הנוכלים כמעט קיבלו 48,500 דולר: שיחת טלפון אחת הצילה אלמנה בת 73

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הבעיה הייתה שהשעון התקרב לחמש אחר הצהריים, והעברת הכסף כבר הוזנה במערכת. סינגלטרי ידעה שאם הכסף יעבור לחשבון הנוכלים, הסיכוי להשיבו עלול להיעלם בתוך שעות. היא ביקשה מהאישה לנתק מיד ולהתקשר לבנק באמצעות מספר הטלפון הרשמי שמופיע על כרטיס החיוב או בדפי החשבון — ולא להשתמש בשום מספר שהמתחזים מסרו לה. דקות ארוכות חלפו עד שהטלפון צלצל שוב. הפעם הגיעה הבשורה: הבנק עצר את ההעברה והקפיא את החשבונות. פקידה בסניף כבר חשדה שמשהו אינו כשורה, ומחלקת ההונאות של הבנק סימנה את העסקה כחריגה.

אבל הסיפור שהוביל כמעט לאובדן 48,500 דולר התחיל בכלל בהתראה על מסך.

הונאות התחזות הפכו לאחד מענפי הפשיעה הרווחיים ביותר בארצות הברית. בשנה שעברה התקבלו יותר ממיליון דיווחים על הונאות מסוג זה, והנזק הסתכם בכ־3.5 מיליארד דולר. במחצית הראשונה של השנה הנוכחית בלבד דיווחו צרכנים על הפסדים של כ־1.8 מיליארד דולר. חלק מהתרמיות ההרסניות ביותר מתחילות בדיוק כפי שהחל המקרה הזה: התראת אבטחה מזויפת, שיחה עם "נציג בנק" והבטחה שהדרך היחידה להציל את הכסף היא להעביר אותו למקום אחר.

האישה ניסתה לפתוח חשבון מקוון הקשור לביטוח השיניים שלה, כשלפתע הופיעה באייפד הודעת אזהרה דרמטית. קול גברי אוטומטי הכריז שהמחשב נעול, הזהיר אותה שלא לסגור אותו וטען שכל המידע שלה עלול להימחק. על המסך הופיע מספר טלפון. היא התקשרה.

מכאן נבנתה המלכודת שלב אחר שלב. במשך כשעה וחצי גרמו לה המתחזים להאמין שהם מנסים "לתקן" את המכשיר. לאחר מכן עבר אליה אדם שהציג את עצמו כעובד במחלקת ההונאות של הבנק שלה. הוא סיפר לה על עסקאות חשודות שבוצעו כביכול בחשבונה לפנות בוקר, ובהן רכישה בסך 478.76 דולר בקליפורניה. מכיוון שהיא מתגוררת במרילנד ולא ביצעה את העסקאות, הסיפור נשמע לה הגיוני — ומפחיד.

זה בדיוק מה שהנוכלים רצו.

לאחר שהחדירו בה את התחושה שמישהו כבר חדר לחשבונה, הם הציגו את עצמם כמי שבאו להציל אותה. המתחזה טען שהחשבון חייב לעבור ל"אבטחה גבוהה" למשך 24 עד 72 שעות, וכי כדי לשמור על כספה עליה להעביר 48,500 דולר ל"חשבון הגנה" הקשור כביכול לרשות המסים האמריקאית. כדי להעצים את תחושת הסכנה הוא אף סיפר לה כי ייתכן שעובד מתוך הבנק עצמו מעורב בניסיון לגנוב ממנה כסף.

המתחזה, שהציג את עצמו בשם "סם גריפין", לא הסתפק בהוראות כלליות. הוא מסר לה מספר טלפון, קוד אבטחה וביקש ממנה לבחור מילת סוד שתוכיח בעתיד שהיא מדברת עם האדם "הנכון". היא בחרה במילה "חצות". הפרטים האלה, שנראו רשמיים ומדויקים, הפכו את הסיפור לאמין יותר.

ואז הגיע השלב המסוכן ביותר: כיצד לגרום לבנק עצמו לא לעצור את התרמית.

הנוכל הכין אותה מראש לשאלות שפקידי הבנק עלולים לשאול. אם ישאלו מדוע היא מעבירה סכום גדול כל כך, הורה לה לומר שמדובר בהלוואה. הוא גם דרש ממנה להשאיר אותו על הקו בזמן שהיא בתוך הסניף — בלי שאיש יידע שהוא מקשיב. היא הכניסה את הטלפון לתיק ופעלה לפי ההוראות. לאחר מכן נאמר לה להמתין עד שתגיע הביתה, ורק אז לשלוח למתחזה צילום של אישור ההעברה ושל רישיון הנהיגה שלה.

במילים אחרות, הנוכל לא רק התחזה לעובד בנק. הוא ניהל אותה בזמן אמת, לימד אותה כיצד לשקר לעובדי הבנק והפך אותה, בלי שתבין זאת, לכלי שעוזר לו לעקוף את מנגנוני ההגנה שנועדו להציל אותה.

המקרה הזה אינו חריג. הונאות התחזות הפכו לאחד מענפי הפשיעה הרווחיים ביותר בארצות הברית. בשנה שעברה התקבלו יותר ממיליון דיווחים על הונאות מסוג זה, והנזק הסתכם בכ־3.5 מיליארד דולר. במחצית הראשונה של השנה הנוכחית בלבד דיווחו צרכנים על הפסדים של כ־1.8 מיליארד דולר. חלק מהתרמיות ההרסניות ביותר מתחילות בדיוק כפי שהחל המקרה הזה: התראת אבטחה מזויפת, שיחה עם "נציג בנק" והבטחה שהדרך היחידה להציל את הכסף היא להעביר אותו למקום אחר.

והמילה שבה משתמשים הנוכלים שוב ושוב היא "הגנה".

הם אינם מבקשים מהקורבן למסור את חסכונותיו. הם אומרים לו שהם מצילים אותם. הם אינם מציגים את עצמם כאנשים שרוצים כסף, אלא כעובדי בנק, אנשי ממשלה, חוקרים או מומחי אבטחה שמנסים כביכול לעצור גניבה שכבר מתרחשת. כך הופך הפחד לכלי הנשק העיקרי שלהם.

בנק אם־אנד־טי, שבו התנהל חשבונה של האישה, מסר כי הפעולה המהירה של עובדי הסניף ומומחי ההונאות סייעה לעצור את העסקה. רוב וונר, מנהל פעילות הבנקאות הקמעונאית של הבנק באזור וושינגטון, הסביר כי הנוכלים נעשים מתוחכמים יותר, בעיקר ביצירת תחושת חירום ובהתחזות לגופים שהצרכן רגיל לבטוח בהם. גם בנק וולס פארגו הגדיר הונאות מסוג זה כבעיה שמטרידה את המערכת הבנקאית כולה.

סינגלטרי מדגישה כי הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות לאחר מקרה כזה היא ללעוג לקורבן ולשאול כיצד יכול היה "ליפול בפח". האלמנה הייתה בתקופה רגישה בחייה לאחר שאחותה מתה זמן קצר קודם לכן, והיא גם התמודדה עם השלכות של שבץ שעברה. אבל גם אנשים צעירים, משכילים וזהירים נופלים בהונאות כאלה. כאשר אדם משוכנע שהכסף שלו נמצא בסכנה ושעליו לפעול בתוך דקות, מנגנוני הביקורת הרגילים שלו עלולים לקרוס.

והנוכל לא נעלם גם לאחר שהעסקה נעצרה. הוא המשיך להתקשר שוב ושוב ממספרים שונים — יותר מתריסר פעמים — ואף השאיר הודעות קוליות שבהן חזר על מילת הקוד הסודית שבחרה: "חצות". מבחינתו, כל עוד יש סיכוי להשיב את הקורבן לשיחה, ההונאה עדיין לא הסתיימה.

במקרה של חשד להונאה, המהירות היא קריטית. יש ליצור מיד קשר עם הבנק באמצעות מספר רשמי שמופיע על הכרטיס או באתר הבנק, ולא באמצעות מספר שהתקבל בהודעת טקסט, בדואר אלקטרוני או בחלון שקפץ על המסך. אם נמסרו פרטי חשבון, יש לבקש להקפיא את החשבונות ולבדוק אם יש צורך להחליף את מספריהם. יש לשנות מיד סיסמאות לחשבונות בנק, לדואר האלקטרוני ולשירותים מרכזיים נוספים ולהפעיל אימות דו־שלבי.

אם אדם זר קיבל גישה מרחוק למחשב, לטלפון או לטאבלט, יש לנתק את המכשיר מהאינטרנט ולבדוק אותו באמצעות גורם מקצועי. מומלץ גם להקפיא את תיק האשראי בשלוש לשכות האשראי הגדולות — אקוויפקס, אקספריאן וטרנסיוניון — כדי להקשות על עבריינים לפתוח כרטיסי אשראי או הלוואות בשם הקורבן. ניתן לדווח על ההונאה לנציבות הסחר הפדרלית ולמרכז תלונות פשעי האינטרנט של הבולשת הפדרלית, ובמקרים המתאימים גם למשטרה המקומית.

אבל אולי האזהרה החשובה ביותר פשוטה הרבה יותר: בנק, רשות ממשלתית או גוף אכיפת חוק לא אמורים לדרוש מאדם להעביר את חסכונותיו ל"חשבון מוגן" כדי להציל אותם. מי שאומר לכם שהכסף בסכנה, דורש שתפעלו מיד, אוסר עליכם לדבר עם בני משפחה או פקידי הבנק ומדריך אתכם מה לומר כדי שהעסקה תאושר — כמעט בוודאות אינו מנסה להציל אתכם.

במקרה של האלמנה בת ה־73, כל מה שהפריד בין חסכונותיה לבין הנוכלים היה חלון זמן קטן בסוף יום העסקים, פקידת בנק שחשדה שמשהו אינו כשורה ושיחת טלפון אחת לאדם הנכון. היא כבר חתמה על ההעברה. הנוכלים כבר חיכו לכסף. עוד כמה שעות — וייתכן ש־48,500 הדולרים היו נעלמים.

הפעם, השעון נעצר בזמן.