מרד נדיר נגד טראמפ: הסנאט קבע שהדרך למלחמה עם איראן עוברת בקונגרס

ימים ספורים בלבד לאחר שהבית הלבן הכריז על הסכם להפסקת המלחמה עם איראן, הנחית הסנאט האמריקאי מהלומה פוליטית בלתי צפויה על הנשיא דונלד טראמפ. בהצבעה דרמטית שהסתיימה ברוב של 50 מול 48, אישרו הסנאטורים החלטה שנועדה למנוע מהנשיא לחדש פעולות צבאיות נגד איראן ללא אישור מפורש של הקונגרס. מדובר במהלך חסר תקדים כמעט במציאות הפוליטית הנוכחית בוושינגטון, שבה מרבית המחוקקים הרפובליקנים הקפידו עד כה ליישר קו עם הנשיא.

מי שהפכו את ההצבעה לאירוע פוליטי משמעותי במיוחד היו ארבעה סנאטורים רפובליקנים שבחרו להתייצב נגד עמדת הנשיא ממפלגתם: סוזן קולינס ממדינת מיין, ביל קסידי מלואיזיאנה, ליסה מרקובסקי מאלסקה ורנד פול מקנטקי. אליהם הצטרפו כל חברי הסיעה הדמוקרטית למעט ג'ון פטרמן מפנסילבניה, שהתייצב דווקא לצד הרפובליקנים והתנגד להצעה.

מדובר במהלך חסר תקדים כמעט במציאות הפוליטית הנוכחית בוושינגטון, שבה מרבית המחוקקים הרפובליקנים הקפידו עד כה ליישר קו עם הנשיא.

ההצבעה חשפה מחדש את הסדקים ההולכים ומתרחבים בתוך המפלגה הרפובליקנית סביב מדיניות החוץ של טראמפ. קולינס ומרקובסקי מזוהות זה שנים עם האגף המתון יותר במפלגה, ורנד פול ידוע בהתנגדותו העקרונית למעורבות צבאית אמריקאית מעבר לים. אולם העובדה שכל הארבעה בחרו להתייצב יחד נגד הנשיא דווקא בנושא הרגיש ביותר – סמכות יציאה למלחמה – נתפסת בוושינגטון כאיתות ברור של אי־נוחות מהתנהלות הבית הלבן.

ההחלטה נשענת על חוק סמכויות המלחמה משנת 1973, שנחקק בעקבות מלחמת וייטנאם במטרה למנוע מצב שבו נשיא אמריקאי יוכל לנהל עימות צבאי ממושך ללא פיקוח של הקונגרס. תומכי ההחלטה טוענים כי החוקה מעניקה למחוקקים, ולא לנשיא, את הסמכות להכריז מלחמה, וכי הקונגרס אינו יכול להמשיך לוותר על תפקידו בתחום הביטחוני.

מי שהוביל את המהלך היה הסנאטור הדמוקרטי טים קיין מווירג'יניה, שהזהיר כי הפסקת האש הנוכחית אינה מבטיחה שהעימות הסתיים. לדבריו, דווקא כעת, כאשר הקרבות שככו, זהו הזמן המתאים לקבוע מי מוסמך לקבל את ההחלטה אם ארצות הברית תשוב למלחמה. מבחינתו, השאלה אינה רק איראן אלא גם מאזן הכוחות בין הרשויות בוושינגטון.

ברקע להצבעה עומדת ביקורת גוברת בקונגרס על ההסכם שגיבש ממשל טראמפ עם טהראן. לפי פרטי ההבנות שנחשפו בימים האחרונים, ההסכם כולל הקלות משמעותיות בסנקציות, גישה לנכסים מוקפאים וקרן השקעות עצומה לשיקום הכלכלה האיראנית. פרטים אלה עוררו זעם בקרב שורה של מחוקקים רפובליקנים, הטוענים כי איראן קיבלה ויתורים מרחיקי לכת בתמורה להתחייבויות שאינן מספקות.

למרות הדרמה הפוליטית, השפעת ההחלטה המעשית עדיין אינה ברורה. משפטנים וחוקרי חוקה חלוקים בשאלה עד כמה החלטות מסוג זה מחייבות את הנשיא בפועל. בעבר כבר טענו נשיאים משתי המפלגות כי חוק סמכויות המלחמה מגביל את שיקול דעתם באופן שאינו תואם את החוקה. לכן סביר שהעימות הבא לא יתנהל רק במסדרונות הקפיטול אלא גם בבתי המשפט.

ובכל זאת, גם אם ההחלטה לא תעצור טנק אחד ולא תשגר מטוס קרב אחד פחות, משמעותה הפוליטית עצומה. במשך שנים הלכה והתרחבה סמכותם של נשיאים אמריקאים בניהול עימותים צבאיים מעבר לים, לעיתים תוך עקיפת הקונגרס. ההצבעה השבוע מאותתת שלפחות חלק מהמחוקקים החליטו שהגיעה העת לשרטט מחדש את הגבול.

המסר שיצא מהסנאט ביום שלישי חרג בהרבה מהוויכוח על איראן. זו הייתה הצהרה על מאבק רחב יותר – מאבק על השאלה מי מחליט מתי אמריקה יוצאת למלחמה. בפעם הראשונה זה זמן רב, נדמה שלא כל חברי מפלגתו של טראמפ מוכנים להשאיר את ההחלטה הזו בידיו בלבד.