צלב הקרס בתקרת בית המשפט: הסמל האפל שהתפוצץ במשפט רצח שוטרת באילינוי

קנקאקי, אילינוי — על תקרתו המעוטרת של בית המשפט ההיסטורי במחוז קנקאקי מופיע כבר יותר ממאה שנה סמל שכמעט איש אינו מסוגל להביט בו כיום באדישות: צלב קרס. הוא שובץ במבנה בשנת 1912, שמונה שנים לפני שהמפלגה הנאצית אימצה אותו כסמלה הרשמי ועשרות שנים לפני שהפך לחותמת האימה של השואה. השבוע, בעיצומו של משפט רצח טעון במיוחד, נשלף הסמל מן העבר והוטח במערכת המשפט המקומית.

מי שהפנה אליו את תשומת הלב היה ג'ון סי. בארנט, פעיל זכויות אזרח ומייסד הארגון "ריפוי אמיתי תחת אלוהים". בארנט הגיע לבית המשפט כדי לתמוך בקסנדריה האריס, הנאשמת בשלושה סעיפים של רצח מדרגה ראשונה ובניסיון רצח בפרשת הירי הקטלני בשני שוטרים בעיירה בראדלי בדצמבר 2021.

כ־60 בני משפחה, חברים ותומכים התכנסו מחוץ לבית המשפט למסיבת עיתונאים שבה נטען כי האריס אינה זוכה להליך הוגן. בתוך המאבק לשחרורה הצביע בארנט על צלב הקרס המשולב בפינה הצפון־מערבית של תקרת המבנה. בתוך רגע הפך פרט אדריכלי בן 114 שנה לסמל של טענות רחבות בהרבה נגד מערכת הצדק במחוז.

אמה של האריס ותומכיה טוענים כי היא נרדפת שלא בצדק ומבקשים להפוך את המשפט לבחינה רחבה של מערכת המשפט המקומית. הכנסת צלב הקרס לתוך הדיון מעניקה למאבק שלהם תמונה חזקה ומטלטלת: נאשמת שחורה עומדת למשפט מתחת לסמל המזוהה כיום עם גזענות, שנאה ורדיפה

עצם הופעתו של צלב קרס בבית משפט אמריקני מעוררת תגובה מיידית. עבור יהודים, ניצולי שואה וצאצאיהם, אין מדובר בצורה גיאומטרית תמימה אלא בסמל שתחתיו נרדפו, הושפלו ונרצחו שישה מיליון יהודים. הוא מזוהה עם מחנות ההשמדה, חוקי הגזע, הגטאות ומנגנון הרצח שהקימה גרמניה הנאצית ברחבי אירופה.

אלא שהסמל שבתקרת בית המשפט בקנקאקי לא הותקן בידי נאצים ואינו קשור לאידאולוגיה הנאצית. המבנה בן שלוש הקומות הושלם בשנת 1912 ותוכנן בסגנון בוז־אר בידי האדריכל משיקגו זכרי טיילור דייוויס, שנודע גם בתכנון אצטדיוני בייסבול. באותה תקופה שימש צלב הקרס כמוטיב עיטורי וכסמל למזל טוב, לשגשוג ולרווחה בתרבויות שונות.

צלב הקרס עתיק באלפי שנים מהנאציזם. הוא הופיע בהודו, בסין, באפריקה, באירופה ובקרב תרבויות ילידיות באמריקה. בדתות ההינדואיזם, הבודהיזם והג'ייניזם הוא עדיין נחשב סמל דתי חיובי ומקודש. גם בארצות הברית של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 נעשה בו שימוש תמים יחסית על גלויות, באריחים, בתכשיטים, בבגדים ובעיטורי מבנים.

כל זה השתנה בשנת 1920, כאשר אדולף היטלר והמפלגה הנאצית אימצו את צלב הקרס כסמל מרכזי של תנועתם. לאחר עליית הנאצים לשלטון, מלחמת העולם השנייה והשמדת יהודי אירופה, נטענה הצורה העתיקה במשמעות חדשה ומחרידה. ברוב העולם המערבי היא חדלה להיות סמל למזל והפכה לסמל המובהק ביותר של אנטישמיות, עליונות לבנה ורצח עם.

