למה נדמה שלכולם יש סרטן? התשובה של האונקולוג תפתיע אתכם

מיאמי – כמעט לכל משפחה יש היום סיפור על סרטן. חבר שאובחן, קרוב משפחה שמקבל טיפול, שכן שנמצא בעיצומה של התמודדות או עמית לעבודה שמספר לפתע על בדיקות. התחושה הזאת, שהמחלה נמצאת בכל מקום, הפכה לחלק בלתי נפרד מהמציאות. רבים שואלים את עצמם האם הסרטן באמת הפך לנפוץ הרבה יותר, או שמא מדובר באשליה שנוצרת בגלל החשיפה התקשורתית והרשתות החברתיות. לפי פרופ' מיקאל סקרס, מנהל היחידה להמטולוגיה במרכז הסרטן המקיף סילבסטר של אוניברסיטת מיאמי, התשובה מורכבת – אבל גם מעודדת הרבה יותר מכפי שרוב האנשים חושבים.

הנתונים אכן מראים שמספר האבחונים גבוה משמעותית מבעבר. באמצע שנות השבעים אובחנו בארצות הברית כ־400 מקרי סרטן לכל מאה אלף תושבים. כיום הנתון גבוה יותר ועומד על כ־456 מקרים לכל מאה אלף בני אדם. לכאורה מדובר בהוכחה לכך שהמחלה מתפשטת בקצב מדאיג. אלא שכאשר בוחנים את התמונה הרחבה מתגלה נתון הפוך כמעט לחלוטין: שיעור התמותה מסרטן דווקא נמצא בירידה עקבית כבר יותר משני עשורים. בעוד שבסוף שנות התשעים מתו מהמחלה כ־201 בני אדם לכל מאה אלף תושבים, כיום מדובר בכ־142 בלבד. במילים אחרות, יותר אנשים שומעים את המילים "יש לך סרטן", אך פחות אנשים מתים ממנו.

כאשר בוחנים את התמונה הרחבה מתגלה נתון הפוך כמעט לחלוטין: שיעור התמותה מסרטן דווקא נמצא בירידה עקבית כבר יותר משני עשורים. בעוד שבסוף שנות התשעים מתו מהמחלה כ־201 בני אדם לכל מאה אלף תושבים, כיום מדובר בכ־142 בלבד. במילים אחרות, יותר אנשים שומעים את המילים "יש לך סרטן", אך פחות אנשים מתים ממנו.

כדי להבין כיצד שני הנתונים יכולים להתקיים במקביל, צריך להבין תחילה מהו בכלל סרטן. מדובר בקבוצה גדולה של מחלות שבהן תאים בגוף מאבדים את מנגנוני הבקרה שמונעים מהם להתחלק ללא הפסקה. במקום להפסיק לגדול או למות כאשר הגיע זמנם, הם ממשיכים להתרבות, יוצרים גידולים ולעיתים מתפשטים לאיברים אחרים בגוף.

לדברי סקרס, הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות סרטן אינה אירוע דרמטי אחד אלא תהליך טבעי שמתרחש לאורך החיים. בכל פעם שתא מתחלק הוא משכפל את החומר הגנטי שלו. ברוב המכריע של המקרים ההעתקה מתבצעת בצורה מושלמת, אך לעיתים מתרחשות טעויות קטנות. ככל שאדם חי שנים רבות יותר, כך תאי גופו מתחלקים יותר פעמים, והסיכוי להצטברות טעויות גנטיות גדל. זו גם הסיבה שרוב סוגי הסרטן מאובחנים בגיל מבוגר.

לצד אותן טעויות אקראיות קיימים כמובן גם גורמי סיכון ידועים. עישון ממשיך להיות אחד הגורמים המרכזיים לסרטן מסוגים שונים. גם קרינה על־סגולה מהשמש, צריכת אלכוהול מופרזת, השמנת יתר, חשיפה לחומרים מסרטנים וזיהומים נגיפיים מסוימים עלולים להגביר את הסיכון. בנוסף, בין חמישה לעשרה אחוזים ממקרי הסרטן קשורים למוטציות תורשתיות, כמו אלה שבגנים BRCA1 ו־BRCA2, המוכרים בעיקר בהקשר של סרטן השד והשחלות.

אחד ההסברים המרכזיים לעלייה במספר המאובחנים קשור דווקא להצלחה של הרפואה המודרנית. לפני עשרות שנים אנשים רבים מתו ממחלות לב, משבץ מוחי או ממחלות זיהומיות בגיל צעיר יחסית. כיום תוחלת החיים גבוהה בהרבה, ולכן יותר אנשים מגיעים לגיל שבו הסיכון לסרטן עולה באופן טבעי. במילים אחרות, חלק מהעלייה במספר החולים הוא דווקא תוצאה של העובדה שאנשים חיים זמן רב יותר.

