מלחמת הסחר מתפוצצת: קנדה מכה בחזרה בארה"ב

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

המכסים החדשים יחולו על יבוא מארצות הברית בשווי 27.6 מיליארד דולר קנדי, כ־20 מיליארד דולר אמריקאי, וייכנסו לתוקף ב־8 בספטמבר. הרשימה כוללת יותר מ־700 קטגוריות של מוצרים, ובהן פלדה, אלומיניום, מוצרי חלב, מוצרי חשמל, ציוד חקלאי, רהיטים, בגדים, מוצרי אלקטרוניקה, פירות ים, מוצרי קוסמטיקה, נייר ומוצרי נייר. אפילו נייר טואלט אמריקאי נמצא ברשימה.

בחלק מהמקרים מדובר בהכפלת המכס הקיים. פלדה ואלומיניום אמריקאיים שכבר נשאו מכס קנדי של 25% יעמדו כעת בפני מכס של 50%. מוצרי קוסמטיקה מסוימים, בשמים, מוצרי נייר ומוצרים תעשייתיים נוספים יישאו אף הם מכס של 50%. מבחינת ממשלת קנדה, המסר ברור: אם ארצות הברית הופכת את הקשר הכלכלי בין שתי המדינות לכלי לחץ, אוטווה מוכנה לגרום כאב בחזרה.

"לא בחרנו בעימות הזה", אמר שר האוצר הקנדי פרנסואה־פיליפ שמפיין. לדבריו, כאשר האינטגרציה הכלכלית העמוקה בין שתי המדינות משמשת "כנשק במקום כבסיס לשותפות מנצחת", לקנדה אין ברירה אלא להגיב ולהגן על עובדיה ועל התעשיות שלה.

בחלק מהמקרים מדובר בהכפלת המכס הקיים. פלדה ואלומיניום אמריקאיים שכבר נשאו מכס קנדי של 25% יעמדו כעת בפני מכס של 50%. מוצרי קוסמטיקה מסוימים, בשמים, מוצרי נייר ומוצרים תעשייתיים נוספים יישאו אף הם מכס של 50%. מבחינת ממשלת קנדה, המסר ברור: אם ארצות הברית הופכת את הקשר הכלכלי בין שתי המדינות לכלי לחץ, אוטווה מוכנה לגרום כאב בחזרה.

אלא שהסיפור כבר חורג בהרבה ממספרי המכסים. בתוך ימים ספורים הפך אחד הקשרים הכלכליים והדיפלומטיים הקרובים בעולם לעימות אישי, לאומי ולעיתים כמעט סוריאליסטי בין שתי שכנות שחולקות גבול באורך אלפי קילומטרים ושרשראות אספקה שבהן אותו חלק של מכונית יכול לעבור את הגבול כמה פעמים לפני שהרכב מגיע לאולם התצוגה.

ראש ממשלת קנדה מארק קרני הפך את ההתנגדות לדרישות האמריקאיות לשאלה של ריבונות. לדבריו, במהלך המשא ומתן התברר לאוטווה כי ארצות הברית אינה מבקשת רק תנאי סחר טובים יותר, אלא שינויים שיפגעו בתעשיות הליבה של קנדה.

"האמריקאים רוצים להרוס את התעשיות הגדולות שלנו, כולל רכב, פלדה ואלומיניום", אמר קרני. זו, לדבריו, הייתה אחת הסיבות המרכזיות לכך שקנדה דחתה את ההסכם שהוצע לה. הוא תיאר אותו בפשטות כ"עסקה גרועה".

ואז הגיע המשפט שהגדיר את הטון החדש ביחסים: גישה שלפיה קנדה היא למעשה "חברת בת של ארצות הברית", אמר קרני, "אינה דבר שאנחנו מוכנים לקבל".

טראמפ הגיב בסגנונו. ביום שני הוא דרש מהנהגת קנדה "ליישר קו" והזהיר כי אם לא תעשה זאת, ההשלכות יהיו "גרועות בהרבה" מהמכסים שכבר הוטלו. הוא גם איים במכסים נוספים בשיעור של 50% על כלי רכב, חלקי רכב ופלדה קנדיים.

אבל ביום שלישי עבר העימות מהמפעלים ומהנמלים אל המפה עצמה.

טראמפ הודיע כי ארצות הברית שוקלת "ברצינות" לשנות את שמו של אגם אונטריו ל"אגם אמריקה". האגם, אחד מחמשת האגמים הגדולים של צפון אמריקה, משותף לקנדה ולארצות הברית: מצדו הצפוני שוכנת פרובינציית אונטריו ומדרומו מדינת ניו יורק.

לדברי טראמפ, הסיבה להצעה היא שארצות הברית אינה מצפה לעשות עוד "הרבה עסקים עם אונטריו". המהלך מזכיר את החלטתו הקודמת לשנות בארצות הברית את שמו של מפרץ מקסיקו ל"מפרץ אמריקה".

