ניו יורק: הפלאפל הישראלי נסגר - הפרו־פלסטינים חגגו, אבל הסיבה הייתה אחרת

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הרשת הוקמה בווסט וילג' בשנת 2005 בידי השפית הישראלית־אמריקאית עינת אדמוני ובן זוגה סטפן נפציגר. באותן שנים "טעים" נחשבה כמעט לחלוצה: פלאפל ירוק, חומוס, פיתות ורטבים בסגנון ישראלי נכנסו למרכז סצנת המזון המהיר האיכותי של ניו יורק. מגזין ניו יורק וזאגט העניקו לה ביקורות נלהבות, ובשלבים מסוימים נוצרו תורים מחוץ לסניף. בהמשך התרחבה הרשת, פתחה סניפים נוספים והפכה משם מקומי למותג מסחרי רחב יותר.

אבל עם ההתרחבות השתנה גם מבנה הבעלות. ב־2018 נכנס לתמונה פיל פטרילי, בכיר לשעבר בצ'יפוטלה, שהוביל את התרחבות הרשת. ב־2021 נכללה "טעים" תחת קבוצת אנתיימד ברנדס, וב־2024 נמכרה הקבוצה לחברת קרייבוורתי ברנדס מאילינוי. עינת אדמוני עצמה כבר אינה מעורבת בניהול הרשת מאז 2022, ולדבריה אין באפשרותה להתייחס למצב הנוכחי.

בחלק מהסניפים נתלו הודעות מפורשות שלפיהן הנכס "נתפס בשל אי־תשלום מסים וכעת נמצא בחזקת מדינת ניו יורק". ארבעת הסניפים בעיר מסומנים כ"סגורים זמנית", הטלפונים אינם נענים, מערכת ההזמנות המקוונת הפסיקה לפעול, חנות המשלוחים של הרשת נעלמה, וגם סניף וושינגטון נסגר כבר ביולי. במקביל, "טעים" אינה מופיעה עוד ברשימת המותגים של קרייבוורתי.

הנתון המרכזי שמסביר את הסגירה אינו קשור לישראל אלא למס הכנסה של מדינת ניו יורק. לפי "ניישנס רסטורנט ניוז", הוצאו 12 צווי מס הקשורים ל"טעים" בגין יותר מ־630 אלף דולר של מסים שלא שולמו. מסמכים נוספים במאגר החייבים של מדינת ניו יורק מצביעים על חובות של יותר מ־1.35 מיליון דולר הקשורים למנכ"ל קרייבוורתי גרג מג'בסקי ולישויות שונות של "טעים". לא מדובר בדיוק באותו חוב, אך התמונה הכוללת ברורה: הרשת הגיעה לסגירה כשהיא כבר עמוק בתוך הסתבכות כספית ומול רשויות המס.

בחלק מהסניפים נתלו הודעות מפורשות שלפיהן הנכס "נתפס בשל אי־תשלום מסים וכעת נמצא בחזקת מדינת ניו יורק". ארבעת הסניפים בעיר מסומנים כ"סגורים זמנית", הטלפונים אינם נענים, מערכת ההזמנות המקוונת הפסיקה לפעול, חנות המשלוחים של הרשת נעלמה, וגם סניף וושינגטון נסגר כבר ביולי. במקביל, "טעים" אינה מופיעה עוד ברשימת המותגים של קרייבוורתי.

לסיפור יש גם ממד של מלחמת בעלים. פטרילי תובע כיום את מג'בסקי וטוען כי לפי הסכם המיזוג, קרייבוורתי היא שאמורה לשאת בחובות שנוצרו לאחר רכישת "טעים", כולל מאות אלפי הדולרים במסים. ההליך המשפטי עדיין מתנהל, ולכן השאלה מי יישא בסופו של דבר באחריות הכספית טרם הוכרעה.

ואז נכנסה ישראל לתמונה.

מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בעזה הפכה "טעים", כמו עסקים ישראליים ויהודיים נוספים, למטרה של קריאות חרם. ברשתות חברתיות הופיעו פוסטים שקראו להימנע מהרשת בשל היותה "ישראלית", אף שהבעלות הנוכחית שלה אמריקאית. לפי "פורוורד", "טעים" הופיעה ברשימות חרם ונקלעה לביקורת מצד פעילים אנטי־ישראלים, אך הקמפיין נגדה מעולם לא הגיע להיקף של החרם נגד רשתות אחרות, כמו גולדי של השף הישראלי מייקל סולומונוב בפילדלפיה.

כאשר הופיעו התמונות של הדלתות הנעולות בניו יורק, חלק מהתגובות ברשת היו חגיגיות. משתמשים שהציגו עצמם כתומכי החרם לעגו למסעדה וטענו שהסגירה מוכיחה שלחץ צרכני נגד מותגים ישראליים עובד. אבל כאן חשוב להפריד בין תחושת ניצחון פוליטית לבין סיבה עסקית. נכון לעכשיו אין נתונים שמראים שהחרם הוא שהפיל את "טעים". מה שכן ניתן להוכיח הוא שהמדינה סגרה סניפים בגלל חובות מס.

גם מצבה העסקי של הרשת היה מורכב עוד קודם. השוק שבו פעלה הפך צפוף בהרבה. "טעים", שהייתה פעם כמעט יחידה בזירת הפלאפל והחומוס האיכותי, מצאה את עצמה מול מתחרים כמו מיזנון וקאווה. במקביל החלו לקוחות להתלונן על שינוי באופי הרשת, על תפריט שהפך מסחרי יותר ועל ירידה באיכות. בפורומים של אוכל בניו יורק הופיעו תגובות של לקוחות שטענו שהמקום "נהרס" אחרי שהפך לרשת גדולה ושכבר שנים הוא נמצא בירידה.

מצד שני, לא מדובר בעסק שהיה חסר הכנסות לחלוטין. לפי נתוני טכנומיק שפורסמו ב"ניישנס רסטורנט ניוז", מכירות "טעים" דווקא עלו ב־5.1 אחוזים ב־2025 והגיעו לכ־18.7 מיליון דולר. לכן קשה לטעון בפשטות שהלקוחות נטשו והחרם מוטט את החברה. המספרים מתאימים יותר לסיפור של חברה שצמחה, הסתבכה פיננסית ולא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה מול המדינה.

וזה אולי מה שהופך את הסיפור הזה לטעון כל כך. מבחינת פעילים פרו־פלסטינים, עצם היעלמותו של מותג שהיה מזוהה במשך שנים כישראלי נתפס כהישג סמלי. מבחינת תומכי ישראל, השמחה סביב קריסת עסק רק משום שנוסד בידי ישראלית היא ביטוי נוסף לאופן שבו כל דבר ישראלי — אפילו פלאפל — הפך בשנים האחרונות למטרה פוליטית.

אבל העובדות היבשות פחות דרמטיות מהמלחמה ברשת: "טעים" לא נסגרה בצו של פעילי חרם. היא נסגרה בידי מדינת ניו יורק בגלל חובות מס.

האירוניה היא שהמותג עצמו כבר ניסה בשנים האחרונות להתרחק מעט מהזהות הישראלית המובהקת שלו והציג עצמו יותר כ"מטבח ים־תיכוני". הבעלים הנוכחיים אינם ישראלים, המייסדת הישראלית כבר אינה מנהלת את העסק, ובכל זאת מבחינת פעילי החרם הוא נשאר "ישראלי" מספיק כדי לחגוג את נפילתו.

כך הפכה סגירה עסקית בגלל חובות למבחן רורשאך פוליטי: צד אחד רואה בה הוכחה לכוחו של החרם, הצד השני רואה שמחה לאיד כלפי עסק המזוהה עם ישראל. ובאמצע עומדת העובדה הפשוטה ביותר — על הדלת לא היה כתוב "נסגר בגלל חרם". היה כתוב משהו הרבה פחות אידיאולוגי והרבה יותר קטלני לעסק: נתפס בידי מדינת ניו יורק בשל אי־תשלום מסים.