זו בדיוק הסתירה הניצבת כעת מעל ראשיהם של השופטים, עורכי הדין והנאשמים בקנקאקי. מבחינה היסטורית, אין ראיה שהעיטור הותקן מתוך שנאה או כזיקה לתנועה הנאצית, שטרם אימצה אותו בעת בניית בית המשפט. מבחינה ציבורית ורגשית, המשמעות המקורית כמעט נמחקה. אדם הנכנס כיום לבית המשפט ורואה צלב קרס אינו חושב בדרך כלל על מזל טוב — אלא על היטלר, הנאצים והשואה.

העיתוי שבו הועלה הנושא אינו מקרי. הוא הוא הופיע בשעה שהחל משפטה של האריס, פרשה שהותירה את אזור קנקאקי פצוע וכועס מאז ליל 29 בדצמבר 2021. סמלת משטרת בראדלי מרלן ריטמניק והשוטר טיילר ביילי הוזעקו למלון בעקבות דיווח על כלבים שנבחו במכונית בחניון.

לפי התביעה, כאשר השוטרים הגיעו לחדר במלון, בן זוגה של האריס באותה תקופה, דריוס סאליבן, ירה בביילי ופצע אותו באורח קשה. ריטמניק ניסתה להימלט לאורך המסדרון, אך סאליבן רדף אחריה. התובעים טוענים כי האריס סייעה לפרוק את ריטמניק מנשקה, ולאחר מכן ירה בה סאליבן באקדחה של השוטרת. ריטמניק נפגעה בצווארה ומתה מפצעיה. ביילי שרד את הירי אך פרש מאז מן המשטרה.

סאליבן הורשע ונידון למאסר עולם ללא אפשרות שחרור. כעת עומדת האריס לבדה מול חבר המושבעים. התביעה טוענת כי היא הייתה שותפה פעילה למעשים שהובילו לרצח השוטרת ולפציעתו הקשה של ביילי. סנגוריה טוענים מנגד כי סאליבן שלט בה, התעלל בה והתנה אותה לציית לו, וכי יש לבחון את מעשיה על רקע היותה אישה מוכה.

אמה של האריס ותומכיה טוענים כי היא נרדפת שלא בצדק ומבקשים להפוך את המשפט לבחינה רחבה של מערכת המשפט המקומית. הכנסת צלב הקרס לתוך הדיון מעניקה למאבק שלהם תמונה חזקה ומטלטלת: נאשמת שחורה עומדת למשפט מתחת לסמל המזוהה כיום עם גזענות, שנאה ורדיפה.

אלא שהחיבור הזה גם מעורר ביקורת. הצלב שבתקרה קדם לנאציזם ואינו מוכיח דבר על השופטת, התביעה, חבר המושבעים או האופן שבו מתנהל משפטה של האריס. השימוש בו כדי להטיל כתם על הליך פלילי הנוגע לרצח שוטרת עלול להיתפס כניסיון להסיט את הדיון מן הראיות ולהחליף טיעון משפטי בסמל טעון רגשית.

נכון לעכשיו לא פורסמה החלטה להסיר את העיטור או לכסותו. גם לא ברור אם תוגש דרישה רשמית להציב לצדו הסבר היסטורי. במבנים אחרים בארצות הברית שבהם התגלו צלבי קרס מתקופות שקדמו לנאציזם נבחרו פתרונות שונים: חלקם הוסרו, אחרים כוסו, ובמקרים מסוימים הושארו במקומם לצד לוח המסביר את מקורם ואת הדרך שבה היטלר חטף את הסמל העתיק והפך אותו לכלי של שנאה.

אך בבית המשפט בקנקאקי כבר אי אפשר להתעלם ממנו. אחרי יותר ממאה שנה שבהן הביט הסמל בשתיקה על המתרחש באולם, משפט רצח מתוקשר העלה אותו אל מרכז הבמה. כעת נדרשות הרשויות להכריע אם מדובר בפריט היסטורי שיש לשמר ולהסביר — או בסמל שהמטען הנאצי שלו כבד מכדי שיוסיף להתנוסס מעל מקום שאמור לייצג צדק.