
במרכז הפרשה ניצב אורן דוד שחר, ישראלי בן 59 המתגורר בשכונת ואן נייס בלוס אנג'לס. הרשויות בארצות הברית מאשימות אותו בהפעלת אחת מהונאות הבריאות החמורות שנחשפו בשנים האחרונות בדרום קליפורניה. לפי כתב האישום, שחר עמד בראש רשת של ארבעה מרכזי הוספיס, מסגרות טיפול המיועדות לחולים הנמצאים בשלבים האחרונים של חייהם, אשר מטרתן להקל על סבלם ולספק להם טיפול תומך ורגיש.
התובעים הפדרליים טוענים כי במקום להעניק טיפול לחולים הזקוקים לו, הפכה המערכת כולה למנגנון הונאה משומן. על פי הנטען, שחר ושותפיו הגישו תביעות כוזבות לתוכנית הבריאות הממשלתית "מדיקייר" עבור אנשים שלא היו חולים סופניים כלל, ולעיתים אף עבור אנשים שכבר נפטרו.

במקום להעניק טיפול לחולים הזקוקים לו, הפכה המערכת כולה למנגנון הונאה משומן. על פי הנטען, שחר ושותפיו הגישו תביעות כוזבות לתוכנית הבריאות הממשלתית "מדיקייר" עבור אנשים שלא היו חולים סופניים כלל, ולעיתים אף עבור אנשים שכבר נפטרו.
החלק המטלטל ביותר בכתב האישום עוסק באופן שבו, לפי החשד, הושגו זהויותיהם של המתים. התביעה טוענת כי שחר שילם לעובדי בתי לוויות בין אלף לשלושת אלפים דולר עבור פרטיו האישיים של כל נפטר. לאחר מכן, כך נטען, זויפו מסמכים רפואיים ותאריכים שונו לאחור כדי ליצור מצג שווא שלפיו אותם אנשים קיבלו שירותי הוספיס לפני מותם. בדרך זו, לפי הרשויות, ניתן היה לחייב את מדיקייר עבור טיפולים שמעולם לא ניתנו.
כדי לצמצם את הסיכון לחשיפה, נטען כי נקבעו כללים ברורים באשר לזהויות שניתן לרכוש. לפי כתב האישום, הועדפו אנשים שנפטרו בביתם ולא בבית חולים, כאלה שמתו זמן קצר לפני קבלת פרטיהם וכאלה שלא היו רשומים במסגרת הוספיס אחרת. התוצאה, כך טוענים החוקרים, הייתה מנגנון שאפשר להפיק רווחים ממותם של בני אדם תוך ניצול פרצות במערכת הבריאות.
אולם גם החיים שימשו, לפי החשד, כלי בהונאה. התביעה טוענת כי מטופלים גויסו לתוכניות הוספיס מבלי שהבינו את משמעות הדבר. חלקם, כך נטען, קיבלו תשלומים חודשיים במזומן, מוצרי מזון, רהיטים ומכשירי חשמל בתמורה להסכמתם להישאר רשומים בתוכנית. אחרים קיבלו בונוסים אם הצליחו להביא מטופלים נוספים. במקרים מסוימים, לפי האישום, אותם מטופלים כלל לא היו זכאים לשירותי הוספיס.
הרשויות מעריכות כי היקף המרמה הגיע לכ־27 מיליון דולר. חלק מהכסף, כך נטען, שימש למימון אורח חיים ראוותני. בין היתר מצביעים החוקרים על רולס־רויס פאנטום שמחירה מתקרב ל־530 אלף דולר, אשר לפי כתב האישום מומנה בחלקה מכספים שהוזרמו מהחברות שבשליטת שחר.
שחר אינו הנאשם היחיד בפרשה. שני שותפיו לכאורה, אברהם שין וג'יני צ'וי, נעצרו אף הם. התביעה טוענת כי השניים סייעו בהשגת מידע אישי על נפטרים ובהפעלת מנגנון המרמה. שלושתם מכחישים בשלב זה את האישומים, וההליך המשפטי צפוי להימשך חודשים ארוכים.
המעצר של שחר הוא חלק ממבצע אכיפה פדרלי חסר תקדים שבמסגרתו נחשפו ברחבי ארצות הברית הונאות בתחום הבריאות בהיקף כולל של יותר מ־6.5 מיליארד דולר. במסגרת המבצע הוגשו כתבי אישום נגד 455 בני אדם, בהם עשרות רופאים ואנשי מקצוע רפואיים. הרשויות תפסו נכסים בשווי מאות מיליוני דולרים, ובהם מזומנים, כלי רכב יוקרתיים, תכשיטים ונדל"ן.
בכירי משרד המשפטים האמריקאי לא הסתירו את חומרת המקרה. לדבריהם, לא מדובר בעוד עבירת צווארון לבן, אלא בניצול ציני של אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה. כאשר מערכת שנועדה להעניק כבוד, נחמה וטיפול לאנשים בימיהם האחרונים הופכת לכלי להפקת רווחים, הפגיעה חורגת הרבה מעבר לנזק הכלכלי.
עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית, הפרשה מעוררת תחושות מורכבות. מצד אחד, מדובר באישומים חמורים נגד אדם אחד שטרם הורשע בדין. מצד שני, מקרים מסוג זה זוכים בדרך כלל לכיסוי תקשורתי רחב במיוחד כאשר מדובר בישראלים או ביהודים, ולעיתים מטילים צל על קהילה שלמה שאין לה כל קשר למעשים המיוחסים לנאשם.
בינתיים, אורן דוד שחר ממתין להמשך ההליכים המשפטיים. אם יורשע, הוא עלול לעמוד בפני עונשי מאסר ממושכים במיוחד. אולם עוד לפני שיינתן פסק הדין, הפרשה כבר נרשמה כאחת מפרשות הונאת הבריאות המטלטלות ביותר שנחשפו בשנים האחרונות בארצות הברית — סיפור שבו, לפי החשד, גם המוות עצמו הפך למקור הכנסה.