אלף בתי ספר נסגרו בשנה: מערכת החינוך האמריקנית מתחילה להתרוקן

מערכת החינוך הציבורית בארצות הברית נכנסת לעידן של הצטמקות חריפה. יותר מאלף בתי ספר ציבוריים נסגרו במהלך שנת הלימודים 2025–2026, לעומת 755 בלבד ארבע שנים קודם לכן — זינוק של 35 אחוזים ושנה רביעית ברציפות שבה מספר הסגירות עולה. הנתונים החדשים של המרכז הלאומי לסטטיסטיקת חינוך מצביעים על משבר שאינו מוגבל לעיר אחת או למדינה אחת, אלא מתפשט ממחוזות הענק של יוסטון ופילדלפיה ועד פיטסבורג ומחוז ברוורד בפלורידה.

המומחים כבר העניקו לתהליך שם מאיים: "ההצטמקות הגדולה". מרגריט רוזה, מנהלת מעבדת אדונומיקס באוניברסיטת ג'ורג'טאון, מסבירה כי מאחורי הסגירות עומדת עובדה בסיסית שקשה מאוד להפוך: בארצות הברית יש פחות ילדים, ולכן גם פחות תלמידים. מספר הנרשמים לבתי הספר הציבוריים הגיע לשיא בשנת 2019, ומאז הוא בירידה. על פי התחזיות הפדרליות, המערכת צפויה לאבד כמעט ארבעה מיליון תלמידים עד שנת 2031.

התחזיות הללו נערכו עוד לפני ההקשחה הניכרת במדיניות ההגירה תחת ממשל דונלד טראמפ. צמצום ההגירה עשוי להקטין עוד יותר את מספר הילדים במחוזות שבהם משפחות מהגרים היו במשך שנים מקור מרכזי לגידול במספר התלמידים. במקומות אחרים נובעת הירידה ממעבר משפחות לפרברים, למדינות זולות יותר או לאזורים שבהם הדיור נגיש יותר.

המומחים כבר העניקו לתהליך שם מאיים: "ההצטמקות הגדולה". מרגריט רוזה, מנהלת מעבדת אדונומיקס באוניברסיטת ג'ורג'טאון, מסבירה כי מאחורי הסגירות עומדת עובדה בסיסית שקשה מאוד להפוך: בארצות הברית יש פחות ילדים, ולכן גם פחות תלמידים. מספר הנרשמים לבתי הספר הציבוריים הגיע לשיא בשנת 2019, ומאז הוא בירידה. על פי התחזיות הפדרליות, המערכת צפויה לאבד כמעט ארבעה מיליון תלמידים עד שנת 2031.

למשבר הדמוגרפי מצטרפת כעת גם מכה כלכלית. בתקופת הקורונה קיבלו מחוזות החינוך מיליארדי דולרים של סיוע פדרלי, שאפשרו להם להחזיק בתי ספר פתוחים גם כאשר מספר התלמידים ירד. הכסף הזה אזל. מאחר שחלק גדול מתקציב בתי הספר נקבע לפי מספר הנרשמים, כל תלמיד שעוזב גורר אחריו גם אובדן הכנסה. מחוזות שנותרו עם מבנים גדולים, כיתות חצי ריקות ועלויות תחזוקה גבוהות נאלצים כעת לבחור בין קיצוצים עמוקים לבין סגירת בתי ספר שלמים.

תחרות גוברת מחוץ למערכת הציבורית מחמירה את המצב. במדינות כמו פלורידה יכולים הורים להשתמש בשוברים ובמלגות במימון ציבורי כדי לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. משפחות אחרות בוחרות בבתי ספר צ'רטר, שממומנים מכספי ציבור אך פועלים בעצמאות ניהולית רחבה יותר. תומכי המודל טוענים שהוא מעניק להורים אפשרויות בחירה ומאלץ את בתי הספר הציבוריים להשתפר. מתנגדיו טוענים כי כל תלמיד שעובר למסגרת חלופית לוקח עמו את המימון שהיה אמור להישאר במערכת הציבורית.

המאבק הזה אינו רק אידאולוגי. הוא מתורגם ישירות לבתי ספר שנסגרים ולשכונות שמאבדות את אחד המוסדות המרכזיים שלהן. איגוד החינוך הלאומי, המייצג כשלושה מיליון אנשי חינוך, מזהיר כי הרחבת תוכניות השוברים, לצד הפחתות מס במדינות רבות, מותירה פחות כסף למערכת שבה עדיין לומדים רוב ילדי ארצות הברית.

פילדלפיה מספקת אחת הדוגמאות החריפות ביותר. במחוז החינוך העירוני יש כיום כ־70 אלף מקומות ישיבה מיותרים, בזמן שרבים מהמבנים הישנים זקוקים לשיפוצים יקרים. בחודש מאי אישרה מועצת בתי הספר את סגירתם של 17 מוסדות, לאחר שדחתה המלצה לסגור מספר גדול אף יותר. תלמידים, מורים והורים הפגינו נגד ההחלטה, אך הנהלת המחוז טענה כי אין עוד אפשרות להמשיך לתחזק מערכת שנבנתה עבור אוכלוסיית תלמידים גדולה בהרבה.

