בת 90, שני זרים ושבע שעות בכביש: הטיסה בוטלה — ואז התחיל המסע שלא תשכח

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בבוקר 8 באוגוסט יצאה רובינסון לבדה מביתה בסאסקאטון שבססקצ'ואן בדרכה לקלואונה שבקולומביה הבריטית. משפחתה רכשה לה את הכרטיס כדי שתוכל להגיע לחגיגות יום הולדתה ה־90. אלא שכ־50 דקות לאחר ההמראה הודיע הטייס כי עשן כבד משרפות הענק במערב קנדה הפך את הנחיתה לבלתי אפשרית, והמטוס נאלץ לשוב לקלגרי.

לצדה ישב קווין סדמאק, בן 48, תושב אזור קלואונה ששב הביתה מנסיעת עבודה. לדבריו, בדרך כלל הוא מסוג הנוסעים שחובשים אוזניות ומתנתקים מהעולם במשך כל הטיסה. הפעם משהו היה שונה. הוא ורובינסון החלו לדבר כמעט מיד, והשיחה גלשה לסיפורים מחייה. לדבריו, הוא ביקש ממנה לספר לו על חוויות טובות שעברה לאורך השנים. רובינסון סיפרה כי השניים פשוט התחברו מהרגע הראשון.

רובינסון לא היססה. היא לא רצתה לבלות לילה נוסף בקלגרי וגם לא לחזור לסאסקאטון. היא שלחה הודעה למשפחתה ובה הודיעה שתגיע לקלואונה ברכב עם שני גברים שפגשה בטיסה. רק אחר כך, לדבריה, עלה בדעתה מה בדיוק בני המשפחה עלולים לחשוב. מבחינתה, לא הייתה כאן דרמה. היא פשוט סמכה עליהם. "לא הייתי מודאגת בכלל", סיפרה. "פשוט נתתי בשניהם אמון מלא."

כשהטייס הודיע שהמטוס חוזר לקלגרי, סדמאק כבר הבין שהיום עומד להסתבך. הוא נתן לרובינסון את מספר הטלפון שלו כדי שיהיה לה עוד אדם שאליו תוכל לפנות אם תצטרך עזרה. עם הנחיתה הוא החל לשקול אם להמתין לטיסה חלופית או לשכור רכב ולנסוע במשך כשבע שעות לקלואונה. ואז נשמע קול מהמושב שמאחוריהם: "שמעתי מישהו אומר רכב שכור?"

הקול היה של טאנר סאלוויץ', בן 45, מכונאי רכב וכבאי מתנדב מווסט קלואונה. גם הוא היה בדרכו הביתה, שם המתינו לו אשתו ושני ילדיו, בזמן ששרפות השתוללו באזור. שלושת הנוסעים שובצו תחילה לטיסות חלופיות, אך גם הן בוטלו. בנקודה הזו החלה האפשרות של נסיעה יבשתית להפוך מתוכנית חירום לרעיון אמיתי. סדמאק מצא רכב שכור במחיר סביר, סאלוויץ' הצטרף, ואז השניים הציעו לרובינסון לבוא איתם.

רובינסון לא היססה. היא לא רצתה לבלות לילה נוסף בקלגרי וגם לא לחזור לסאסקאטון. היא שלחה הודעה למשפחתה ובה הודיעה שתגיע לקלואונה ברכב עם שני גברים שפגשה בטיסה. רק אחר כך, לדבריה, עלה בדעתה מה בדיוק בני המשפחה עלולים לחשוב. מבחינתה, לא הייתה כאן דרמה. היא פשוט סמכה עליהם. "לא הייתי מודאגת בכלל", סיפרה. "פשוט נתתי בשניהם אמון מלא."

בסביבות חמש אחר הצהריים יצאו השלושה משדה התעופה בקלגרי. סדמאק, שכבר נהג במסלול הזה פעמים רבות, התיישב מאחורי ההגה. סאלוויץ' ניווט לצדו, ורובינסון התמקמה במושב האחורי. מה שהיה יכול להיות מסע מתיש של מאות קילומטרים הפך במהירות להרפתקה משותפת. הם דיברו על משפחות, עבודה, נסיעות וחיים, האזינו לקטעי קומדיה וצחקו בדרך.

עבור רובינסון, המסלול עצמו החזיר זיכרונות. במשך שנים נהגה לנסוע בדרך הזו עם בעלה המנוח, אבל כמעט עשור חלף מאז הפעם האחרונה שבה הייתה שם. עכשיו, במושב האחורי של רכב עם שני אנשים זרים כמעט לחלוטין, היא הביטה שוב בנופים שהכירה מחייה הקודמים. לדבריה, גם זה הפך את המסע למיוחד.

שני הגברים סיפרו כי במהלך הנסיעה התרשמו במיוחד מהחיוניות ומהאופטימיות שלה. סאלוויץ' תיאר אותה כאישה יוצאת דופן, ואילו סדמאק סיפר שהיא חיובית, מצחיקה, דברנית ונטולת שיפוטיות. רובינסון, מצדה, אמרה שהשניים היו אדיבים, מנומסים ומתחשבים לכל אורך הדרך — ואז הוסיפה בחיוך שהקרדיט לכך כנראה מגיע לאימהות שלהם.

הם עצרו בדרך לתדלוק ולחטיפים, הצטלמו יחד והמשיכו עד שהגיעו לקלואונה בסביבות 12:30 בלילה. שם המתין לרובינסון בנה. היא התעקשה להשתתף בעלות הרכב השכור, למרות שהשניים ניסו לסייע לה. כמה ימים לאחר מכן התברר עוד צירוף מקרים כמעט מושלם: רובינסון חגגה 90 ב־15 באוגוסט, בדיוק באותו יום שבו סאלוויץ' חגג 45 — מחצית מגילה.

הסיפור לא הסתיים עם הנסיעה. כלתה של רובינסון פרסמה את החוויה ברשתות החברתיות, ומשם היא התפשטה במהירות ונקלטה גם בכלי תקשורת קנדיים ובהמשך בארצות הברית. אלפי גולשים הגיבו לסיפור, לא משום שהתרחש בו מעשה גבורה יוצא דופן, אלא דווקא משום שהיה כל כך פשוט: שלושה אנשים שנתקעו יחד החליטו לעזור זה לזה.

סדמאק אמר שהופתע מהעניין הציבורי, אך הודה שהתגובות ריגשו אותו. לדבריו, הוא היה רוצה להאמין שהאירוע הזה אינו חריג כל כך — אלא פשוט דוגמה לבני אדם שמתנהגים כמו בני אדם. רובינסון הבינה היטב מדוע הסיפור נגע בכל כך הרבה אנשים. בעולם שמלא בחדשות קשות, אמרה, אנשים זקוקים לפעמים לתזכורת שיש עדיין טוב לב, אמון ונדיבות בין זרים.

אחרי תשעים שנות חיים, רובינסון כבר ראתה כנראה לא מעט. ובכל זאת, דווקא טיסה שהתבטלה, שדה תעופה מלא אי־ודאות ושני גברים שלא הכירה בבוקר הפכו לאחד הרגעים הגדולים בחייה. היא יצאה מהבית כדי להגיע למסיבת יום הולדת. במקום זאת קיבלה מתנה אחרת לגמרי: שבע שעות בכביש שהזכירו לה — ולאלפי אנשים שקראו את סיפורה — שלפעמים האדם שיושב לידך במטוס יכול להפוך בתוך כמה שעות לחבר למסע שלא תשכח.