טראמפ נחסם בבית המשפט: השופטת קבעה כי לנשיא אין סמכות לגעת בבחירות

המאבק בין דונלד טראמפ לבין מערכת המשפט האמריקאית קיבל השבוע פרק חדש ודרמטי במיוחד. שופטת פדרלית בבוסטון חסמה לצמיתות את רוב סעיפי צו הבחירות שעליו חתם הנשיא בתחילת כהונתו השנייה, וקבעה באופן חד־משמעי כי לנשיא ארצות הברית אין סמכות חוקתית לקבוע את כללי הבחירות במדינה באמצעות צווים נשיאותיים.

מדובר בהרבה יותר מהפסד משפטי נקודתי. זוהי הכרעה שנוגעת לאחת השאלות הרגישות ביותר בפוליטיקה האמריקאית: מי שולט במערכת הבחירות של ארצות הברית – הבית הלבן, הקונגרס או המדינות. מבחינת מתנגדיו של טראמפ, הפסיקה מהווה ניצחון משמעותי להגבלת כוחו של הנשיא. מבחינת תומכיו, מדובר בעוד דוגמה למה שהם רואים כהתערבות שיפוטית בהחלטות מדיניות לגיטימיות.

הסעיף המרכזי והמעורר ביותר במחלוקת דרש מכל אזרח המבקש להירשם להצבעה להציג הוכחה תיעודית לאזרחות אמריקאית.

במרכז הפרשה עומד צו נשיאותי שעליו חתם טראמפ זמן קצר לאחר כניסתו המחודשת לבית הלבן. הצו ביקש לבצע שורה של שינויים מרחיקי לכת באופן שבו מתנהלות הבחירות בארצות הברית. הסעיף המרכזי והמעורר ביותר במחלוקת דרש מכל אזרח המבקש להירשם להצבעה להציג הוכחה תיעודית לאזרחות אמריקאית.

תומכי הצו טענו כי מדובר באמצעי בסיסי שנועד להבטיח את טוהר הבחירות ולמנוע הצבעה בלתי חוקית. אולם מתנגדיו הזהירו כי הדרישה עלולה להקשות על מיליוני אזרחים זכאים לממש את זכותם הדמוקרטית. בין היתר הוזכרו קשישים, אזרחים ממעמד כלכלי נמוך, תושבי אזורים כפריים ומהגרים שהתאזרחו לפני שנים רבות ואינם מחזיקים בנגישות מיידית למסמכים הרלוונטיים.

הצו כלל גם סעיפים נוספים שנגעו להצבעה בדואר – אחד הנושאים הנפיצים ביותר בפוליטיקה האמריקאית מאז בחירות 2020. בין היתר ביקש הממשל למנוע ספירה של פתקי הצבעה המגיעים לאחר יום הבחירות, גם אם נשלחו כחוק לפני המועד האחרון. בנוסף, הצו העניק לממשל אפשרות להפעיל לחץ תקציבי על מדינות שלא יאמצו את הכללים החדשים.

השופטת דניז קספר מבית המשפט הפדרלי במחוז מסצ'וסטס לא השתכנעה מטענות הממשל. בפסק דין מפורט וחד לשון היא קבעה כי החוקה האמריקאית אינה מעניקה לנשיא סמכות ישירה לקבוע את כללי הבחירות הארציות. לדבריה, הסמכות הזו נתונה בראש ובראשונה למדינות ולקונגרס, ולא לרשות המבצעת.

המשפט המרכזי בפסק הדין היה קצר אך בעל משמעות עצומה: "החוקה אינה מעניקה לנשיא סמכות ספציפית על הבחירות."

עבור משפטנים רבים, המשפט הזה מסכם את כל לב המחלוקת. טראמפ ניסה להשתמש בכוחו כנשיא כדי לעצב מחדש את מערכת הבחירות. בית המשפט קבע כי הדרך הזו חסומה.

