
לפי נוסח ההבנות שנחשף, ארצות הברית ואיראן הסכימו לפתוח במשא ומתן שיימשך לפחות שישים יום, עם אפשרות להארכה. במקביל, כבר בשלב הראשון צפויה וושינגטון להעניק שורה של הקלות כלכליות שיאפשרו לאיראן לחדש את יצוא הנפט שלה ולהתחיל בתהליך של גישה מחודשת לנכסים כספיים מוקפאים. מבחינת הממשל האמריקני, מדובר במנגנון תמריצים שנועד לעודד התנהגות חיובית מצד טהרן. בישראל, לעומת זאת, רבים רואים בכך הענקת חמצן כלכלי למשטר שהיה נתון בלחץ כבד ושכלכלתו עמדה בפני קשיים חמורים.

כבר בשלב הראשון צפויה וושינגטון להעניק שורה של הקלות כלכליות שיאפשרו לאיראן לחדש את יצוא הנפט שלה ולהתחיל בתהליך של גישה מחודשת לנכסים כספיים מוקפאים. מבחינת הממשל האמריקני, מדובר במנגנון תמריצים שנועד לעודד התנהגות חיובית מצד טהרן. בישראל, לעומת זאת, רבים רואים בכך הענקת חמצן כלכלי למשטר שהיה נתון בלחץ כבד ושכלכלתו עמדה בפני קשיים חמורים.
אחד הסעיפים המדאיגים ביותר מבחינת ישראל עוסק בסוגיית האורניום המועשר. בעוד שבירושלים קיוו כי כל הסכם עתידי יחייב את איראן להוציא את מלאי האורניום המועשר משטחה, נוסח מזכר ההבנות מסתפק בדילול החומר בתוך איראן עצמה, תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בבית הלבן מתעקשים כי מדובר בהישג משמעותי, ואף מדגישים כי מבחינתם מדובר רק ברף מינימלי. אולם במערכת הביטחון הישראלית חוששים כי המשמעות האמיתית היא הכרה אמריקנית דה-פקטו בהמשך קיומה של תשתית גרעינית איראנית.
גם הסעיף הלבנוני מעורר סימני שאלה כבדים. ההסכם קושר בין סיום הלחימה לבין כלל הזירות באזור, כולל לבנון. אמנם גורמים אמריקניים מדגישים כי לישראל תישמר הזכות להגיב במקרה של מתקפה מצד חיזבאללה, אך בירושלים חוששים שהלחץ הבינלאומי שיופעל בעתיד עלול לצמצם את חופש הפעולה של צה"ל וליצור מגבלות חדשות על פעילותו בדרום לבנון.
הבעיה הגדולה ביותר, לפי גורמים ביטחוניים, אינה בהכרח בפרטי ההסכם עצמם אלא במסר שהוא משדר. במשך שנים הדגישה ישראל כי איראן היא האיום המרכזי על יציבות האזור וכי יש להפעיל עליה לחץ כלכלי ומדיני חסר פשרות. כעת, לאחר חודשים של עימות והצהרות תקיפות מצד ממשל טראמפ, נדמה כי וושינגטון בוחרת במסלול של הסדרה והקלות כלכליות.
במערכת הביטחון מזהירים כי לתפנית הזאת עשויות להיות השלכות ארוכות טווח. גם אם ההסכם ירחיק את האיום הגרעיני לעשור או יותר, כפי שטוענים חלק מהבכירים, הוא עלול במקביל להעניק לאיראן משאבים כלכליים חדשים ולחזק את מעמדה האזורי. החשש הוא שבטווח הארוך תצליח טהרן להשתקם, להרחיב מחדש את השפעתה ולשוב לממן את שלוחותיה ברחבי המזרח התיכון.
מאחורי הקלעים נשמעת ביקורת גם כלפי ההישענות הכמעט מוחלטת של ישראל על הנשיא דונלד טראמפ. במשך שנים הזהיר בנימין נתניהו כי ארצות הברית אינה רק הנשיא היושב בבית הלבן, אלא מערכת שלמה של מוסדות ואינטרסים. אלא שכעת, כך אומרים גורמים במערכת הביטחון, ישראל גילתה עד כמה מסוכן לבנות אסטרטגיה שלמה על אדם אחד, גם כאשר מדובר בידיד הקרוב ביותר.
בבית הלבן מנסים להרגיע וטוענים כי ישראל הייתה שותפה להתייעצויות וכי החששות הישראליים מוכרים היטב גם לממשל. גורמים אמריקניים מדגישים כי ההנחה הבסיסית שלהם היא שאיראן תנסה להונות ולרמות, ולכן כל הקלה כלכלית תהיה מותנית בצעדים מעשיים וברי אימות.
אלא שבישראל מתקשים להשתחרר מתחושת ההחמצה. בעיני רבים, איראן מצליחה לצאת מהמשבר כשהיא זוכה להזדמנות כלכלית מחודשת, בעוד ישראל מוצאת את עצמה מול מציאות אזורית מורכבת יותר ועם פחות מנופי לחץ משהיו לה לפני פרוץ העימות.
המשא ומתן עדיין רחוק מסיום, והסכם הקבע טרם נחתם. אך כבר עכשיו ברור שהוויכוח הגדול אינו רק על נוסח הסעיפים. השאלה האמיתית שמטרידה את ירושלים היא האם אחרי שנים של מאבק, הקרבות הסתיימו באופן שמשרת את האינטרסים הישראליים — או דווקא מעניק לאיראן את ההזדמנות הגדולה ביותר שלה זה שנים לחזור למרכז הבמה.