שירותים למוסלמים בלבד: מושל טקסס פותח חזית נגד שדות התעופה
מושל טקסס גרג אבוט דורש ממשרד המשפטים לבדוק מתקני רחצה וטיהור המשמשים נוסעים מוסלמים בשדות התעופה של דאלאס ויוסטון, וטוען כי מדובר בהעדפה דתית אסורה במתקנים ציבוריים. ראש עיריית יוסטון וארגונים מוסלמיים משיבים שהעמדות פתוחות לכל מי שזקוק לרחצה טקסית — ומאשימים את אבוט בהפיכת חופש הדת לכלי במאבק פוליטי.
האזינו לכתבה זו
שירותים למוסלמים בלבד: מושל טקסס פותח חזית נגד שדות התעופה
08.22.2026 11:00
סוכנויות הידיעות
דאלאס — המאבק של מושל טקסס גרג אבוט במוסדות ובארגונים מוסלמיים במדינתו הגיע כעת גם לשדות התעופה. אבוט פנה למשרד המשפטים האמריקאי בדרישה לבדוק מתקני רחצה וטיהור שהוקמו עבור נוסעים המקיימים טקסי תפילה מוסלמיים, בטענה כי מדובר בהעדפה אסורה של דת אחת במרחב ציבורי.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
אבוט הפנה את שדה התעופה הבינלאומי דאלאס־פורט וורת' ואת נמל התעופה הבין־לאומי ג'ורג' בוש ביוסטון לבדיקת הרשויות הפדרליות, לאחר שכבר פנה בנושא למשרד התחבורה ואיים בצעדים נגד מימון מדינתי. בלב המחלוקת עומדים מתקני "וודו" — עמדות המאפשרות רחצת ידיים, פנים ורגליים לפני תפילה על פי המסורת האסלאמית.
המושל השתמש בניסוח חריף במיוחד כדי לתאר את המתקנים. הוא טען כי יצירת אזורים שנועדו, לדבריו, לשרת בעיקר מוסלמים דומה ליצירת מתקנים ציבוריים נפרדים לקבוצה מסוימת, ואף השווה את המצב לעידן שבו פעלו בארצות הברית מתקנים "ללבנים בלבד". ההשוואה עוררה סערה מיידית והחריפה ויכוח שכבר מזמן אינו עוסק רק בשאלה טכנית של תכנון שדות תעופה.
לדברי אבוט, הבעיה אינה עצם האפשרות של אדם מוסלמי להתפלל או לבצע רחצה טקסית, אלא העובדה שמתקנים ציבוריים בבעלות ממשלתית אינם רשאים להעדיף דת אחת על פני אחרת. לטענתו, כאשר שדה תעופה מקצה תשתית מיוחדת לצורכי קבוצה דתית מסוימת, עליו להוכיח שהמתקן אכן פתוח באופן שווה לכלל הציבור ולא נוצר כדי לשרת קבוצה אחת בלבד.
לדברי אבוט, הבעיה אינה עצם האפשרות של אדם מוסלמי להתפלל או לבצע רחצה טקסית, אלא העובדה שמתקנים ציבוריים בבעלות ממשלתית אינם רשאים להעדיף דת אחת על פני אחרת. לטענתו, כאשר שדה תעופה מקצה תשתית מיוחדת לצורכי קבוצה דתית מסוימת, עליו להוכיח שהמתקן אכן פתוח באופן שווה לכלל הציבור ולא נוצר כדי לשרת קבוצה אחת בלבד.
העימות כבר גרר תוצאה מעשית. בשדה התעופה של דאלאס־פורט וורת' נגנזה תוכנית להקים שתי עמדות טיהור נוספות באזור הטרמינל הבינלאומי, לאחר שאבוט איים להתערב. עם זאת, מתקנים קיימים ממשיכים לפעול במקום, וחלקם נמצאים שם כבר כמה שנים כחלק ממתחמי תפילה בין־דתיים.
ביוסטון, לעומת זאת, הרשויות המקומיות דחו את טענות המושל. ראש העיר ג'ון וויטמיר אמר כי המתקן אינו "למוסלמים בלבד", אלא פתוח לכל נוסע שדתו מחייבת רחצה טקסית לפני תפילה. לדבריו, המטרה הייתה לתת מענה לצורך ממשי של נוסעים בינלאומיים, שבמשך שנים נאלצו לבצע את הרחצה בכיורים רגילים של חדרי שירותים.
