בלב חגורת התנ"ך: הזוג היהודי שבנה לעצמו בית עלמין

סאלפר, אוקלהומה – רוב האנשים דוחים את המחשבה על היום שבו יצטרכו לבחור היכן ייקברו. טוד ולינדה פיצרמן עשו בדיוק את ההפך. מבחינתם, ההחלטה לא הייתה קשורה רק למוות, אלא בעיקר לחיים – ולרצון לחסוך מילדיהם את הרגע שבו יצטרכו לקבל החלטות כואבות תחת לחץ, כאב ואבל.

"הם רק צריכים להופיע ולבכות," אומרת לינדה בפשטות. "הם לא צריכים להתמודד גם עם שאלות של כסף, מקום או החלטות מעשיות."

מה שהחל כרצון להסדיר את העתיד, הפך למסע יוצא דופן שהוביל את בני הזוג להקים מתחם קבורה יהודי משלהם דווקא במקום שבו הכי פחות ציפו לעשות זאת – בעיירה הכפרית סאלפר שבאוקלהומה, בלב "חגורת התנ"ך", האזור המזוהה יותר מכל בארצות הברית עם הכנסיות הבפטיסטיות והנצרות האוונגליסטית.

בבית העלמין העירוני "אוק לון" רכשו בני הזוג קבוצת חלקות, ומהן יצרו מתחם משפחתי מעגלי בעל אופי יהודי ברור. ארבעה עמודים שבראשם מגני דוד מנירוסטה, שעיצבה לינדה בעצמה, מסמנים את גבולות המקום. מתחת לפני הקרקע מחברים ביניהם מוטות ברזל היוצרים תיחום קבוע, וסביבם ניטעו עצים צעירים שבני הזוג מטפלים בהם במסירות. מבחינתם, זו אינה רק חלקת קבורה אלא מקום שיש בו סדר, משמעות ושייכות.

מה שהחל כרצון להסדיר את העתיד, הפך למסע יוצא דופן שהוביל את בני הזוג להקים מתחם קבורה יהודי משלהם דווקא במקום שבו הכי פחות ציפו לעשות זאת – בעיירה הכפרית סאלפר שבאוקלהומה, בלב "חגורת התנ"ך", האזור המזוהה יותר מכל בארצות הברית עם הכנסיות הבפטיסטיות והנצרות האוונגליסטית.

הרעיון נולד בעקבות מגפת הקורונה. טוד, בן 67, ולינדה, בת 65, שניהם ילידי אזור דטרויט, מתגוררים בדאלאס ומנהלים עסק למוצרי אפייה ללא גלוטן. בתקופת הסגרים חיפשו מקום שיאפשר להם לנשום, להתרחק מהעיר ולהתחבר לטבע. הם רכשו חווה בשטח של כ-158 דונם סמוך לעיירה דייוויס שבאוקלהומה, ובמהלך השנים התאהבו באזור ובקהילה המקומית.

בנו של טוד מגדל בקר בחווה, ובני הזוג מחלקים כיום את זמנם בין דאלאס לאוקלהומה. מה שנראה בתחילה כמו מקום מפלט לסופי שבוע, הפך בהדרגה לבית שני.

במקביל, הם החלו לחפש מקום קבורה יהודי. החיפושים בדאלאס הסתיימו שוב ושוב באכזבה. חלקות בבתי העלמין היהודיים עלו אלפי דולרים, ובחלק מהמקרים הגיעו לכ-36 אלף דולר לחלקה אחת.

"פשוט לא הצלחתי להבין למה צריך לשלם סכומים כאלה," מספרת לינדה.

באוקלהומה התמונה הייתה שונה לחלוטין. כל חלקה בבית העלמין העירוני עלתה כ-300 דולר בלבד. לפתע הבינו שיוכלו לא רק לרכוש מקום קבורה, אלא גם לעצב אותו בדיוק כפי שחלמו. תמורת כ-4,500 דולר בלבד הקימו מתחם משפחתי שלם, שיישאר לדורות הבאים.

אבל הכסף היה רק חלק מהסיפור.

החשש הגדול יותר היה כיצד יגיבו התושבים המקומיים. סאלפר נמצאת בלב אזור שמזוהה עמוקות עם הנצרות, והם לא ידעו כיצד יקבלו את הרעיון להקים מתחם קבורה יהודי בתוך בית עלמין ציבורי.

לדבריהם, החששות התפוגגו כמעט מיד.

כשפנו לעירייה והציגו את התוכנית, התגובה הייתה קצרה ופשוטה: "בוודאי."

גם הדרישה היחידה שהציבו אנשי העיר הייתה מעשית לחלוטין – להקפיד שהמבנה לא יפריע לכיסוח הדשא.

"מעולם לא נתקלתי במקום שנותן לי אור ירוק כמעט על כל רעיון," אומרת לינדה.

התגובות מצד השכנים הפתיעו אותם אפילו יותר.

"זו חגורת התנ"ך הבפטיסטית," היא מספרת. "אבל כולם כאן היו סקרנים, מכבדים ונעימים. אף אחד לא גרם לנו להרגיש שהעובדה שאנחנו יהודים היא בעיה."

התחושה הזאת התחזקה גם כאשר בנו של טוד התחתן בחווה המשפחתית. רבים מהאורחים המקומיים מעולם לא השתתפו בטקס חתונה יהודי. הם הגיעו בכיפות, בכובעי בוקרים ובסקרנות אמיתית, בעוד הטליתות של בני המשפחה שימשו כחופה.

עבור בני הזוג, דווקא החוויה הזאת חיזקה את התחושה שבחרו במקום הנכון.

גם את תכנון מתחם הקבורה הם לא השאירו ליד המקרה. אחיו של טוד, הרב מרק בון פיצרמן מטולסה, ליווה אותם בתכנון והעניק להם ייעוץ הלכתי כיצד ליצור מרחב יהודי ברור בתוך בית עלמין ציבורי. בעת חנוכת המקום נאמרו תהילים ותפילות, וגם בלי מניין, הם הרגישו שהמקום קיבל את אופיו היהודי.

ככל הידוע להם, הם גם היהודים הראשונים שייקברו בבית העלמין "אוק לון".

עבור לינדה, הבחירה במגני דוד גדולים הייתה סמלית לא פחות ממעשית.

"אין דבר שמייצג אותי יותר ממגן דוד," היא אומרת. "תמיד הייתי גאה להיות יהודייה, ולא הייתי רוצה להיקבר בשום דרך אחרת."

בני הזוג כבר העבירו את זכויות הקבורה לילדיהם ולבני זוגם, ואף תיעדו עבורם את כל ההנחיות והסידורים שיידרשו בבוא היום. מבחינתם, הם אינם עסוקים במוות אלא בהסרת דאגה אחת גדולה מהכתפיים של האנשים שהם אוהבים יותר מכול.

בסופו של דבר, הסיפור של טוד ולינדה פיצרמן אינו רק סיפור על בית קברות. הוא עוסק בתכנון מוקדם, במשפחה, בזהות יהודית וביכולת למצוא בית גם במקום שנראה, לפחות על הנייר, רחוק מאוד מהעולם שממנו באת. דווקא בלב חגורת התנ"ך של אוקלהומה, בין חוות, כנסיות ושדות ירוקים, הם מצאו לא רק מקום מנוחה אחרון – אלא גם קהילה שהזכירה להם שלעתים קבלה אמיתית מגיעה מהמקומות הכי לא צפויים.