קבעה כי לא ניתן להקל ראש בתוכן ההודעות שנחשפו, והביעה ביקורת על מה שתיארה כהיעדר חרטה מספק מצד השוטר.
המהלך עורר מחלוקת חריפה. עורכי דינו של עלם טוענים כי האיש שחשף את ההתנהלות הפסולה הפך בעצמו לשעיר לעזאזל. לדבריהם, לולא פנה לעמיתיו והעביר את המידע, ייתכן שכל הפרשה כלל לא הייתה מתגלה. כעת הוא מנהל הליך משפטי נגד עיריית ניו יורק ונגד הנציבה עצמה, בטענה שפוטר כתגמול על כך שחשף את ההתנהגות הגזענית.
לעומתו, השוטר וינסנט קוויטולו נמצא אחראי לשורה של עבירות משמעת, ובהן לעג לעמיתים, חיקוי מבטאים וביצוע מחוות גזעניות. לפי המסמכים, אחד העימותים החמורים התרחש כאשר ביצע תנועות המדמות קוף לעבר שוטר שחור.
אולם מי שתואר במסמכים כגורם המרכזי מאחורי האווירה הרעילה היה השוטר שון אוריירדן. החוקרים קבעו כי הוא היה הכוח המניע מאחורי חלק ניכר מההתבטאויות הפוגעניות, ובהן גם הפצת התמונה של רכב הסיור שעליו הופיע צלב הקרס. למרות חומרת המעשים שיוחסו לו, הוא הצליח לפרוש מהמשטרה לפני שהושלם ההליך המשמעתי נגדו, ובכך נמנע ממנו עונש רשמי.
הפרשה כולה מציבה את משטרת ניו יורק בפני דילמה מורכבת. מצד אחד, הנהגת הארגון מבקשת להעביר מסר של אפס סובלנות כלפי גילויי גזענות בתוך השורות. מצד אחר, היא נדרשת להתמודד עם השאלה האם מי שחשף את ההתנהלות הפסולה זכאי להגנה מיוחדת, גם אם נמצא כי השתתף בעצמו בחלק קטן ממנה.
החלטתה של ג'סיקה טיש מסמנת שינוי בגישת המשטרה כלפי עבירות משמעת, אך במקביל היא מעוררת ויכוח נוקב על גבולות האחריות ועל המחיר שעלול לשלם מי שבוחר לחשוף עוולות בתוך המערכת. עבור רבים במשטרת ניו יורק, מדובר בפרשה שעשויה להשפיע על תרבות הארגון הרבה מעבר לשלושת השוטרים המעורבים.