
הדוח בחן את כל 50 המדינות ואת וושינגטון די.סי. על בסיס שני גורמים מרכזיים: עד כמה מחירי הבתים נגישים לתושבים המקומיים והאם נבנים מספיק בתים חדשים כדי לענות על הביקוש העתידי. הממצאים מצביעים על פער הולך וגדל בין מדינות שבהן שוק הדיור עדיין נחשב נגיש יחסית לבין מדינות שבהן משפחות מהמעמד הבינוני מתקשות יותר ויותר לרכוש נכס.
בראש הדירוג ניצבת השנה אינדיאנה, שעלתה מהמקום הרביעי למקום הראשון וקיבלה ציון A. מחיר הבית החציוני במדינה עומד על 295,810 דולר, ורכישתו דורשת כ-28.3% מההכנסה החציונית של משק בית. לפי הדוח, השילוב בין מחירים נמוכים יחסית, קצב בנייה יציב ופער מתון בין מחירי בתים חדשים למחירי השוק סייע למדינה לעקוף שווקים מוכרים יותר שהובילו את הדירוג בשנים האחרונות.

אינדיאנה דורגה במקום הראשון כמדינה בה הכי משתלם לרכוש בית
במקום השני דורגה איווה, שנותרה אחת המדינות המשתלמות ביותר לרוכשי בתים. מחיר הבית החציוני שם עומד על 282,886 דולר בלבד, והעלות הנדרשת לרכישתו מסתכמת ב-25.4% מההכנסה החציונית - השיעור הנמוך ביותר בארצות הברית. את החמישייה הראשונה משלימות דרום קרוליינה, טקסס וצפון קרוליינה, שהציגו גם הן שילוב של מחירים נגישים יחסית והיקפי בנייה משמעותיים.
דרום קרוליינה בלטה במיוחד בזכות פעילות בנייה גבוהה, עם כמעט פי שניים יותר היתרי בנייה מחלקה היחסי באוכלוסיית ארצות הברית. טקסס המשיכה לשמור על מעמדה כמובילה הארצית בבניית בתים חדשים, כאשר כמעט 15% מכלל היתרי הבנייה במדינה הונפקו בתחומה. לפי הדוח, הנתונים הללו מסייעים למנוע מחסור חמור יותר ולהעניק לרוכשים אפשרויות רבות יותר.
כמה מדינות רשמו השנה זינוק משמעותי בדירוג. דלאוור ויוטה עלו 12 מקומות כל אחת, קולורדו טיפסה תשעה מקומות וקנזס התקדמה שבעה מקומות. החוקרים מייחסים את השיפור בעיקר לנתוני נגישות טובים יותר ולמצב מאוזן יחסית בין מחירי הדיור להכנסות התושבים.
מן העבר השני של הרשימה נמצאות המדינות שאיבדו גובה. אלבמה, מרילנד וניו ג'רזי ירדו כל אחת שמונה מקומות - הירידה החדה ביותר בדוח. לפי החוקרים, הסיבות המרכזיות לכך הן פעילות בנייה חלשה יותר והמשך העלייה בלחצי המחירים על רוכשי הדירות והבתים.

טקסס ממשיכה להיות אחת המדינות הטובות ביותר לגור בהן
בתחתית הדירוג ניצבת ניו יורק, שקיבלה ציון F ודורגה במקום האחרון. מחיר הבית החציוני במדינה עומד על 668,173 דולר, ורכישתו דורשת יותר מ-55% מההכנסה החציונית של משק בית. בנוסף, קצב הבנייה החדש נמוך משמעותית ביחס למה שנדרש כדי לעמוד בביקוש. גם מסצ'וסטס, רוד איילנד, הוואי וקליפורניה קיבלו ציונים נכשלים בשל שילוב של מחירי דיור גבוהים, היצע מוגבל ובנייה שאינה מדביקה את הצרכים.
הדוח מצא גם פער גיאוגרפי ברור: כל המדינות שקיבלו ציוני A או B ממוקמות בדרום או במערב התיכון, בעוד שמדינות הצפון-מזרח והחוף המערבי מרוכזות בעיקר בתחתית הרשימה. התמונה הזו, לפי החוקרים, ממחישה עד כמה מקום המגורים משפיע כיום על היכולת לרכוש בית בארצות הברית.
נדיה אבנגלו, כלכלנית בכירה ומנהלת מחקרי נדל"ן באיגוד המתווכים הלאומי, אמרה כי "מה שאנחנו רואים כיום הוא שעצם העובדה שיש יותר בתים למכירה לא אומרת שלקונים יש יותר אפשרויות". לדבריה, "הרבה תלוי בשאלה אם הבתים האלה מתומחרים בהתאם לאנשים שחיים ועובדים באזור".
היא הוסיפה כי ערים כמו אינדיאנפוליס, טולדו, סנט לואיס ופיטסבורג נהנות מהתאמה טובה יותר בין השכר המקומי למחירי הדיור, בעוד שלוס אנג'לס, סן דייגו, ניו יורק ופרובידנס ממשיכות להתמודד עם מחסור בבתים שתושבים מקומיים יכולים להרשות לעצמם. "בסופו של דבר, לא מספיק להוסיף עוד יחידות דיור. צריך לבנות דיור במחירים שאנשים באמת יכולים להרשות לעצמם", סיכמה.