ממשלת קנדה בחרה שלא להיגרר לעימות על השם. השר האחראי על יחסי הסחר עם ארצות הברית, דומיניק לה־בלאן, אמר כי הממשלה החליטה כבר לפני חודשים שלא להגיב לכל פוסט שמתפרסם ברשתות החברתיות מצד הנשיא או חברי ממשלו.

אבל בנושא אחר, הרבה יותר רגיש לקנדים, אוטווה דווקא אינה מוכנה לשתוק: השפה הצרפתית.

קרני חשף כי בשלבים האחרונים של המשא ומתן העלו האמריקאים כ"מטרדי סחר" כללים קנדיים שנועדו להגן על השפה והתרבות הצרפתית. בין השאר דובר על חוקים שמגדילים את הנראות של תוכניות בצרפתית ובתכנים מקוויבק בשירותי סטרימינג, וכן על דרישות לתוויות ולמידע בצרפתית על מוצרים.

מבחינת ארצות הברית, לטענת קרני, מדובר בחסמים לעסקים אמריקאיים. מבחינת קנדה — ובמיוחד קוויבק — מדובר בקו אדום.

קרני אמר כי מבחינת האמריקאים מדובר אולי ב"מטרד", אבל בקנדה "זו זכות". הוא הבהיר שההגנות על השפה הצרפתית ועל תרבות קוויבק אינן קלף מיקוח שאפשר להניח על שולחן המשא ומתן תמורת הקלה במכסים.

טראמפ הכחיש כי ביקש לפגוע בשפה הצרפתית והגדיר את הטענה מגוחכת. הוא כתב כי לעולם לא יתערב בזכותם של קנדים לדבר צרפתית ואף הכריז: "אני אוהב קנדים דוברי צרפתית". אלא שההכחשה לא עצרה את התחושה בקנדה שהמאבק כבר אינו רק על מחיר הפלדה או גבינה אמריקאית, אלא על מידת העצמאות שאוטווה מוכנה לוותר עליה כדי לשמור על גישה לשוק האמריקאי.

ובינתיים החשבון מתחיל להגיע לעסקים.

הכלכלות של ארצות הברית וקנדה משולבות זו בזו באופן יוצא דופן. תעשיות הרכב, האנרגיה, החקלאות, הפלדה, האלומיניום והייצור מסתמכות על ספקים ועובדים משני צדי הגבול. מכסים אינם נעצרים בעמדת המכס: הם מתגלגלים ליצרנים, לחנויות ובסופו של דבר למחירים שמשלמים הצרכנים.

מייקל הווארד השני, בעל עסק לייצור רהיטים בוורן שבמישיגן, ליד דטרויט, אמר שהרעיון שלפיו ארצות הברית יכולה פשוט להסתדר ללא קנדה אינו מציאותי. העסק שהקים עם אשתו לפני כעשור מייצר הכול, משולחנות אוכל ועד כונניות, והוא חושש שהעימות יפגע הן בפרנסת משפחתו והן ביכולתו להעסיק עובדים ולתרום לקהילה.

"אנחנו זקוקים לשכנה שלנו", אמר. "וגם היא זקוקה לנו."

גם אוטווה יודעת שהמכה שהיא מנחיתה על ארצות הברית תחזור בחלקה אל הקנדים עצמם. מכסים על מוצרים אמריקאיים פירושם שחברות קנדיות שמשתמשות בהם עלולות לשלם יותר, וכך גם הצרכנים. לכן הממשלה הכריזה במקביל על חבילת סיוע חדשה בהיקף של 7.5 מיליארד דולר קנדי לעובדים ולעסקים שנפגעו מהעימות. התמיכה מיועדת בין היתר לחקלאות, לתעשייה ולעסקים קטנים ובינוניים.

המטרה של קנדה, מדגישים באוטווה, אינה להתעשר מהמכסים אלא להפחית את התלות במוצרים אמריקאיים, לעודד רכישה מקומית ולגרום לוושינגטון להבין שגם לאיומים כלכליים יש מחיר.

וזה אולי השינוי הגדול ביותר במערכת היחסים.

במשך עשרות שנים ארצות הברית וקנדה התייחסו זו לזו לא רק כשותפות סחר אלא כמעט כאל שוק כלכלי אחד. מפעלים נבנו מתוך הנחה שהגבול יישאר פתוח, יציב וצפוי. חברות השקיעו מיליארדים מתוך אמונה שאף ממשלה בוושינגטון או באוטווה לא תרצה לפרק מערכת שמועילה לשני הצדדים.

עכשיו ההנחה הזאת מתפוררת.

מכסים של 50%, איומים על תעשיית הרכב, ויכוח על השפה הצרפתית ואפילו איום למחוק את השם "אונטריו" ממפתו של אחד האגמים הגדולים בעולם — כל אלה מעידים שהמשבר כבר אינו עוד סיבוב קשוח במשא ומתן.

שתי השכנות שהתרגלו במשך דורות לעשות עסקים כמעט בלי לחשוב על הגבול מתחילות עכשיו לחשב כמה יעלה להן להילחם זו בזו.

והפעם קנדה מבהירה לוושינגטון: היא מוכנה לשלם מחיר — כדי להוכיח שאינה מוכנה לקבל פקודות.