בולטימור: כיסא החטוף נשאר ריק 738 ימים -רום ברסלבסקי מילא סופסוף את המקום שנשמר עבורו

בולטימור, מרילנד — במשך 738 ימים ניצב כיסא אחד ריק סביב שולחן האוכל של משפחה יהודית בבולטימור. איש לא ישב עליו, איש לא הזיז אותו, והוא הפך לחלק בלתי נפרד מכל ארוחת ערב ומכל סעודת שבת. הכיסא לא נשמר לקרוב משפחה או לחבר, אלא לצעיר ישראלי שמעולם לא פגשו – רום ברסלבסקי, שנחטף ב־7 באוקטובר והוחזק בשבי חמאס ברצועת עזה.

השבוע נסגר מעגל יוצא דופן. ברסלבסקי, ששוחרר לאחר 738 ימים בשבי, הגיע לבית המשפחה כדי להודות לה באופן אישי. בפעם הראשונה ישב על אותו כיסא שנשמר עבורו במשך יותר משנתיים – רגע שהפך סמל של תקווה ותפילה למציאות מרגשת.

השבוע נסגר מעגל יוצא דופן. ברסלבסקי, ששוחרר לאחר 738 ימים בשבי, הגיע לבית המשפחה כדי להודות לה באופן אישי. בפעם הראשונה ישב על אותו כיסא שנשמר עבורו במשך יותר משנתיים – רגע שהפך סמל של תקווה ותפילה למציאות מרגשת.

התמונה שבה נראה ברסלבסקי יושב סביב השולחן לצד בני המשפחה ריגשה אלפי יהודים בארצות הברית ובישראל. היא המחישה כיצד מחווה קטנה, שנמשכה יום אחר יום במשך יותר משנתיים, הפכה לסיפור אנושי נדיר על אמונה, תקווה וערבות הדדית בין קהילות יהודיות משני עברי האוקיינוס.

ברסלבסקי נחטף כשהיה בן 21 בעת שעבד כמאבטח בפסטיבל "נובה". במשך יותר משנתיים הוחזק בשבי בתנאים קשים במיוחד. לאחר שחרורו חשפה משפחתו כי עבר עינויים, הוחזק כבול לאורך תקופות ממושכות והופעל עליו לחץ להמיר את דתו. לדבריהם, הוא סירב לוותר על זהותו היהודית, וגם לאחר ששב לישראל סיפר כי האמונה הייתה אחד ממקורות הכוח שסייעו לו לשרוד.

לצפייה: https://www.instagram.com/reels/DbQiccSg59_/

דווקא על רקע הסיפור הזה, הכיסא הריק בבולטימור מקבל משמעות עמוקה עוד יותר. בזמן שברסלבסקי נאבק לשרוד במנהרות עזה, משפחה שמעולם לא הכירה אותו דאגה להזכיר את שמו בכל ארוחה ולהתפלל שישוב הביתה בשלום.

במהלך חודשי המלחמה הפך מנהג "הכיסא הריק" לסמל בקהילות יהודיות רבות ברחבי ארצות הברית. בבתי כנסת, במרכזים קהילתיים ובאלפי בתים פרטיים הושאר מקום פנוי סביב שולחנות שבת וחג לזכר החטופים שעדיין לא שבו. עבור רבים זו הייתה דרך להזכיר שגם ברגעי שמחה, הלב נשאר עם מי שנמצא בשבי.

אצל המשפחה מבולטימור, המחווה לא הסתיימה בטקס סמלי. הכיסא נשאר במקומו יום אחר יום, במשך כל תקופת השבי, עד לרגע שבו האדם שלמענו נשמר המקום חצה את מפתן הבית והתיישב עליו בעצמו.

לברסלבסקי יש גם קשר אישי לקהילה היהודית בארצות הברית. דודתו, ענת ברסלבסקי, מתגוררת בעמק סן פרננדו שבקליפורניה, ופעלה ללא הרף למען שחרורו. בני המשפחה בארצות הברית השתתפו במאבק הציבורי להשבתו ואף קידמו יוזמות שונות שנועדו לסייע לו לאחר השחרור.

אולם גם לאחר החזרה הביתה, הדרך לשיקום עדיין ארוכה. ברסלבסקי ובני משפחתו סיפרו כי הוא מתמודד עם השלכות נפשיות ופיזיות קשות של השבי, ובהן כאבים, חרדות וסיוטים. בתוך המציאות המורכבת הזו, הביקור בבולטימור היה הרבה יותר ממפגש סמלי – הוא היה תזכורת לכך שבמשך כל אותם ימים שבהם היה מנותק מהעולם, היו אנשים שמעולם לא פגש שהמשיכו להאמין שיום אחד ישוב הביתה.

הכיסא שהיה ריק במשך 738 ימים כבר אינו ריק. הוא הפך לעדות חיה לכוחה של הערבות ההדדית היהודית – ולכך שגם ממרחק של אלפי קילומטרים, תפילה אחת ומשפחה אחת יכולות להעניק תקווה לאדם שמעולם לא הכירו.