ניו יורק: "לא רוצים ציונים כאן": משפחה ישראלית נרדפה ברחובות מנהטן לעיני כולם
סרטון מטלטל שהופץ ברשתות החברתיות מתעד קבוצת מפגינים פרו־פלסטינים, חלקם רעולי פנים, רודפת במשך דקות ארוכות אחרי אב ישראלי ושתי בנות משפחתו במרכז מנהטן, מקללת, מצלמת ומשפילה אותם לעיני עשרות עוברי אורח שלא עשו דבר. התוקפים קראו "לא רוצים ציונים בניו יורק", "אף אחד לא אוהב את ישראל" וקללות נוספות – באירוע שממחיש כיצד ישראלים ויהודים הופכים יותר ויותר למטרה במרחב הציבורי בעיר הגדולה בארצות הברית.
האזינו לכתבה זו
ניו יורק: "לא רוצים ציונים כאן": משפחה ישראלית נרדפה ברחובות מנהטן לעיני כולם
15.07.2026 10:16
0:00 / 0:00
07.15.2026 10:16
סוכנויות הידיעות
ניו יורק – במשך שנים נחשבה מנהטן לסמל של חופש, סובלנות ורב־תרבותיות. אולם סרטון שהופץ ביממה האחרונה ברשתות החברתיות מציג מציאות אחרת לחלוטין: משפחה ישראלית, ככל הנראה אב ושתי בנותיו, הופכת למטרה של קבוצת מפגינים פרו־פלסטינים בלב הרחוב – רק משום שזוהתה כישראלית.
שלח
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
שלח
בתיעוד, שנצפה כבר על ידי עשרות אלפי גולשים ועורר גל תגובות, נראים כמה מפגינים, חלקם רעולי פנים, עוקבים אחרי בני המשפחה לאורך רחובות מנהטן. הם מצלמים אותם מטווח אפס, צועקים לעברם ללא הפסקה, מקללים בגסות ומנסים להשפיל אותם בפומבי. בין הקריאות שנשמעות בסרטון: "אף אחד לא אוהב את ישראל", "כלבים", ו"לא רוצים ציונים בניו יורק".
אחד המפגינים, שפניו מכוסות ובידו דגל לבנון, נראה מלווה את המשפחה לאורך דקות ארוכות כשהוא מתקרב אליהם שוב ושוב באופן מאיים. מפגין נוסף מטיח לעבר אחת הצעירות קללות מיניות בוטות וחוזר עליהן פעם אחר פעם, בעוד יתר חברי הקבוצה ממשיכים את מסע ההטרדה.
דווקא פרט אחד בסרטון הוא אולי המטלטל ביותר. ההטרדה אינה מתרחשת בסמטה חשוכה אלא באחד הרחובות העמוסים בעולם, לעיני עשרות הולכי רגל. אנשים ממשיכים לחלוף במקום, מביטים במתרחש – ואף אחד מהם אינו מתערב. איש אינו מנסה להרחיק את המפגינים, להזעיק עזרה או אפילו לשאול את בני המשפחה אם הם זקוקים לסיוע. השתיקה הזו הפכה במהירות לאחד הנושאים המרכזיים בדיון שהתפתח ברשתות החברתיות.
האב הישראלי לא נשאר אדיש. הוא התעמת מילולית עם המפגינים ונעמד בין התוקפים לבין שתי בנות משפחתו בניסיון להגן עליהן. השתיים, מצדן, השיבו לתוקפים אך במקביל ניסו להרגיע את האב ולמנוע ממנו להיגרר לעימות פיזי – ככל הנראה מתוך הבנה שכל הידרדרות לאלימות הייתה עלולה לשחק לידיהם של המפגינים, שתיעדו כל רגע במצלמותיהם.
אבל דווקא פרט אחד בסרטון הוא אולי המטלטל ביותר. ההטרדה אינה מתרחשת בסמטה חשוכה אלא באחד הרחובות העמוסים בעולם, לעיני עשרות הולכי רגל. אנשים ממשיכים לחלוף במקום, מביטים במתרחש – ואף אחד מהם אינו מתערב. איש אינו מנסה להרחיק את המפגינים, להזעיק עזרה או אפילו לשאול את בני המשפחה אם הם זקוקים לסיוע. השתיקה הזו הפכה במהירות לאחד הנושאים המרכזיים בדיון שהתפתח ברשתות החברתיות.
האירוע מצטרף לרשימה הולכת ומתארכת של תקריות נגד ישראלים ויהודים בניו יורק מאז מתקפת 7 באוקטובר. בשנה האחרונה נרשמו בעיר הפגנות מול מוסדות יהודיים, עימותים מחוץ למסעדות ישראליות, הטרדות של סטודנטים יהודים בקמפוסים ועלייה במספר הדיווחים על תקיפות מילוליות של אנשים שדיברו עברית או נשאו סממנים המזוהים עם ישראל.
מבקרי הנהגת העיר טוענים כי האווירה הציבורית החריפה עוד יותר מאז כניסתו של ראש העיר זוהראן ממדאני לתפקיד. ממדאני, המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי ותומך בעבר בתנועת החרם BDS, עורר לא פעם ביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים בשל עמדותיו כלפי ישראל. מתנגדיו סבורים כי המסרים הללו מעניקים לגיטימציה לקבוצות קיצוניות, שגם אם אינן פועלות באלימות פיזית, הן מרשות לעצמן להטריד ישראלים ויהודים במרחב הציבורי.
חשוב להדגיש כי בתיעוד אין כל ויכוח פוליטי על מדיניות ממשלת ישראל. התוקפים לא שאלו את בני המשפחה מה עמדותיהם, לא ניסו לנהל שיחה ולא הפנו ביקורת כלפי ממשלה כזו או אחרת. מבחינתם די היה בכך שמדובר בישראלים כדי להפוך אותם למטרה. הקריאה "לא רוצים ציונים בניו יורק" אינה מופנית נגד החלטה מדינית, אלא נגד עצם נוכחותם של ישראלים במרחב הציבורי.
עבור הקהילה הישראלית והיהודית בניו יורק, הסרטון נתפס כתמרור אזהרה נוסף. יותר ויותר ישראלים מספרים כי הם מהססים לדבר עברית בקול רם, להסיר או להסתיר סממנים ישראליים, ולהימנע מעימותים מחשש שימצאו את עצמם במרכז תקרית דומה. במקביל, מוסדות יהודיים רבים ממשיכים להרחיב את מערכי האבטחה שלהם לנוכח העלייה המתמשכת באיומים ובאירועי השנאה.
ובכל זאת, בתוך התמונות הקשות בלט גם רגע אחד אחר. למרות מסע ההטרדה, בני המשפחה לא נשברו ולא נמלטו. האב עמד לצד בנותיו והגן עליהן, והשתיים שמרו על קור רוח גם תחת מטר של קללות וצעקות. עבור רבים שצפו בתיעוד, זו הייתה תזכורת לכך שגם מול גילויי שנאה פומביים, אפשר לעמוד זקוף.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה אינה מופנית רק כלפי התוקפים, אלא גם כלפי ניו יורק עצמה: כיצד ייתכן שבאחת הערים המזוהות ביותר עם ערכי חופש וסובלנות, משפחה ישראלית יכולה להירדף ברחוב הומה אדם במשך דקות ארוכות – מבלי שאפילו אדם אחד יחליט שהגיע הזמן לומר "עד כאן".