איש העסקים שברח לישראל - נלכד אחרי 15 שנה: ההסגרה שמבהירה שאין עוד מקלט מפני החוק האמריקאי

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הפרשה הזו אינה רק סיפורו של נאשם אחד. היא משמשת תזכורת ברורה לכך שגם לאחר שנים ארוכות, מערכת המשפט האמריקאית ממשיכה לרדוף אחר חשודים בעבירות כלכליות חמורות, וכי ישראל אינה מהווה מקלט מפני הדין האמריקאי – גם כאשר מדובר באזרח ישראלי או בעולה חדש.

הפרשה הזו אינה רק סיפורו של נאשם אחד. היא משמשת תזכורת ברורה לכך שגם לאחר שנים ארוכות, מערכת המשפט האמריקאית ממשיכה לרדוף אחר חשודים בעבירות כלכליות חמורות, וכי ישראל אינה מהווה מקלט מפני הדין האמריקאי – גם כאשר מדובר באזרח ישראלי או בעולה חדש.

על פי כתב האישום הפדרלי, פיין הציג לבנקים תמונה פיננסית כוזבת של פרויקטים בתחום הנדל"ן במיזורי ובאוקלהומה. לטענת התביעה, הוא ניפח את שיעורי התפוסה בבניינים, הציג הכנסות שכירות גבוהות מהמציאות והעביר נתונים פיננסיים מטעים במטרה לקבל הלוואות שלא היה זכאי להן. היקף ההונאה המיוחסת לו עומד על כ־28 מיליון דולר, ועבירות מסוג זה עלולות לשאת עונשי מאסר ממושכים אם יורשע.

לפי הרשויות בארצות הברית, פיין עזב את המדינה עוד לפני הגשת כתב האישום והתיישב בישראל, שם חי במשך שנים. רק לאחר הליך משפטי ממושך אישרה ישראל את הסגרתו, ובכך הסתיים אחד מתיקי ההסגרה הארוכים והמורכבים שניהלו הרשויות האמריקאיות בשנים האחרונות.

המקרה מדגיש את יעילותו של הסכם ההסגרה בין ישראל לארצות הברית, שנחתם כבר בשנת 1962 ועודכן מספר פעמים מאז. ההסכם מחייב את שתי המדינות לשתף פעולה בהסגרת חשודים בעבירות פליליות חמורות, למעט חריגים מצומצמים הקבועים בחוק. בפועל, המשמעות היא שגם מי שעובר להתגורר בישראל אינו משתחרר מאחריות פלילית בארצות הברית אם קיימת נגדו בקשת הסגרה תקפה.

במשך שנים התקיימה בקרב חלק מהישראלים־אמריקאים ההנחה כי חוק השבות או האזרחות הישראלית עשויים להעניק שכבת הגנה מסוימת מפני הליכים משפטיים בארצות הברית. פרשת פיין מפריכה פעם נוספת את ההנחה הזו. ישראל אמנם בוחנת כל בקשת הסגרה בהתאם לחוק ולהליך המשפטי, אך כאשר מתקיימים התנאים המשפטיים הנדרשים, היא משתפת פעולה עם הרשויות האמריקאיות.

לא פחות מסקרנת היא השאלה כיצד הצליח פיין להישאר בישראל במשך שנים ארוכות לאחר שהחלו ההליכים נגדו. התשובה אינה נעוצה באדישות הרשויות אלא במורכבותם של הליכי הסגרה בינלאומיים. מדובר בתהליך שעלול להימשך שנים, וכולל עתירות, ערעורים, דיונים בבתי משפט ובחינה מדוקדקת של כל טענה משפטית שמעלה המבוקש. אלא שהמקרה הנוכחי ממחיש כי גם אם ההליך מתארך, אין פירוש הדבר שהוא מתבטל.

לפרשה יש משמעות מיוחדת עבור ישראלים־אמריקאים ואנשי עסקים ישראלים הפעילים בארצות הברית, במיוחד בתחום הנדל"ן. רשויות האכיפה הפדרליות מתייחסות בחומרה רבה לכל מצג כוזב המוגש לבנקים או לגופים פיננסיים, גם כאשר מדובר לכאורה ב"הגדלת מספרים" לצורך קבלת אשראי. עבירות של הונאת בנקים נחשבות לחמורות במיוחד במשפט האמריקאי, והעונשים עליהן עלולים להגיע לעשרות שנות מאסר.

החלטת ממשלת ישראל לאשר את הסגרתו של פיין מעבירה מסר ברור גם במישור המדיני. שיתוף הפעולה בין ירושלים לוושינגטון אינו מסתכם רק בביטחון, במודיעין או בדיפלומטיה. הוא מתקיים גם בתחום אכיפת החוק, שבו שתי המדינות פועלות בשיתוף פעולה הדוק כדי למנוע מעבריינים לנצל גבולות בינלאומיים כמפלט.

כעת צפוי פיין להתמודד עם ההליך הפלילי בבית המשפט הפדרלי בסנט לואיס, שם יתבררו האישומים נגדו. ההכרעה בעניינו עוד רחוקה, והוא נהנה מחזקת החפות כל עוד לא הורשע בבית משפט. אולם כבר עתה ברור שהמסר הרחב של הפרשה חורג בהרבה מגורלו האישי: מי שסבור שמעבר לישראל יספיק כדי לחמוק מהעמדה לדין בארצות הברית, מגלה כי היד הארוכה של מערכת המשפט הפדרלית מגיעה גם מעבר לים – ובסיועה של אחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר.