
הנתונים הוצגו בפני ארבעה חברי מועצת העיר במהלך הכינוס השנתי "מצב העמק" של לשכת המסחר של עמק סן פרננדו רבתי. עבור נבחרי הציבור שישבו על הבמה, זו הייתה למעשה הצבעת אי־אמון מצד האנשים שמעסיקים עובדים, משלמים מיסים ומנסים להחזיק עסקים פתוחים בעיר שהולכת ומתייקרת.
בסקר, שנערך בקרב כ־165 מנהיגי עסקים באזור, 54% אמרו כי לוס אנג'לס מתקדמת בכיוון הלא נכון. רק 6% סברו כי העיר נמצאת בכיוון הנכון. 32% אמרו שהמצב נותר פחות או יותר ללא שינוי, ו־8% לא היו בטוחים. במילים אחרות, על כל בעל עסק אופטימי נמצאים כמעט תשעה שסבורים שהעיר מידרדרת.

האזהרה החזקה ביותר שעלתה מהכינוס: כאשר בעלי העסקים של עמק סן פרננדו מתחילים לדבר ברצינות על האפשרות לעזוב, הבעיה של לוס אנג'לס כבר אינה רק תדמיתית. היא הופכת לבעיה כלכלית.
יותר מ־250 מנהיגים עסקיים וציבוריים הגיעו לאירוע ביוניברסל סיטי. על הבמה ישבו חברי מועצת העיר בוב בלומנפילד, מוניקה רודריגס, אימלדה פדייה ואדרין נזריאן. שני חברי מועצה נוספים המייצגים אזורים בעמק, ג'ון לי וניתיה ראמאן, לא השתתפו. ראמאן מתמודדת מול ראש העיר קארן באס במרוץ לראשות העיר.
נזריאן, החבר החדש ביותר במועצה מבין המשתתפים, לא ניסה לייפות את המצב. לדבריו, אין צורך אפילו בסקר כדי להבין את גודל הבעיה. בעלי עסקים והתושבים רואים אותה מדי יום ברחובות. הוא הצביע במיוחד על חסרי הבית ועל הביטחון הציבורי — שתי סוגיות שהפכו מבחינת עסקים רבים למשהו הרבה יותר מוחשי מדיון פוליטי.
מאהלים על מדרכות יכולים לחסום כניסה לעסק ולהרחיק לקוחות. פריצות וגניבות מחייבות הוצאות נוספות על אבטחה, תיקונים וביטוח. במקביל, בעלי עסקים מתמודדים עם עלויות עבודה, שכירות, מיסים ורגולציה שממשיכות לטפס.
גם רודריגס הודתה כי התסכול מוצדק. היא הצביעה על יוקר המחיה, משבר חסרי הבית והתחושה שלעסקים נעשה קשה יותר ויותר לפעול בעיר. בלומנפילד אמר כי הוא מוכן "לחלוק באחריות", ואף הודה כי חלק מהמדיניות שהעיר אימצה מתוך כוונות טובות יצרה לעיתים תוצאות שלא היו צפויות.
ננסי הופמן ואניק, מנכ"לית לשכת המסחר של עמק סן פרננדו רבתי, אמרה כי משבר חסרי הבית ממשיך להיות אחת התלונות הקשות ביותר שהיא שומעת מבעלי עסקים. כאשר מאהל מוקם מול חנות או מסעדה, לדבריה, הוא עלול להפוך מיד לבעיה כלכלית משום שלקוחות פשוט בוחרים שלא להיכנס.
אבל זו אינה הבעיה היחידה. לדבריה, עסקים בעמק מודאגים גם מהתחבורה, מהתשתיות ומהעלות הכוללת של הפעלת עסק בלוס אנג'לס. "עלות ניהול העסק הולכת וגדלה, וזו הסיבה שאנשים מדברים על לעזוב", אמרה.
אחד הנושאים הטעונים ביותר בדיון היה מס ההכנסות ברוטו של העיר, מס שבמשך שנים מעורר התנגדות בקרב ארגונים עסקיים. רודריגס אמרה כי היא רוצה להעלות את הרף שממנו עסק מחויב במס, העומד כיום על 100 אלף דולר, וליצור הקלות ממוקדות במיוחד למסעדות ולמעונות יום.
