יותר מ־250 יום בים: המלחים על נושאת המטוסים מתחילים להישבר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

לפי דיווחים שהתפרסמו בימים האחרונים, כמה מלחים על סיפון נושאת המטוסים ניסו לקפוץ אל הים במהלך ההפלגה הממושכת. בחלק מהמקרים תיארו בני משפחות את האירועים כניסיונות התאבדות. הצי האמריקאי לא מסר כמה אירועים כאלה התרחשו, אך אמר כי הפיקוד עוקב באופן שוטף אחר בריאותם ורווחתם של אנשי הצוות.

על סיפון "אברהם לינקולן" נמצאים כ־5,000 מלחים ונחתים. הנושאת יצאה מסן דייגו ב־21 בנובמבר 2025 במסגרת משימה באזור האוקיינוס השקט, ובהמשך הופנתה למזרח התיכון בעקבות המלחמה עם איראן. במקום לחזור הביתה בתום שבעה חודשים, כפי שתוכנן בתחילה, המשימה הוארכה — ולצוות עדיין לא נמסר בפומבי מועד חזרה סופי.

עבור חלק מהמשפחות, החשש כבר אינו רק מעייפות.

סיפורים על תנאי שירות שהמשפחות מתארות כקשים יותר ויותר. לפי הדיווחים, נושאת המטוסים עברה יותר מ־200 ימים ברציפות ללא ביקור משמעותי בנמל, ובמהלך יותר מ־250 ימי ההפלגה זכו אנשי הצוות לזמן מועט ביותר על היבשה. בני משפחות דיווחו על שירותים שאינם פועלים, מכבסות סגורות, מחסור במוצרי היגיינה, עובש במקלחות ובעיות באספקת מזון. בחלק מהעדויות תוארו מנות מצומצמות במיוחד, ובהן אורז וטורטיות כארוחה.

אנבל לומה, שבעלה משרת על הספינה, סיפרה כי שוחחה איתו רק פעמים מעטות מאז אירוע שבו, לדבריה, ניסה לקפוץ מהסיפון. מאז הוא נמצא תחת השגחה רפואית. לומה אמרה כי בעלה, ששירת בצי במשך 13 שנים, חושש שהאירוע יחסל את הקריירה שלו ואף יביא לשחרור בקלון.

לדבריה, זו בדיוק הגישה שמפחידה אותה: במקום שהמערכת תראה מלח שהגיע לנקודת שבירה לאחר חודשים ארוכים בים, הוא עצמו חושש שייענש על כך.

במקרה אחר, סיפרה אשתו של אחד המלחים כי בעלה הבחין באיש צוות שנראה כאילו הוא מתכוון לרדת אל המים. הוא קרא אליו, תפס אותו בזרועותיו ומשך אותו בחזרה, בעוד שלושה מלחים נוספים הגיעו בריצה וסייעו.

הסיפורים הללו מגיעים על רקע תנאי שירות שהמשפחות מתארות כקשים יותר ויותר. לפי הדיווחים, נושאת המטוסים עברה יותר מ־200 ימים ברציפות ללא ביקור משמעותי בנמל, ובמהלך יותר מ־250 ימי ההפלגה זכו אנשי הצוות לזמן מועט ביותר על היבשה.

בני משפחות דיווחו על שירותים שאינם פועלים, מכבסות סגורות, מחסור במוצרי היגיינה, עובש במקלחות ובעיות באספקת מזון. בחלק מהעדויות תוארו מנות מצומצמות במיוחד, ובהן אורז וטורטיות כארוחה.

אבל קשה יותר למדוד את המחיר הנפשי.

יותר מ־200 בני משפחה הגיעו בשבוע שעבר לפגישה בסן דייגו עם בכירי הצי, ובה העלו תלונות על תשישות, ירידה במורל, קשיי תקשורת, בעיות באספקת מזון ומים, שיבושים בדואר ובעיקר על חוסר הוודאות.

מבחינת המשפחות, כל שבוע נוסף פירושו עוד ימי הולדת שהוחמצו, עוד לידות, לוויות ואירועים משפחתיים שאנשי הצוות אינם נמצאים בהם. חלקם יצאו לים בנובמבר בלי לדעת שהיעדרות של כמה חודשים תהפוך לכמעט שנה.

בצי האמריקאי דוחים חלק מהתיאורים. דובר הצי מסר כי על סמך המידע שבידי הפיקוד לא זוהתה עלייה בדיווחים על מחשבות אובדניות או בניסיונות התאבדות על "אברהם לינקולן". לדבריו, בריאותו ורווחתו של כל מלח הן בראש סדר העדיפויות, ועל הספינה קיימים שירותי תמיכה רפואיים ונפשיים.

אלא שהפער בין העמדה הרשמית לבין מה שמספרות המשפחות כבר הגיע לקונגרס.

סנאטורים דמוקרטים דרשו השבוע מהפנטגון ומהצי לספק תשובות על התנאים בנושאת המטוסים. בין היתר הם ביקשו מידע על מחסור במזון, תקלות בצנרת, מצב בריאות הנפש והסיבה לכך שהמשימה נמשכת זמן רב כל כך.

הסנאטור ריצ'רד בלומנטל, החבר בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, התריע מפני השחיקה הגופנית והנפשית הנגרמת מהפלגה ממושכת כל כך ודרש מהצי להבהיר מדוע אין דרך לספק לצוות מנוחה משמעותית יותר.

גם בבית הנבחרים נשמעו דרישות לבדיקה. חבר הקונגרס מייק לוין מקליפורניה, שמחוזו כולל משפחות רבות של אנשי צבא, הביע דאגה מהדיווחים וקרא למערכת הביטחון לוודא שמוכנות מבצעית אינה באה על חשבון בריאות אנשי הצוות.

הביקורת נעשתה חריפה במיוחד לאחר ששר ההגנה פיט הגסת' דחה באביב דיווחים קודמים על התנאים הקשים בספינה וכינה אותם "פייק ניוז". מאז, מספר העדויות מצד בני משפחות הלך וגדל.

בפגישה עם המשפחות הודיעו בכירי הצי כי כוח התקיפה של נושאת המטוסים "תיאודור רוזוולט" מתכונן להחליף את "אברהם לינקולן". אלא שהצי לא מסר תאריך שבו החילוף יתרחש, ומטעמי ביטחון מבצעי גם לא התחייב למועד שבו הלינקולן תשוב לסן דייגו.

וכך ממשיכים אלפי אנשי הצוות לחיות בתוך מציאות שאין לה תאריך סיום.

ביום רגיל, נושאת מטוסים היא כמעט עיר צפה: אלפי אנשים, מסלולי המראה, מטוסים, מטבחים, בתי מלאכה, מרפאות ומערכות שלמות שפועלות ללא הפסקה. אבל בניגוד לעיר, אי אפשר פשוט לצאת ממנה בסוף המשמרת.

אחרי יותר משמונה חודשים בים, גם המכונה הצבאית העצומה הזאת תלויה בסופו של דבר באנשים שמפעילים אותה.

וזו הנקודה שעליה המשפחות מנסות להתריע: אפשר להאריך משימה, להחליף חלקים ולתקן מטוסים — אבל אי אפשר להמשיך למתוח בני אדם בלי סוף.

כעת, כשה"אברהם לינקולן" נכנסת לחודש התשיעי של ההפלגה והצי מבטיח שההחלפה בדרך אך אינו אומר מתי, משפחות אנשי הצוות מחכות לתשובה אחת פשוטה.

לא מתי תסתיים המלחמה — אלא מתי האנשים שלהן יחזרו הביתה.