גורם נוסף הוא שינוי באופן שבו הרפואה מגדירה מחלות. סקרס מביא כדוגמה את התסמונות המיאלודיספלסטיות, מחלות של מח העצם שבעבר לא סווגו כסרטן. רק לפני כ־25 שנה החליטו רשויות הבריאות בארצות הברית להגדיר אותן כחלק ממשפחת מחלות הסרטן. ההחלטה הזאת לבדה הוסיפה עשרות אלפי חולים לסטטיסטיקה השנתית – מבלי שאדם אחד נוסף באמת חלה באותו יום.

אבל הסיבה המשמעותית ביותר לעלייה במספר האבחונים היא דווקא אחת ההצלחות הגדולות של הרפואה: האבחון המוקדם. מכשירי ההדמיה של היום מסוגלים לזהות גידולים זעירים שלא ניתן היה לראות בעבר. בדיקות דם מתקדמות חושפות סמנים ביולוגיים בשלבים מוקדמים יותר, ותוכניות הסקר מאתרות מחלות לפני שהן גורמות לתסמינים. במקרים רבים מדובר בגידולים שהיו נשארים בלתי מאובחנים במשך שנים רבות, ולעיתים כלל לא היו מסכנים את חיי המטופל.

גם כאן התמונה מורכבת. יש סוגי סרטן ששכיחותם אכן נמצאת בעלייה, כמו סרטן המעי הגס בקרב צעירים מתחת לגיל חמישים, תופעה שמעסיקה כיום חוקרים בכל העולם. מנגד, יש סוגי סרטן אחרים שנמצאים דווקא בירידה, בעיקר בזכות תוכניות סקר מוצלחות, ירידה בשיעורי העישון ושיפור באורח החיים. לכן אי אפשר לדבר על "סרטן" כמחלה אחת, אלא על מאות מחלות שונות שכל אחת מהן מתנהגת אחרת.

הבשורה הגדולה באמת נמצאת בתחום הטיפול. במשך עשרות שנים נשענה האונקולוגיה בעיקר על כימותרפיה, טיפול יעיל אך כזה שפוגע גם בתאים בריאים ולכן גורם לתופעות לוואי קשות. בעשרים השנים האחרונות התחוללה מהפכה של ממש. הרפואה עברה בהדרגה לטיפולים ממוקדים שמזהים מוטציות גנטיות ספציפיות בתוך תאי הסרטן ותוקפים אותן בדיוק רב, תוך פגיעה קטנה בהרבה ברקמות הבריאות.

לצדם התפתח תחום האימונותרפיה, שנחשב בעיני רבים למהפכה הגדולה ביותר בטיפול בסרטן מאז גילוי הכימותרפיה. במקום לתקוף את הגידול ישירות, התרופות החדשות "מלמדות" את מערכת החיסון של הגוף לזהות את תאי הסרטן ולהילחם בהם בעצמה. עבור חלק מהחולים, ובעיקר במלנומה, בסרטן הריאות ובסוגים נוספים של גידולים, מדובר בשינוי דרמטי שהאריך חיים ואף הביא להיעלמות מוחלטת של המחלה.

התוצאה של כל ההתפתחויות הללו מרשימה במיוחד. בארצות הברית חיים כיום יותר מ־18 מיליון בני אדם שהחלימו מסרטן או חיים עמו במשך שנים ארוכות. לפי התחזיות, עד שנת 2040 מספרם צפוי להגיע לכ־26 מיליון. שבעה מכל עשרה חולים חיים לפחות חמש שנים לאחר האבחון, ורבים מהם ממשיכים לנהל חיים מלאים, לעבוד, להקים משפחות ולחזור לשגרה.

סקרס סבור שהתחושה שלפיה "כולם חולים בסרטן" אינה בהכרח סימן לכך שהמצב מחמיר, אלא דווקא לכך שהרפואה מצליחה לאתר יותר חולים ולהשאיר אותם בחיים לאורך זמן. בעבר, רבים מהחולים כלל לא אובחנו או נפטרו זמן קצר לאחר גילוי המחלה. כיום הם חיים שנים רבות, ממשיכים להופיע במקומות העבודה, במשפחה ובקהילה, ולכן גם נוכחות המחלה בחיי היומיום בולטת יותר.

לדבריו, אסור להתעלם מהעובדה שסרטן עדיין נותר אחת המחלות הקשות והמאתגרות ביותר בעולם הרפואה. עם זאת, חשוב לא פחות לזכור שהנתונים מצביעים על מגמה ברורה: למרות שמספר המאובחנים גדל, הסיכוי לשרוד את המחלה טוב היום לאין שיעור משהיה לפני דור אחד בלבד. במובן הזה, התחושה שהסרטן נמצא בכל מקום אינה מספרת את כל הסיפור. מאחורי המספרים מסתתרת מהפכה רפואית שקטה, שבכל שנה מצילה עוד אלפי בני אדם ומעניקה תקווה למיליוני משפחות ברחבי העולם.

הכתבה נועדה למידע כללי בלבד ואינה מהווה ייעוץ רפואי. בכל שאלה הנוגעת לאבחון, טיפול או מניעה של מחלות סרטן יש לפנות לרופא או לאיש מקצוע מוסמך.