לוס אנג'לס: כשהאמת פגשה את הקמפוס - כך השתנתה תדמיתה של ישראל 

באחד הקמפוסים הסוערים והמקוטבים ביותר בארצות הברית, שבו מאז מתקפת ה־7 באוקטובר הפכה ישראל למוקד של עימותים פוליטיים, הפגנות ואירועי אנטישמיות, יצאה קבוצה קטנה של סטודנטים למסע שנועד לערער על כל מה שחשבו שהם יודעים. חמישה־עשר מנהיגים סטודנטיאליים לא־יהודים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס הגיעו לישראל לעשרה ימים במסגרת ארגון "משימת המכבים", במטרה להכיר מקרוב את המציאות הישראלית – ולא דרך הרשתות החברתיות או הסיסמאות הנשמעות בקמפוס.

עבור רבים מהם, כבר בימים הראשונים התברר שהמציאות מורכבת בהרבה מהתמונה שהכירו. לאחר ביקורים ב"יד ושם", בהר הרצל, ביישובי עוטף עזה ובמפגשים עם ישראלים מכל קצות החברה, הם סיפרו כי נאלצו לבחון מחדש תפיסות שהיו מובנות מאליהן עבורם.

"הופתענו לראות עד כמה השירות בצה"ל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים כאן", סיפר נועה שרנץ, אחד ממנהיגי הסטודנטים היהודים שהצטרפו למשלחת. "אחרי כל ההאשמות ששמענו בקמפוס על 'רוצחי תינוקות', פתאום פגשנו צעירים בני 20 שנראים בדיוק כמונו, שמספרים על חברים שאיבדו בטבח שביצע חמאס ועל השירות הצבאי שהם רואים כחובה בסיסית להגנה על המדינה."

גם עבור דניאל דירקס, סטודנט לפסיכולוגיה, המסע היה נקודת מפנה. "לא הגעתי לכאן עם ידע עמוק על הסכסוך", אמר. "עכשיו אני מבין עד כמה המציאות מורכבת, ואני רוצה לחזור לקמפוס וליצור שיח אמיתי במקום סיסמאות." לדבריו, בכוונתו לארגן בשנה הקרובה מפגשי הידברות בין סטודנטים יהודים ללא־יהודים במסגרת הארגונים שבהם הוא פעיל.

המסע נערך על רקע מציאות מורכבת במיוחד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. מאז מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר הפך הקמפוס לאחד ממוקדי המחאה האנטי־ישראלית הבולטים בארצות הברית. מאהלי מחאה, עימותים אלימים, חסימת גישתם של סטודנטים יהודים לאזורים מסוימים בקמפוס והאשמות באנטישמיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהשגרה באוניברסיטה.

הסטודנטים הלא־יהודים שבחרו להצטרף למסע לישראל שילמו לעיתים מחיר אישי עוד לפני שעלו למטוס. חלקם סיפרו כי חברים ניתקו עמם קשר, אחרים ספגו ביקורת קשה ברשתות החברתיות, והיו שנשאלו כיצד הם מסוגלים "לתמוך ברוצחי תינוקות" רק משום שבחרו לראות את המציאות במו עיניהם.

דן גולד, מנכ"ל ארגון הלל באוניברסיטה, אומר שהשינוי שחוו הסטודנטים היהודים מאז אותו יום דרמטי הרבה יותר מההפגנות עצמן. "בן־לילה רבים מהם הרגישו שאיבדו את תחושת הביטחון ואת הידיעה שיש מי שיעמוד לצדם," סיפר. לדבריו, האווירה שנוצרה בקמפוס משדרת מסר פשוט: "או שאתה איתנו, או שאתה נגדנו."

גם הסטודנטים הלא־יהודים שבחרו להצטרף למסע לישראל שילמו לעיתים מחיר אישי עוד לפני שעלו למטוס. חלקם סיפרו כי חברים ניתקו עמם קשר, אחרים ספגו ביקורת קשה ברשתות החברתיות, והיו שנשאלו כיצד הם מסוגלים "לתמוך ברוצחי תינוקות" רק משום שבחרו לראות את המציאות במו עיניהם.

מאחורי היוזמה עומד ארגון "משימת המכבים", שהוקם בשנת 2015 על ידי שלדון אדלסון ורעייתו ד"ר מרים אדלסון. הארגון פועל מתוך תפיסה שלפיה מרבית הסטודנטים המובילים את המחאה נגד ישראל אינם מונעים בהכרח מאנטישמיות, אלא מחשיפה חד־צדדית למידע ומהיעדר היכרות עם המציאות בשטח.

"אנשים רבים מאמינים באמת ובתמים לנרטיב שהם שומעים מדי יום," אמר דייוויד ברוג, ממייסדי הארגון. "כאשר הם מגיעים לכאן, פוגשים ישראלים, שומעים גם את הצדדים המורכבים ורואים את המציאות בעצמם, הם מבינים שהתמונה שונה לחלוטין."

לדבריו, התוצאות כבר ניכרות בקמפוסים. בוגרי משלחות קודמות הקימו ארגונים לקידום דיאלוג בין סטודנטים יהודים, מוסלמים, נוצרים ובני קהילות נוספות, בניסיון לצמצם את הקיטוב ולהחזיר את הדיון לעובדות במקום לסיסמאות.

למרות המתיחות, בקהילה היהודית באוניברסיטה מזהים גם מגמה מעודדת. מרכז הלל בקמפוס ממשיך להתרחב, מספר המשתתפים בפעילויות נמצא בשיא, ועשרות יוזמות חדשות נולדו מאז פרוץ המלחמה. עם זאת, גולד מזהיר שהדרך עוד ארוכה. "קל מאוד לומר שרוצים לקדם דיאלוג," אמר. "הרבה יותר קשה לעשות זאת כשהלחץ החברתי כל כך גדול."

עבור הקהילה הישראלית והיהודית בלוס אנג'לס, לסיפור הזה יש משמעות מיוחדת. דווקא מתוך אחד הקמפוסים המזוהים ביותר עם המחאה האנטי־ישראלית יוצאים כעת סטודנטים לא־יהודים שמספרים כי גילו מציאות שונה מזו שהוצגה להם במשך שנים. לא מדובר בשינוי שיסיים את המאבק על דעת הקהל בקמפוסים בארצות הברית, אך עבור רבים זו הוכחה שגם במקום שבו נדמה שהעמדות כבר התקבעו, מפגש אישי עם המציאות עדיין מסוגל לשנות תפיסות ולהוליד שיח אחר.