נלחמה על כוס היין שלה: סבתא בת 82 אילצה את מינסוטה לשנות את החוק

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בגיל 82 הפכה לה־ברון מפנסיונרית שנהנתה מחיי חברה פעילים לאחת הפעילות הבולטות במאבק ששינה את החוק במדינת מינסוטה. השבוע הגיע המאבק לסיומו כאשר המושל טים וולז חתם על החוק החדש בטקס חגיגי שנערך דווקא בבית הדיור המוגן שבו מתגוררת לה־ברון – והרים איתה כוסית לציון הניצחון.

הסיפור נשמע כמעט משעשע, אבל מאחוריו מסתתר ויכוח עקרוני הרבה יותר. האם מעבר לדיור מוגן פירושו שגם זכויות בסיסיות נלקחות מהאדם? האם קשישים צריכים לוותר על מסורות והרגלים שליוו אותם כל חייהם רק בגלל מגבלות בירוקרטיות?

בגיל 82 הפכה לה־ברון מפנסיונרית שנהנתה מחיי חברה פעילים לאחת הפעילות הבולטות במאבק ששינה את החוק במדינת מינסוטה. השבוע הגיע המאבק לסיומו כאשר המושל טים וולז חתם על החוק החדש בטקס חגיגי שנערך דווקא בבית הדיור המוגן שבו מתגוררת לה־ברון – והרים איתה כוסית לציון הניצחון.

הכול החל לאחר שבשנה שעברה הוגשה תלונה נגד הנהלת בית הדיור המוגן בעקבות אירוע חגיגי שבו חולקה שמפניה לדיירים לציון סיום עבודות שיפוץ במתחם. הרשויות הבהירו כי ללא רישיון מתאים אסור למקום להגיש אלכוהול, גם אם מדובר בכוס יין אחת באירוע פרטי לדיירים.

בהנהלת המתחם הבינו שהוצאת רישיון כזה כרוכה בעלויות גבוהות ובדרישות רגולטוריות שלא ניתן לעמוד בהן. במקום לוותר, הם פנו לארגון "לידינג אייג' מינסוטה", המייצג מוסדות דיור לגיל השלישי, ושם החליטו להפוך את הסיפור למאבק ציבורי.

לה־ברון הייתה הראשונה שהתנדבה לעמוד בחזית. היא העידה פעמיים בפני ועדות בבית המחוקקים של מינסוטה, התאמנה במשך ימים על דבריה מול בנותיה ומול המראה, והסבירה למחוקקים כי אין כל היגיון בכך שאנשים שבמשך עשרות שנים נהנו לשתות כוס יין עם חברים יאבדו את הזכות הזאת רק משום שעברו להתגורר בדיור מוגן.

"רק מפני שאנחנו מבוגרים יותר לא מגיעות לנו פחות חירויות," אמרה למחוקקים. "אנחנו אוהבים לשבת יחד, לשוחח ולהעלות זיכרונות כמו כל אדם אחר."

העדות האישית שלה הצליחה לגעת גם במחוקקים משתי המפלגות. החוק החדש, שנכנס לתוקף החודש, מאפשר לבתי אבות ולבתי דיור מוגן להגיש משקאות אלכוהוליים לדיירים ולאורחיהם באירועים מיוחדים גם ללא רישיון למכירת אלכוהול, כל עוד הרשויות מקבלות הודעה מראש ועומדים בתנאים שנקבעו.

חשוב להדגיש כי החוק אינו מתיר צריכת אלכוהול ללא הגבלה. בבית הדיור המוגן שבו מתגוררת לה־ברון הוחלט להגביל את הכמות לשני משקאות לכל דייר בכל אירוע, מתוך התחשבות בסיכון לנפילות ולבעיות רפואיות בקרב בני הגיל השלישי.

המושל טים וולז העניק לחוק משמעות רחבה בהרבה מכוס יין אחת. בטקס החתימה אמר כי הזדקנות אינה אמורה לשלול מאנשים את ההרגלים, המסורות והחירויות שנהנו מהם במשך כל חייהם. לדבריו, מטרת החוק היא להפחית בירוקרטיה מיותרת ולאפשר לקהילות הדיור המוגן להתמקד באיכות החיים של הדיירים במקום בניירת.

הסיפור עורר עניין בכל רחבי ארצות הברית ואף הזכיר לרבים את סיפורה של ליליאן דרוניאק, כוכבת הטיקטוק בת ה־96, שהתלוננה לאחרונה כי הנהלת בית הדיור המוגן שלה אסרה עליה לערוך מסיבות ולהגיש אלכוהול לדיירים אחרים. כאשר שמעה על החוק החדש במינסוטה, תגובתה הייתה קצרה וברורה: "שייתנו להם לשתות."

במתחם "אמירה צ'ויס" כבר מתכננים את חגיגת ה"שעה השמחה" הראשונה שתיערך תחת החוק החדש. עבור רבים מהדיירים לא מדובר רק בכוס יין, אלא בהחזרת תחושת העצמאות והנורמליות לחייהם.

הסיפור של אניטה לה־ברון מוכיח שלפעמים מאבק גדול מתחיל דווקא בדרישה קטנה ופשוטה. אישה אחת, שלא הייתה מוכנה לוותר על מסורת משפחתית של כוס יין עם חברים, הצליחה לשנות חוק מדינתי ולהשפיע על חייהם של עשרות אלפי קשישים במינסוטה. עבורם, הניצחון הזה אינו נמדד באלכוהול – אלא בכבוד, בחופש הבחירה ובזכות להמשיך לחיות את החיים כפי שהם בוחרים גם בגיל השלישי.