
במוקד תשומת הלב ניצב המרוץ לסנאט במישיגן, שבו מתמודדת חברת הקונגרס היילי סטיבנס, מהתומכות הבולטות בישראל במפלגה הדמוקרטית, מול עבדול אל־סייד, המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי ונחשב לאחד ממבקריה החריפים של ישראל. כדי למנוע את ניצחונו, השקיע ועד הפעולה הפוליטי של איפא"ק, "פרויקט הדמוקרטיה המאוחדת", כ־30 מיליון דולר – יותר מפי שניים מכל סכום שהוציא בעבר במערכת פריימריז אחת.
גם במיזורי מתנהל קרב דומה. איפא"ק השקיע כשני מיליון דולר בניסיון למנוע את חזרתה לקונגרס של חברת הקונגרס לשעבר קורי בוש, מהמבקרות החריפות של ישראל. בבחירות הקודמות השקיע הארגון כ־9 מיליון דולר במאמץ שהסתיים בהדחתה.

הפריימריז במישיגן ובמיזורי אינם נתפסים עוד כעוד שתי מערכות בחירות מקומיות, אלא כמבחן דרמטי לעתידו של המחנה הפרו־ישראלי בתוך המפלגה. עבור רבים מהדמוקרטים היהודים, התוצאה עשויה לקבוע אם עדיין יש להם מקום פוליטי בבית שהיה מזוהה במשך עשרות שנים עם תמיכה רחבה בישראל
מאחורי ההשקעות חסרות התקדים מסתתר חשש עמוק. סם לאוטר, ממייסדי ארגון "רוב דמוקרטי למען ישראל", אמר כי אם אל־סייד ובוש ינצחו, הקהילה היהודית תיאלץ "לבחון מחדש את תפקידה במפלגה". לדבריו, לא מדובר בעוד מחלוקת פוליטית, אלא בשאלה אם הדמוקרטים הפרו־ישראליים יוכלו להמשיך להיות כוח משמעותי במפלגה.
את התחושות הללו ביטא בצורה חריפה נוח ארביט, חבר בית הנבחרים של מישיגן ומייסד השדולה היהודית־דמוקרטית במדינה. "כשכל הדיון במפלגה סובב סביב ישראל והיהודים, אני שואל את עצמי מה המקום שלי כאן", אמר. "האם אני עדיין יכול לראות את עצמי כחלק מהמפלגה? האם אוכל להמשיך להתמודד מטעמה ולהרגיש שייך?"
מנגד, באיפא"ק מבהירים כי אין בכוונתם לסגת. דובר הארגון, פטריק דורטון, אמר כי הקולות הפרו־ישראליים "כאן כדי להישאר", והבטיח שהארגון ימשיך להשקיע משאבים כדי להבטיח שתומכי ישראל ימשיכו להשפיע על זהות המועמדים הדמוקרטים.
הוויכוח סביב ישראל הפך לנושא המרכזי בשני המרוצים. מטה קורי בוש האשים את יריבה ווסלי בל כי "נטש את תושבי מיזורי וטס לישראל עם איפא"ק", בעוד אל־סייד תקף את סטיבנס בטענה שהתייצבה לצד איפא"ק והרפובליקנים כדי להמשיך לממן את המלחמה.
המאבק הזה משקף שינוי עמוק יותר שעובר על המפלגה הדמוקרטית מאז פרוץ מלחמת ישראל–חמאס. סקר שפורסם ביוני מצא כי כמעט 60% מהמצביעים הדמוקרטים סבורים שמפלגתם תומכת בישראל יותר מדי – עלייה חדה לעומת 45% בלבד בתחילת 2024. הנתון הזה ממחיש עד כמה השתנה הלך הרוח בבסיס המפלגה בזמן קצר יחסית.
ראש עיריית לנסינג, אנדי שור, מהבכירים היהודים במישיגן, אמר כי בעבר הזעם הופנה בעיקר כלפי המלחמה בעזה, אך כיום התחושה שונה. "עכשיו זה כבר מרגיש שהמועמדים עצמם הם אנטי־ישראליים", אמר.
מטהו של אל־סייד דוחה את הטענות. אנשיו מדגישים כי הוא מבדיל באופן ברור בין ביקורת על ממשלת ישראל לבין היהדות והעם היהודי, וכי מבחינתו המאבק באנטישמיות ובאסלאמופוביה הוא מאבק משותף.
למרות זאת, רבים מהדמוקרטים היהודים רואים במישיגן מבחן משמעותי גם לקראת הבחירות לנשיאות ב־2028. הוועד הדמוקרטי הלאומי כבר סימן את מישיגן כאחת המדינות הראשונות שיצביעו בפריימריז הבאים, ולכן התוצאה עשויה להשפיע על הכיוון האידאולוגי של המפלגה כולה.
דניס ברנרד, יו"ר קשרי הממשל של פדרציות הקהילות היהודיות של צפון אמריקה, אמר כי ניצחון של אל־סייד יהיה ההוכחה הברורה ביותר עד כה לכך ש"הזרם האנטי־ישראלי בתוך המפלגה הדמוקרטית הולך ומתחזק, ואינו מוגבל עוד למדינות ליברליות מובהקות".
גם בתוך הקהילה היהודית אין תמימות דעים. לצד תומכיה של סטיבנס, ישנם פעילים יהודים בולטים, ובהם חבר הקונגרס לשעבר אנדי לוין, שתומכים דווקא באל־סייד. הפיצול הזה ממחיש עד כמה השאלה הישראלית הפכה לאחת הסוגיות הנפיצות ביותר בפוליטיקה האמריקאית.
כך או כך, הפריימריז הקרובים צפויים להיות הרבה יותר ממאבק בין מועמדים. עבור יהודים רבים במפלגה הדמוקרטית, הם עשויים לקבוע האם התמיכה בישראל תמשיך להיות חלק מהזהות הדמוקרטית – או תהפוך לעמדת מיעוט שהולכת ונעלמת.