
הרעידה הגדולה ביותר הגיעה בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט. אנג'י ניקסון, חברת בית הנבחרים של פלורידה וחברה ב"סוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה", ניצחה את סגן־אלוף במילואים אלכסנדר וינדמן ב־56.1 אחוזים לעומת 43.9 אחוזים. התוצאה הייתה מפתיעה במיוחד משום שווינדמן גייס כ־16.3 מיליון דולר, לעומת פחות ממיליון דולר לניקסון. במילים אחרות, היא ניצחה יריב שהיה לו יותר מפי 16 כסף ממנה.
ניקסון מזוהה עם האגף הפרוגרסיבי ביותר של הדמוקרטים, וקיבלה תמיכה מדמויות כמו חברת הקונגרס אילהאן עומאר. היא גם הייתה אמורה להשתתף בעצרת בדרום פלורידה עם ראשידה טליב, מהמבקרות החריפות ביותר של ישראל בקונגרס, לצד מועמדים פרוגרסיביים נוספים. האירוע בוטל בידי האולם בעקבות מחאה חריפה מצד גורמים בקהילה היהודית ובשל חששות ביטחוניים.
מבחינת המחנה הפרו־ישראלי, ניצחונה של ניקסון הוא ללא ספק התוצאה המדאיגה ביותר של הלילה. וינדמן נחשב למועמד פרו־ישראלי והיה בעל שם לאומי, בעוד ניקסון מייצגת אגף דמוקרטי שמבקש לצמצם את התמיכה הצבאית האמריקאית בישראל ומזוהה עם ביקורת חריפה על המלחמה בעזה. עם זאת, חשוב לדייק: אין בסיס לומר שכל 16 מיליון הדולרים שגייס וינדמן הגיעו מאייפא"ק. רוב הכסף היה כסף קמפיין וגיוסי תרומות רחבים. לכן, הצגת התוצאה כ־16 מיליון דולר של אייפא"ק שהובסו תהיה מטעה. ההפסד היה של מועמד פרו־ישראלי וממסדי, לא הוכחה לכך שאייפא"ק לבדה השקיעה את הסכום הזה.

מימין: דבי וסרמן שולץ וג'ארד מוסקוביץ; משמאל: אנג'י ניקסון ואלכסנדר וינדמן — מהדמויות המרכזיות בפריימריז בפלורידה ובמאבק הפוליטי סביב ישראל. צילום אילוסטרציה.
גם כך, התוצאה היא אזהרה ברורה ללובי הפרו־ישראלי. במשך שנים יכול היה המחנה הזה להסתמך על יתרון עצום בגיוס כספים ועל תמיכה של הממסד הדמוקרטי. ניקסון הוכיחה שבפריימריז שבהם הבוחרים כועסים על הממסד, על יוקר המחיה ועל מדיניות החוץ, יתרון כספי כבר אינו מבטיח דבר. היא תתמודד בנובמבר מול הסנאטורית הרפובליקנית אשלי מודי, שנחשבת פרו־ישראלית מובהקת וזכתה לתמיכה של אייפא"ק ושל ארגונים פרו־ישראליים נוספים. מודי אף הצהירה בעבר כי בתקופתה כתובעת הכללית פעלה כדי להפוך את פלורידה ל"מדינה הפרו־ישראלית ביותר".
אבל מי שיסתכל רק על מרוץ הסנאט יחמיץ את מחצית הסיפור. בבית הנבחרים, המחנה הפרו־ישראלי רשם שורה של ניצחונות משמעותיים. ג'ארד מוסקוביץ, חבר קונגרס יהודי ואחד הדמוקרטים המזוהים ביותר עם התמיכה בישראל, הביס את אוליבר לרקין, שנתמך בידי הסוציאליסטים הדמוקרטיים. מוסקוביץ קיבל יותר מ־60 אחוז מהקולות והדף מועמד שביקר בחריפות את הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. אייפא"ק תמכה במוסקוביץ, והניצחון שלו הוא אחת ההצלחות הברורות ביותר של המחנה הפרו־ישראלי בלילה הזה.
גם דבי וסרמן שולץ, יהודייה ותיקה ואחת התומכות הבולטות בישראל בבית הנבחרים, שרדה מרוץ קשה במיוחד במחוז שעוצב מחדש. היא התמודדה מול כמה מועמדים שחורים, ובהם אלייז'ה מנלי, מועמד פרוגרסיבי שהאשים את ישראל ב"רצח עם" בעזה והפך את קשריה של וסרמן שולץ עם אייפא"ק לנושא מרכזי בקמפיין שלו. למרות הלחץ, היא ניצחה וזכתה במועמדות הדמוקרטית.
לכן, כאשר אייפא"ק הודיעה לאחר הבחירות כי 21 מועמדים פרו־ישראלים שבהם תמכה ניצחו בפריימריז בפלורידה, זו לא הייתה רק ספירת יחסי ציבור. במספר מרוצים שבהם ישראל הייתה נושא גלוי, המועמדים הפרו־ישראלים אכן גברו על יריבים שביקשו להפוך את התמיכה בישראל לנטל אלקטורלי.
גם בצד הרפובליקני נרשמה תוצאה משמעותית מאוד ליהודים ולתומכי ישראל. חבר הקונגרס היהודי רנדי פיין ניצח בקלות את דן בילזריאן במחוז השישי. בילזריאן לא הסתפק בביקורת על ישראל; הקמפיין שלו כלל התבטאויות אנטישמיות חריפות, התקפות על פיין בשל יהדותו ואף מסרים שנגעו להכחשת השואה ולשבחים לאדולף היטלר. הוא סיים עם פחות מ־19 אחוז מהקולות, לעומת 56.9 אחוז לפיין.
זה היה ניצחון חשוב במיוחד מפני שהוא הראה שלפחות במקרה הזה, הבוחרים הרפובליקנים דחו ניסיון להפוך אנטישמיות גלויה לכלי פוליטי. עם זאת, העובדה שכמעט אחד מכל חמישה מצביעים בפריימריז הרפובליקניים במחוז הצביע לבילזריאן צריכה להדליק נורה אדומה בפני מנהיגים יהודים.
במרוץ למושל נרשם ניצחון נוסף למחנה הרפובליקני הממסדי יותר. ביירון דונלדס, שנתמך בידי הנשיא דונלד טראמפ, הביס את יריביו ובהם ג'יימס פישבק, שניסה למשוך מצביעים מן הימין הלאומני והתחבר לדמויות ולשפה המזוהות עם האגף האנטישמי של הימין הקיצוני. דונלדס יתמודד בנובמבר מול הדמוקרט דייוויד ג'ולי.
התמונה הגדולה של הפריימריז ברורה אפוא פחות ממה ששני הצדדים ירצו להציג. אייפא"ק יכולה להצביע בצדק על עשרות מועמדים פרו־ישראלים שניצחו ועל כך ששניים מן היעדים המרכזיים של השמאל האנטי־ציוני — מוסקוביץ ווסרמן שולץ — נשארו עומדים. היא יכולה גם לראות בסיפוק את תבוסתם של בילזריאן ופישבק בצד הרפובליקני. אבל קשה מאוד להתעלם מהפצע במרוץ לסנאט: מועמדת סוציאליסטית, בעלת תקציב קטן בהרבה, גברה על מועמד פרו־ישראלי בעל שם לאומי ובעל יתרון כספי עצום.
בסיכומו של דבר, אייפא"ק ניצחה במספר הקרבות — אך הפסידה בקרב שהרעיש יותר מכולם. בפלורידה של 2026, התמיכה בישראל עדיין יכולה להיות נכס פוליטי משמעותי, במיוחד במחוזות שבהם קיימת אוכלוסייה יהודית גדולה ובקרב מצביעים רפובליקנים. אבל בצד הדמוקרטי מתחולל שינוי שקשה להתעלם ממנו: ביקורת חריפה על ישראל כבר אינה בהכרח כרטיס יציאה מן המפלגה, ובחלק מהמרוצים היא אפילו יכולה להפוך למנוע של קמפיין אנטי־ממסדי.
וזו אולי השורה החשובה ביותר לישראל: פלורידה עצמה עדיין אדומה ופרו־ישראלית ברובה, אבל בתוך המפלגה הדמוקרטית הקרב על ישראל כבר אינו ויכוח בשוליים. הוא הפך לאחד מקווי השבר המרכזיים של המפלגה — ובפריימריז האחרונים ראינו שאייפא"ק עדיין חזקה מאוד, אבל כבר אינה בלתי מנוצחת.