סוכן בכיר: "אנחנו הרגנו אנשים": הרשות האמריקנית למלחמה בסמים אפשרה למיליוני כדורי פנטניל להגיע לרחובות

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הואל, ששירת 19 שנים ברשות לאחר עשור נוסף בצי האמריקני, מתאר מציאות שבה ההיגיון המבצעי גבר, לדבריו, על ההיגיון האנושי. ביוני 2023 השתתף במבצע מעקב אחר רשת סחר בפנטניל באלבקרקי שבמדינת ניו מקסיקו. הסוכנים, כך סיפר, פענחו את השיחות המקודדות של החשודים, ידעו בדיוק מתי תתבצע העסקה ואפילו הכירו את כמות הסם שתועבר. למרות זאת, הם לא עצרו את הסוחרים.

לפי עדותו, הסוכנים עמדו וצפו מהצד בזמן ש־74 אלף כדורי פנטניל החליפו ידיים. "ישבנו ולא עשינו דבר", סיפר. "הרעלנו את הקהילה שלנו. באמצעות העיוורון המכוון שלנו יכולנו לומר שלא ידענו מה קרה לסמים, אבל במציאות אנחנו יודעים ב־100 אחוזים שהחלטות כאלה הובילו למוות של אנשים".

לטענתו, לא היה מדובר במקרה בודד. ימים קודם לכן, אותה רשת הבריחה משלוח נוסף שהוסתר בתוך גלגל רזרבי של מכונית, וגם במקרה הזה לא בוצעה תפיסה. לדבריו, מטרת המדיניות הייתה להמשיך לעקוב אחר הארגון בתקווה להגיע לראשי הקרטל ולבצע מבצע רחב היקף שיניב תפיסה גדולה יותר.

לפי עדותו של הסוכן, הסוכנים עמדו וצפו מהצד בזמן ש־74 אלף כדורי פנטניל החליפו ידיים. "ישבנו ולא עשינו דבר", סיפר. "הרעלנו את הקהילה שלנו. באמצעות העיוורון המכוון שלנו יכולנו לומר שלא ידענו מה קרה לסמים, אבל במציאות אנחנו יודעים ב־100 אחוזים שהחלטות כאלה הובילו למוות של אנשים".

לפי גורם בכיר לשעבר ברשות למלחמה בסמים, ששוחח עם איי־פי בעילום שם, אחת החקירות הגדולות שהתנהלו בשנים האחרונות אפשרה ללפחות 1.8 מיליון כדורי פנטניל להגיע לרחובות במהלך תקופת המעקב. החקירה הסתיימה במאי 2025 במבצע ענק שבמהלכו נתפסו יותר משלושה מיליון כדורים – תפיסה שהוצגה כהישג הגדול ביותר בתולדות הסוכנות. אלא שאותו גורם טוען כי ניתן היה לפרק את הרשת חודשים רבים קודם לכן ולמנוע הפצה של כמויות עצומות של הסם.

"הכמות שתפסנו בסוף הייתה מגיעה לרחובות מדי חודש בזמן שהחקירה התנהלה", אמר. "אפשר היה לעצור אותם חצי שנה קודם".

הפרשה מקבלת ממד מטריד במיוחד לאור מסמכים פנימיים של משרד המשפטים האמריקני שנחשפו לראשונה. בשנת 2017, בשיאה של מגפת הפנטניל, גובשו נהלים מיוחדים שהורו לסוכנים לתפוס את הסם או למנוע את הפצתו במהירות האפשרית, גם אם הדבר יפגע בחקירות ארוכות טווח. ההנחיה הייתה חד־משמעית: הגנה על הציבור קודמת לכל שיקול אחר.

אלא שבשנת 2024 שונו הנהלים. במקום חובה לפעול באופן מיידי, ניתנה לסוכנים אפשרות להפעיל "שיקול דעת" ולאזן בין הסיכון לציבור לבין היתרונות המבצעיים שבהמשך החקירה. מבקרי המדיניות טוענים כי השינוי יצר פתח רחב שמאפשר להצדיק כמעט כל החלטה שלא להתערב.

במהלך התקופה החל הואל לתעד מקרי מוות שנגרמו כתוצאה מפנטניל, מתוך חשש שחלקם היו יכולים להימנע. אחד המקרים שהותיר עליו את הרושם הקשה ביותר היה מותו של פעוט בן 15 חודשים מהעיירה אספניולה שבניו מקסיקו, לאחר שנחשף לשאריות של פנטניל בביתו. הואל אינו טוען שהסם הגיע ישירות מאחת העסקאות שעליהן פיקח, אך לדבריו עצם האפשרות שהסוכנות לא תוכל לעולם לדעת אילו חיים ניתן היה להציל, היא שמטרידה אותו יותר מכל.

המחיר ששילם על חשיפת הפרשה היה כבד. לדבריו, הנהלת הרשות הרחיקה אותו מעבודת השטח, פגעה בהערכות הביצועים שלו, ותובעים פדרליים אף מנעו ממנו להעיד בתיקים מסוימים. הוא פנה למשרד המיוחד להגנה על חושפי שחיתויות, שבשלב ראשון מצא כי קיימות אינדיקציות ממשיות להתנהלות פסולה. אולם לאחר בדיקה נוספת של משרד המשפטים נקבע כי הרשות פעלה באופן סביר.

ארגון "אמפאוור אוברסייט", המסייע לחושפי שחיתויות, דורש כעת לפתוח מחדש את החקירה ולערב את ועדת המשפטים של הסנאט האמריקני.

כמה בכירים לשעבר במערכת אכיפת החוק השוו את הפרשה לשערוריית "מהיר ועצבני" מתחילת העשור הקודם, שבמסגרתה אפשרו הרשויות לאלפי כלי נשק לעבור למקסיקו בניסיון להגיע לראשי הקרטלים. לאחר שאחד מכלי הנשק הללו נמצא בזירת רצח של סוכן משמר הגבול האמריקני, נאסר לחלוטין להמשיך במדיניות זו. אלא שכפי שעולה מן התחקיר, בכל הנוגע לפנטניל – הסם שאחראי לעשרות אלפי מקרי מוות מדי שנה – הגישה הזו לא נעלמה.

הפרשה מעוררת שאלות קשות הרבה מעבר לגבולות ניו מקסיקו. האם רשויות אכיפת החוק רשאיות לקחת סיכון מחושב בחיי אדם כדי להגיע לדגים הגדולים יותר? כמה קורבנות נחשבים למחיר נסבל בדרך להישג מודיעיני גדול יותר? ובעיקר, האם הגוף שאמור להגן על הציבור מפני הסם הקטלני ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית, הפך – גם אם מתוך כוונות מבצעיות – לחלק מן הבעיה שהוא נועד לפתור?