הטענה הזאת עומדת במרכז ההגנה המשפטית של העיר. מבחינת יוסטון, אין כאן אזור תפילה אסלאמי סגור, אלא התאמה פונקציונלית שנועדה לאפשר לקבוצות דתיות להשתמש במרחב הציבורי בצורה בטוחה והיגיינית. במקביל, שדה התעופה מפעיל גם קפלות בין־דתיות, שלטענת העיר פתוחות לכל אדם, ללא קשר לאמונתו.
המחלוקת הפכה חריפה יותר לאחר שאבוט הצביע גם על פריטים אסלאמיים הנמצאים בחדרי תפילה — בהם עותקים של הקוראן, שטיחי תפילה ומחרוזות — כראיה לכך שהמתקנים נועדו בפועל בעיקר למוסלמים. מתנגדיו משיבים כי נוכחותם של פריטים דתיים בחדר תפילה אינה מוכיחה הפליה, כל עוד בני דתות אחרות אינם מודרים מן המקום.
מומחי משפט מציינים כי השאלה המרכזית אינה אם מוסלמים משתמשים במתקן יותר מאחרים, אלא האם המדינה או הרשות הציבורית מעניקות להם זכות שנשללת מאחרים. אם שדה תעופה יאפשר התאמה דתית למוסלמים אך יסרב לבקשה דומה מצד יהודים, נוצרים, הינדים או בני דת אחרת, עלולה להתעורר בעיה חוקתית. אולם אם מדובר במתקן שנוצר לצורך מסוים אך פתוח לכל מי שזקוק לו, הטענה להפליה הופכת מורכבת הרבה יותר.
גם המועצה ליחסי אמריקה־אסלאם בטקסס תקפה את אבוט וטענה כי המהלך אינו נובע מחשש משפטי אמיתי אלא מניסיון פוליטי לסמן את הקהילה המוסלמית. בארגון טוענים כי המושל יוצר שוב ושוב עימותים סביב מוסדות מוסלמיים, אירועים דתיים ומתקנים קהילתיים — ומציג אותם כאיום גם כאשר הם פועלים במסגרת החוק.
המתח הזה אינו חדש. בתקופה האחרונה התערב אבוט בכמה מחלוקות הקשורות לקהילה המוסלמית בטקסס, ובהן מאבקים סביב הקמת מרכזים אסלאמיים ואירועים פרטיים שנועדו לקהל מוסלמי. תומכיו אומרים שהוא פשוט אוכף את אותו עיקרון בכל מקום: אין העדפה דתית במרחב הציבורי. מבקריו טוענים שהאכיפה שלו ממוקדת שוב ושוב כמעט רק במוסלמים.
דווקא משום כך, הסיפור בשדות התעופה חורג בהרבה ממחלוקת מקומית. הוא נוגע באחת השאלות הרגישות ביותר בחברה האמריקאית: מתי התאמה לצורך דתי נחשבת חופש דת, ומתי היא הופכת להעדפה אסורה מצד המדינה.
בארצות הברית קיימים במרחבים ציבוריים אינספור הסדרים שנועדו לאפשר קיום מצוות ומנהגים דתיים — החל מחדרי תפילה בבתי חולים ובאוניברסיטאות ועד ארוחות כשרות, חלאל והתאמות בשעות עבודה. ברוב המקרים, עצם קיומה של התאמה לקבוצה אחת אינו נחשב להפליה, כל עוד קבוצות אחרות יכולות לקבל יחס דומה בעת הצורך.
אבוט מבקש כעת לבחון אם שדות התעופה בטקסס חצו את הקו הזה. אם משרד המשפטים יחליט לפתוח בחקירה, הוא יצטרך לבדוק כיצד הוגדרו המתקנים, מי רשאי להשתמש בהם, מי מימן אותם והאם בקשות של קבוצות דתיות אחרות קיבלו יחס שונה.
העימות מקבל משמעות מיוחדת גם עבור יהודים וקבוצות דתיות אחרות בארצות הברית. תוצאה משפטית רחבה מדי עלולה להשפיע בעתיד לא רק על מתקני טיהור מוסלמיים, אלא גם על חדרי תפילה, התאמות דתיות ותשתיות אחרות שנועדו לאפשר למיעוטים לקיים את אמונתם במרחב הציבורי.
לעת עתה לא ברור אם משרד המשפטים ייענה לדרישתו של אבוט או יראה בפרשה מחלוקת מקומית שאינה מצדיקה התערבות פדרלית. אבל מבחינה פוליטית, המושל כבר השיג את מטרתו הראשונית: סוגיה כמעט בלתי מוכרת של מתקני רחצה בשדות תעופה הפכה בתוך ימים לעימות ארצי על איסלאם, אפליה וחופש דת.
ומה שהחל בכיור נמוך ליד חדר תפילה הפך לעוד חזית במלחמת התרבות של טקסס.