ההיגיון, לדבריה, פשוט: מסעדות עדיין מתקשות להתאושש מהפגיעה שספגו בשנים האחרונות, ומשפחות זקוקות למסגרות טיפול בילדים שאינן הופכות בעצמן לנטל כלכלי בלתי אפשרי. עם זאת, כאשר נשאלה מה צריך להיות הרף החדש, היא הודתה שטרם נקבע מספר ושיהיה צורך להגיע להסכמות בתוך מועצת העיר.
בלומנפילד תמך ברפורמה במס אך התנגד לביטולו המלא. לדבריו, העיר אינה יכולה פשוט למחוק מקור הכנסה משמעותי בלי להסביר כיצד תממן במקומו שירותים עירוניים. נזריאן הביע עמדה דומה: יש מקום להקל על עסקים, אך כל אובדן הכנסות מחייב פתרון חלופי.
פדייה הגנה על מנגנון העלאת שכר המינימום בהתאם לאינפלציה. לדבריה, הפתרון אינו לפגוע בשכר העובדים אלא להעניק לעסקים הקלות אחרות, ובהן הקלות מס ממוקדות.
הדיון חשף גם בעיה פחות גלויה אך יקרה מאוד: החשיפה המשפטית של העיר. לוס אנג'לס מוציאה סכומים עצומים על תביעות, פשרות ופיצויים, כסף שבסופו של דבר אינו מגיע לשירותים שהתושבים ובעלי העסקים דורשים.
בלומנפילד אמר כי משטרת לוס אנג'לס אחראית לחלק גדול מהתביעות נגד העיר, והזהיר כי התקציב העירוני אינו יכול להמשיך לספוג הכול. לדבריו, העיר צריכה להתמקד בשירותי הליבה שלה ולא לממן תחומים שלדעתו צריכים להיות באחריות רמות שלטון אחרות. הוא הזכיר במיוחד שירותי בריאות הנפש וטיפול בהתמכרויות עבור חסרי בית, שלדבריו צריכים להיות ממומנים בעיקר בידי מחוז לוס אנג'לס.
מעל כל הבעיות האלה מרחף גם שעון ענק: 2028.
הכינוס נערך יום לאחר שמועצת העיר אישרה הסכם הקובע כיצד יוחזרו לעיר הוצאות הקשורות למשחקים האולימפיים והפראלימפיים. המשחקים אמורים להיות חלון הראווה הגדול ביותר של לוס אנג'לס לעולם — אבל מבחינת חלק מנבחרי הציבור הם עלולים להפוך גם לבור תקציבי.
רודריגס הצביעה נגד ההסכם. לטענתה, הוא אינו מספק לעיר הגנה מספקת מפני עלויות אבטחה שעלולות להגיע לסכומים עצומים. היא אמרה כי נפגשה עם גורמים במשטרת לוס אנג'לס וכי העיר חייבת לדעת כבר עכשיו כמה שוטרים יידרשו, כמה תעלה האבטחה ומה בדיוק תהיה השתתפות הממשלה הפדרלית.
לוס אנג'לס מתכוננת לארח את העולם, אבל בעלי העסקים בעמק רוצים לדעת קודם כול מי ישלם על כך — ובעיקר אם החשבון יגיע בסופו של דבר אליהם.
ראש העיר קארן באס, שפתחה את האירוע, ניסתה להציג תמונה אופטימית יותר. היא הצביעה על התקדמות בתחומי חסרי הבית, הביטחון, הדיור ותעשיית הבידור, ואמרה כי היא ממשיכה להאמין בעתידה של העיר ובעמק סן פרננדו.
אבל המספרים שהוצגו באולם סיפרו סיפור אחר.
בסיום הפאנל ניסה בלומנפילד לסכם את האתגר בהומור. כאשר הביט שוב בנתון שלפיו רק 6% ממנהיגי העסקים חושבים שהעיר נמצאת בכיוון הנכון, הוא הציב לעצמו יעד לשנה הבאה: "אני רוצה להעלות את ה־6% האלה ל־60%".
אלא שבין 6% ל־60% מפריד הרבה יותר מסקר אחד. מפרידים ביניהם חסרי בית מול בתי עסק, חשש מפשיעה, מיסים, עלויות שכר, תשתיות מתיישנות ותחושה גוברת אצל בעלי עסקים שהעיר דורשת מהם יותר — ומחזירה להם פחות.
וזו אולי האזהרה החזקה ביותר שעלתה מהכינוס: כאשר בעלי העסקים של עמק סן פרננדו מתחילים לדבר ברצינות על האפשרות לעזוב, הבעיה של לוס אנג'לס כבר אינה רק תדמיתית. היא הופכת לבעיה כלכלית.