הפסיקה הנוכחית אינה מגיעה בחלל ריק. במהלך החודשים האחרונים נחסמו חלקים שונים של הצו בבתי משפט פדרליים ברחבי המדינה. שופטים כבר הורו שלא לשנות את טפסי הרישום הפדרליים לבוחרים ולא להטיל דרישות אזרחות חדשות על חיילים המצביעים מחוץ למדינות מגוריהם. אולם זו הפעם הראשונה שבה ניתן צו קבוע ורחב היקף שחוסם את המהלך באופן מקיף.

ממשל טראמפ, מצדו, מסרב להרים ידיים. בבית הלבן כבר הבהירו כי ימשיכו לקדם את אותה מדיניות באמצעות חקיקה בקונגרס. במוקד המאמצים עומד חוק המכונה "חוק הגנת זכויות ההצבעה של אמריקה", שמבקש לעגן בחוק פדרלי את הדרישה להוכחת אזרחות בעת רישום להצבעה.

הצעת החוק כבר עברה בבית הנבחרים, אך נתקלה במכשולים משמעותיים בסנאט, שם נדרש רוב מיוחד של שישים קולות כדי להתגבר על חסימות פרוצדורליות. כל עוד הרוב הזה אינו קיים, יתקשה הממשל להפוך את היוזמה למציאות.

הפסיקה עוררה תגובות נלהבות בקרב התובעים הדמוקרטים שהובילו את המאבק המשפטי. בראש הקואליציה עמדה התובעת הכללית של מדינת ניו יורק, לטישיה ג'יימס, שהגדירה את ההחלטה כניצחון לדמוקרטיה האמריקאית. לדבריה, בית המשפט מנע ניסיון בלתי חוקתי להשתלט על מערכת הבחירות ושמר על זכות ההצבעה של מיליוני אזרחים.

גם בקרב ארגוני זכויות האזרח התקבלה ההחלטה בסיפוק. ארגונים אלה טענו לאורך כל הדרך כי הצו היה יוצר חסמים חדשים בפני אוכלוסיות חלשות ומקשה על השתתפות בבחירות.

עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית, לסוגיה הזו יש גם ממד אישי. רבים מהישראלים שהתאזרחו בארצות הברית עברו הליך ממושך כדי לקבל אזרחות וזכות הצבעה. חלקם מחזיקים במסמכים הנדרשים באופן מסודר, אך אחרים השלימו את תהליך ההתאזרחות לפני שנים רבות. מבחינתם, כל דרישה חדשה להציג מסמכים עלולה להפוך את הליך ההצבעה למסובך ומכביד יותר.

אולם מעבר לפרטי הצו עצמו, הסיפור הגדול הוא המאבק הרחב על גבולות הכוח הנשיאותי. מאז חזרתו לבית הלבן, טראמפ ניסה להרחיב את השימוש בצווים נשיאותיים בתחומים רבים – מהגירה ועד מסחר, ממדיניות חוץ ועד רגולציה. בתי המשפט מצדם ממשיכים לבחון היכן עובר הגבול שבין סמכות נשיאותית לגיטימית לבין עקיפת הקונגרס.

הפסיקה מבוסטון אינה צפויה להיות המילה האחרונה. סביר להניח שהממשל יערער עליה, וייתכן בהחלט שהסוגיה תגיע בסופו של דבר לבית המשפט העליון של ארצות הברית. שם יידרשו השופטים להכריע לא רק בשאלת חוקיותו של צו אחד, אלא בשאלה רחבה הרבה יותר: עד כמה יכול נשיא אמריקאי לעצב את כללי המשחק הדמוקרטיים ללא אישור המחוקקים.

עבור טראמפ, מדובר בעוד חזית במאבק המתמשך שלו מול מערכת המשפט. עבור מתנגדיו, זו הוכחה נוספת לכך שבתי המשפט עדיין מסוגלים להציב גבולות לכוחה של הרשות המבצעת. ועבור אמריקה כולה, זו תזכורת לכך שהוויכוח על עתיד הדמוקרטיה האמריקאית רחוק מאוד מסיומו.