
אלא שבשנים האחרונות המודל הזה נכנס למשבר עמוק. אם בשנת 2019 נהנתה ישראל משנת שיא של כ-4.5 מיליון תיירים, הרי שמאז פרוץ מגפת הקורונה, מתקפת 7 באוקטובר והמלחמות שבאו בעקבותיה, המציאות השתנתה לחלוטין. בשנת 2024 ירד מספר המבקרים לפחות ממיליון, ורק התאוששות חלקית נרשמה לאחר מכן. הנתונים הללו אינם משקפים רק ירידה בתיירות, אלא גם שינוי עמוק בהרגלי הנסיעה ובתחושות של יהודים רבים בארצות הברית.
הבעיה אינה מסתכמת במצב הביטחוני. מחקר של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה מצא כי העלויות של טיולים חינוכיים לישראל עלו בכ-55% בהשוואה לתקופה שקדמה לקורונה. מחירי הטיסות התייקרו, היצע המושבים הצטמצם, וחברות תעופה אמריקניות מרכזיות ממשיכות לצמצם את פעילותן בקווים לישראל. יונייטד ודלתא האריכו את ביטולי הטיסות לתל אביב, בעוד אמריקן איירליינס כלל אינה מתכננת לשוב להפעיל קו לישראל לפני שנת 2027.

הנתון המדאיג ביותר אינו קשור למחירי הטיסות, אלא לשינוי בתפיסת העולם של הדור הצעיר. סקרים חדשים מצביעים על כך שרוב היהודים האמריקנים בגילאי 18 עד 34 אינם חשים כיום קשר רגשי חזק לישראל. רבים מהם מביעים הסתייגות מהמלחמה בעזה ומהעימות עם איראן, ואחוזים גבוהים מתנגדים למדיניות הישראלית בשנים האחרונות.
עבור משפחות ישראליות-אמריקניות ויהודיות בארצות הברית, מדובר במכה כפולה. גם מי שרוצה לבקר בישראל, להשתתף בבר מצווה משפחתית או לשלוח ילד לתוכנית חינוכית, נאלץ להתמודד עם עלויות גבוהות וחוסר ודאות מתמשך. מה שהיה בעבר החלטה טבעית ופשוטה הפך למשימה מורכבת ויקרה.
אך אולי הנתון המדאיג ביותר אינו קשור למחירי הטיסות, אלא לשינוי בתפיסת העולם של הדור הצעיר. סקרים חדשים מצביעים על כך שרוב היהודים האמריקנים בגילאי 18 עד 34 אינם חשים כיום קשר רגשי חזק לישראל. רבים מהם מביעים הסתייגות מהמלחמה בעזה ומהעימות עם איראן, ואחוזים גבוהים מתנגדים למדיניות הישראלית בשנים האחרונות.
מנהיגים בקהילה היהודית חוששים מפני מעגל קסמים מסוכן. פחות צעירים מגיעים לישראל, ולכן פחות צעירים נחשפים אליה באופן בלתי אמצעי. התוצאה היא היחלשות נוספת של תחושת ההזדהות, שמפחיתה עוד יותר את הרצון לבקר בארץ בעתיד. במילים אחרות, הירידה במספר המבקרים עלולה להוביל לירידה נוספת בקשר הרגשי, וחוזר חלילה.
אל הבעיה הזאת מתווסף ממד חדש ומדאיג: המחיר החברתי. ראשי ארגונים יהודיים מדווחים כי צעירים רבים חוששים כיום לספר לחבריהם שהם נוסעים לישראל. עבור חלקם, עצם ההחלטה לבקר בארץ נתפסת כסוגיה פוליטית טעונה. ישראל, שבעבר סימלה עבור רבים מקור לגאווה יהודית, הפכה במקרים מסוימים לנושא שמעורר מחלוקות חברתיות ולחצים סביבתיים.
במקביל, ארגונים יהודיים החלו לחפש פתרונות זמניים. חלקם מציעים מסעות יהודיים באירופה או בדרום אמריקה, אחרים משקיעים יותר במחנות קיץ ובפעילויות מקומיות. אולם גם מי שמוביל את המיזמים הללו מדגיש כי אין מדובר בתחליף לישראל, אלא בפתרון ביניים בלבד.
הנתונים מצביעים גם על שינוי באופי המשתתפים. בעוד שבעבר הצליחו התוכניות להגיע לצעירים שלא היו מחוברים במיוחד לחיים יהודיים, כיום מרבית הנרשמים הם דווקא אלה שכבר מחזיקים בזהות יהודית חזקה ובזיקה ברורה לישראל. התוצאה היא שהארגונים מתקשים להרחיב את מעגלי ההשפעה שלהם ולהגיע לקהלים חדשים.
כל אלה מעלים שאלה שאיש בקהילה היהודית האמריקנית לא העז לשאול בקול רם עד לפני שנים ספורות: האם תקופת הזוהר של הטיולים לישראל, שהייתה במשך עשורים אבן יסוד בבניית הזהות היהודית בארצות הברית, מתקרבת לסיומה?
התשובה עדיין אינה ברורה. ההיסטוריה מלמדת שהקשר בין ישראל ליהדות אמריקה ידע משברים קשים בעבר והצליח להתחדש. אולם הפעם, השילוב בין קשיים ביטחוניים, עלויות גבוהות, שינויי דור ותמורות אידיאולוגיות יוצר מציאות חדשה ומורכבת הרבה יותר. עבור מיליוני יהודים אמריקנים, ובעיקר עבור הדור הצעיר, השאלה אינה רק מתי יוכלו לחזור לטוס לישראל — אלא