התאגיד אסר עליו למכור: החקלאי פתח את המטע וחילק 45 טונות בחינם

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

רידלי, קליפורניה – בשעה שמחירי הפירות ממשיכים לטפס ברחבי ארצות הברית, אלפי תושבים בעמק המרכז של קליפורניה עמדו השבוע בתורים ארוכים כדי לקבל נקטרינות לבנות – בחינם. לא מדובר במבצע שיווקי או ביוזמת צדקה, אלא בהחלטה דרמטית של חקלאי שהעדיף לחלק את כל היבול שלו לציבור במקום לאפשר לו להירקב על העצים בעקבות מאבק משפטי מול אחת מחברות שיווק הפירות הגדולות בארצות הברית.

ססאר מורה, חקלאי דור שלישי מהעיירה רידלי, חילק בתוך ימים ספורים יותר מ־100 אלף פאונד של נקטרינות לבנות – כ־45 טונות של פרי. לדבריו, לא הייתה לו ברירה אחרת. "לא יכולתי לעמוד ולראות פרי איכותי נהרס. לפחות כך אנשים נהנים ממנו," אמר.

אלפי בני אדם הגיעו אל המטע, משפחות מילאו ארגזים, ומתנדבים סייעו בארגון חלוקת הפרי כשהם לובשים חולצות שעליהן נכתב: "אף נקטרינה לא תתבזבז". במקביל נפתח עבור מורה קמפיין גיוס המונים, שבו נאספו עשרות אלפי דולרים כדי לסייע לו לעבור את המשבר.

במרכז הסכסוך ניצב זן נקטרינה לבנה בשם "מונליזה", שנחשב לאחד הזנים המתוקים והמבוקשים בשוק. הזכויות על הזן שייכות לחברה הצרפתית סטאר פרוטס דיפוזיון, ואילו חברת ג'ומארה ברדרס האמריקאית מחזיקה בזכויות השיווק והרישוי שלו בארצות הברית.

בשנת 2017 חתם מורה על הסכם שאפשר לו לגדל את הזן, ובהמשך התחייב לשווק את כל היבול באמצעות ג'ומארה בלבד. במסגרת ההסכם שילם תמלוגים על כל עץ, אחוז מהמכירות ועמלות נוספות.

לדבריו, מערכת היחסים הידרדרה במהירות. מורה טוען כי חלק גדול מהפרי שסיפק נזרק, מה שפגע קשות ברווחיו. בהמשך, לטענתו, שיווקה החברה את הנקטרינות למדינות שלא נכללו בהסכם. לאחר שביקש להשתחרר מהחוזה ומכר את היבול לבית אריזה אחר, הגישה נגדו ג'ומארה תביעה בטענה להפרת חוזה.

מאז מתנהל ההליך המשפטי, ומורה אינו רשאי למכור את יבול הנקטרינות. האפשרויות שעמדו בפניו היו קשות: להשאיר את הפירות להירקב על העצים או לחלק אותם ללא תמורה. הוא בחר באפשרות השנייה.

הסיפור הפך במהירות לוויראלי. אלפי בני אדם הגיעו אל המטע, משפחות מילאו ארגזים, ומתנדבים סייעו בארגון חלוקת הפרי כשהם לובשים חולצות שעליהן נכתב: "אף נקטרינה לא תתבזבז". במקביל נפתח עבור מורה קמפיין גיוס המונים, שבו נאספו עשרות אלפי דולרים כדי לסייע לו לעבור את המשבר.

הפרשה חושפת סוגיה רחבה בהרבה מהסכסוך בין שני צדדים. בעשורים האחרונים עבר שוק הפירות שינוי דרמטי. יותר ויותר זנים חדשים מפותחים בידי חברות פרטיות או מוסדות מחקר ונרשמים תחת זכויות קניין רוחני והסכמי רישוי מחמירים. המשמעות היא שחקלאים אינם רוכשים רק שתילים – אלא גם מערכת של התחייבויות ארוכות טווח לגבי אופן השיווק, המכירה והתמלוגים.

מומחים לכלכלה חקלאית מסבירים כי המודל הזה מאפשר לחברות להשקיע בפיתוח זנים חדשים ואיכותיים יותר, אך במקביל מעניק להן כוח רב מול החקלאים. במקרה של מורה, המחלוקת מסתבכת עוד יותר משום שבמסמכי בית המשפט הודתה ג'ומארה כי לזן "מונליזה" אין פטנט אמריקאי רשום. למרות זאת קבע בית המשפט שהדיון יתמקד בתוקפו של ההסכם המסחרי בין הצדדים ולא בשאלת הפטנט עצמו. המשפט צפוי להיפתח בהמשך החודש.

הסיפור של ססאר מורה ממחיש עד כמה השתנתה החקלאות המודרנית. פעם האתגר המרכזי היה לגדל יבול איכותי. היום, גם אחרי שהעצים עמוסים בפרי, הקרב האמיתי עלול להתנהל דווקא בבית המשפט. בינתיים, אלפי משפחות נהנו מנקטרינות מתוקות ללא תשלום, אך עבור החקלאי שמגדל אותן – מדובר בתזכורת כואבת לכך שלפעמים מי שמגדל את הפרי אינו זה שקובע מה יעלה בגורלו.