כדי למנוע זעזוע חד מדי החליטה פילדלפיה לפרוס את הסגירות על פני כעשר שנים. חלק מהתלמידים יורשו לסיים את לימודיהם בבתי הספר שבהם הם כבר לומדים, והמחוז הקים משרד מיוחד שילווה את המשפחות במעבר. המפקח טוני ווטלינגטון הודה כי מדובר בהחלטה קשה במיוחד, משום שבתי ספר ציבוריים אינם רק מקומות לימוד — הם עוגנים של קהילות שלמות.

ביוסטון כבר הוחלט לסגור או לאחד תריסר בתי ספר בתום שנת הלימודים, למרות מחאות מצד הורים ותושבים. הנהלת המחוז הסבירה כי חלק גדול מהמבנים ישנים מאוד, יותר ממחצית מבתי הספר אינם מנוצלים במלואם, ותיקון הליקויים במוסדות שנבחרו לסגירה היה דורש יותר מ־250 מיליון דולר. אחד מבתי הספר שנפגעו נבנה בשנת 1928 ומסוגל להכיל פי שלושה ממספר התלמידים הלומדים בו כיום.

מחוז החינוך ביוסטון מצביע גם על מעבר נרחב של תלמידים לבתי ספר צ'רטר. לפי נתוני המחוז, יותר מ־90 אחוזים מהתלמידים שעזבו את המערכת המקומית בשנת הלימודים 2024–2025 עברו למסגרות צ'רטר באזור. במקביל, עלויות הדיור ודחיקת משפחות מעוטות הכנסה אל מחוץ לעיר מצמצמות עוד יותר את מספר התלמידים בשכונות הוותיקות.

גם בפיטסבורג אושרה סגירתם של 12 בתי ספר, ובמחוז ברוורד שמצפון למיאמי נסגר בית ספר יסודי אחד ושישה נוספים צפויים להיסגר לקראת שנת הלימודים הבאה. המפקח המקומי כבר הזהיר כי בשנת 2027–2028 ייתכן שיהיה צורך לסגור או להסב יותר מעשרה מוסדות נוספים.

אלא שמאחורי נתוני ההרשמה מסתתרת תעלומה מטרידה עוד יותר. חוקרי חינוך מצאו שחלק מהילדים שעזבו את בתי הספר הציבוריים אינם מופיעים באופן מלא גם במערכות החלופיות. ייתכן שחלקם עברו לחינוך ביתי או לבתי ספר פרטיים זעירים שאינם מדווחים באופן מסודר לרשויות, אך אין כיום תמונה מלאה של מספרם ושל איכות החינוך שהם מקבלים.

סופוקליס גולאס, כלכלן חינוך מארגון המחקר פאונדרי 10 בסיאטל, הגדיר את התלמידים שאינם מופיעים בנתונים כקבוצה המדאיגה ביותר. לדבריו, מערכת החינוך יודעת מעט מאוד על הילדים הללו. המשמעות היא שהמשבר אינו מסתכם בכיתות ריקות: הרשויות מאבדות בהדרגה גם את היכולת לעקוב אחר חלק מהדור הצעיר ולוודא שהוא מקבל חינוך בסיסי.

עבור ההורים, סגירת בית ספר שכונתי פירושה לעיתים נסיעה ארוכה יותר, מעבר כפוי למוסד זר, כיתות גדולות יותר וניתוק מחברים ומצוותים מוכרים. עבור שכונה שלמה, ההשלכות רחבות אף יותר. בית ספר משפיע על ערך הבתים, על משיכת משפחות צעירות, על הפעילות הקהילתית ועל תחושת היציבות המקומית. כאשר הוא נסגר, לא רק התלמידים עוזבים — לעיתים מתחילה הידרדרות רחבה של האזור כולו.

התחזית לשנים הקרובות אינה מעודדת. הירידה בילודה צפויה להימשך, כספי החירום של תקופת הקורונה לא יחזרו, ותוכניות השוברים ובתי הספר החלופיים ממשיכות להתרחב. חוקרים מתקשים לחזות את המספר המדויק של הסגירות העתידיות, בין היתר בגלל שינויים בהגירה ובמעבר אוכלוסייה בין מדינות, אך כמעט כולם מסכימים שהגל הנוכחי רחוק מסיום.

"ההצטמקות הגדולה" אינה עוד תקלה זמנית שניתן לפתור באמצעות תקציב חירום. היא שינוי מבני שמאלץ את ארצות הברית להתמודד עם שאלה קשה בהרבה ממספר המבנים שיישארו פתוחים: כיצד תיראה מערכת החינוך הציבורית במדינה שבה יש פחות תלמידים, יותר חלופות פרטיות ופחות כסף — ומי יישאר מאחור כאשר בתי הספר יתחילו להיעלם.