אותו ניתוח, פער מטורף: חסך 20 אלף דולר בשיחת טלפון אחת

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

רנחל עבר להתגורר במיין בשנת 2019 כדי להיות קרוב לאחת מבנותיו. כבעל גרין קארד הייתה לו אפשרות לרכוש ביטוח בריאות במסגרת חוק הבריאות הפדרלי, אך הפרמיות הגבוהות לא התאימו ליכולתו הכלכלית. במקום זאת הצטרף למרפאה פרטית הפועלת במודל מנוי חודשי, המספקת ביקורי רופא וטיפולים בסיסיים, אך אינה מכסה ניתוחים.

כאשר אובחן עם בקע מפשעתי, הבין שלא יוכל עוד לדחות את הטיפול. רופא המשפחה שלו סייע לו להכין רשימה של בתי חולים ומרכזים כירורגיים, אך במקום לקבוע מיד את הניתוח, החליט רנחל לעשות את מה שרוב המטופלים כלל אינם מעלים על דעתם – לבצע סקר שוק מקיף.

המנתח שביצע את הניתוח של רנחל, ד"ר אלן קרביץ, סבור שהמצב הקיים אינו סביר. לדבריו, מטופלים ללא ביטוח משלמים פעמים רבות יותר מאשר חברות הביטוח או תוכניות הבריאות הממשלתיות היו משלמות עבור אותו ניתוח בדיוק. כדוגמה הציג הערכת מחיר של כ־37 אלף דולר שקיבל מטופל אחר עבור אותו הליך רפואי.

ההצעה הראשונה שקיבל, מבית חולים גדול במיין, הותירה אותו המום. ניתוח לפרוסקופי הוערך בכ־23 אלף דולר. "לא התכוונתי למשכן את חיי כדי לעבור ניתוח ואז לבלות עשרות שנים בהחזרת החוב", סיפר.

רנחל, בעל דוקטורט בניהול ובעברו מהנדס בצי הוונצואלי, החל לבדוק חלופות. הוא בחן מרכז רפואי באוקלהומה, שקל אפילו לטוס לצ'ילה, שם מתגוררת בתו, וגילה שגם לאחר הוספת הוצאות הטיסה, המחירים היו נמוכים משמעותית מאלה שקיבל בארצות הברית.

לבסוף מצא את הפתרון דווקא במדינת מרילנד. במרכז המתמחה בניתוחי בקע בעיר רוקוויל הוצע לו מחיר קבוע של 2,900 דולר, שכלל את שכר המנתח, חדר הניתוח וההרדמה. גם לאחר שהוסיף את הוצאות הטיסה, המלון והנסיעה שלו ושל אשתו, הסתכמה העלות הכוללת בכ־4,700 דולר בלבד – פחות מחמישית מהסכום שנדרש לשלם בבית החולים הראשון.

לדברי מומחים, הסיפור של רנחל אינו חריג. ג'רארד אנדרסון, חוקר מדיניות בריאות מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, מסביר כי מטופלים ללא ביטוח הם הנפגעים העיקריים ממדיניות התמחור של בתי החולים. לדבריו, חלק גדול מהחשבון מורכב מ"דמי מתקן" – תשלום שנועד לכסות את הוצאות התפעול של בית החולים, ולכן העלויות בבתי חולים גדולים גבוהות בהרבה מאלה של מרכזים כירורגיים פרטיים.

באיגוד בתי החולים של מיין דוחים את הביקורת. לטענתם, בתי החולים מממנים גם שירותים שאינם רווחיים, כמו טיפול נפשי, חדרי מיון וטיפול במבוטחי מדיקייד, ולכן אינם יכולים להתחרות במחירים שמציעים מרכזים פרטיים המתמקדים במספר מצומצם של הליכים.

אלא שעבור מטופלים ללא ביטוח, ההסברים האלה אינם מקלים על החשבון. בניגוד לתעריפים הקבועים של מדיקר ומדיקייד, בשוק הפרטי אין מחיר אחיד לרוב ההליכים הרפואיים, ובתי החולים רשאים לקבוע כמעט כל מחיר שיבחרו.

גם המנתח שביצע את הניתוח של רנחל, ד"ר אלן קרביץ, סבור שהמצב הקיים אינו סביר. לדבריו, מטופלים ללא ביטוח משלמים פעמים רבות יותר מאשר חברות הביטוח או תוכניות הבריאות הממשלתיות היו משלמות עבור אותו ניתוח בדיוק. כדוגמה הציג הערכת מחיר של כ־37 אלף דולר שקיבל מטופל אחר עבור אותו הליך רפואי.

רנחל התאושש בתוך כשבועיים וחזר לשגרה, אך מבחינתו הסיפור האמיתי אינו הניתוח אלא הלקח שלמד. לדבריו, מטופלים שאינם נמצאים במצב חירום צריכים להשוות מחירים בדיוק כפי שהם עושים לפני רכישת רכב או בית. לדבריו, בארצות הברית מחיר גבוה אינו בהכרח מעיד על טיפול טוב יותר, ולעיתים שיחת טלפון אחת או כמה שעות של חיפוש יכולות לחסוך עשרות אלפי דולרים.

הסיפור שלו חושף מציאות מטרידה במערכת הבריאות האמריקאית: שני מטופלים יכולים לעבור את אותו ניתוח, באותה רמת איכות רפואית, ולשלם מחירים שונים לחלוטין. במקרה של רונמל רנחל, ההחלטה לעצור, לבדוק ולהשוות חסכה לו כמעט 20 אלף דולר – והוכיחה שלפעמים ההליך החשוב ביותר מתחיל הרבה לפני הכניסה לחדר הניתוח.