
מחיה דורש מהוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים והפאראלימפיים, אל־איי 28, למסור לעיר מסמכים פיננסיים מפורטים שלדבריו היא מחויבת לספק על פי הסכם משנת 2021. משרדו טוען כי מתוך תשעה סעיפי דיווח שנתיים שנקבעו בהסכם, הוועדה עומדת באופן מלא בשניים בלבד; שישה מולאו באופן חלקי, ומעמדו של סעיף נוסף אינו ברור. בין המסמכים החסרים, לדבריו, נמצאים דפי חשבון בנק, השוואות בין תחזיות כספיות לביצועים בפועל, תקציבים ולוחות זמנים של מתקני התחרות, שמות קבלנים, והיקפם ומטרתם של חוזים.
מבחינת מחיה, לא מדובר בוויכוח טכני על ניירת. הסיבה לדרישה היא שהעיר עצמה משמשת כרשת הביטחון הפיננסית של המשחקים. אם הוועדה תסיים את האולימפיאדה בגירעון עמוק, בסופו של דבר משלמי המסים של לוס אנג'לס עלולים להידרש לכסות חלק משמעותי ממנו.
"כולנו רוצים משחקים אולימפיים מוצלחים ב־2028, אבל ההצלחה אינה יכולה לבוא על חשבון השקיפות והאחריות כלפי משלמי המסים", אמר מחיה. הוא הבהיר כי בכוונתו להשתמש בסמכויות שהעניקה לו אמנת העיר כדי "לפתוח את הספרים" של אל־איי 28. הוועדה לא הגיבה לבקשות תגובה שפורסמו בכלי התקשורת בעקבות דרישתו.

מבקר העיר קנת' מחיה מציב שאלה הרבה פחות חגיגית לקראת פתיחת המשחקים: מה יקרה אם החשבון לא ייסגר – ומי בדיוק ישלם את ההפרש?
המספרים מסבירים מדוע המאבק מעורר תשומת לב. כשנחתם ב־2017 ההסכם שאפשר ללוס אנג'לס לארח את המשחקים, תקציבם עמד על 5.306 מיליארד דולר. מאז הוא טיפס ל־7.263 מיליארד דולר – תוספת של כמעט שני מיליארד דולר עוד לפני שהלפיד האולימפי הגיע לעיר. מחיה מצביע גם על תופעה שלדעתו מחייבת בדיקה: כאשר תחזית ההוצאות של אל־איי 28 גדלה, גם תחזית ההכנסות שלה עלתה בסכום זהה, כך שהתקציב ממשיך להיראות מאוזן על הנייר.
אל־איי 28 מציגה לאורך השנים מודל אופטימי בהרבה. הוועדה טוענת שהמשחקים אמורים להתנהל ללא עלות ישירה לעיר, כאשר ההכנסות יגיעו בעיקר מחסויות, מכירת כרטיסים, רישוי והשתתפות הוועד האולימפי הבינלאומי. גם גורמים בעירייה מסרו לאחרונה שהדיווחים שקיבלו מצביעים על כך שהוועדה עומדת ביעדי החסויות וההכנסות שלה.
אלא שהסיכון אינו תיאורטי. ההסכמים שנחתמו לאורך השנים קובעים מנגנון הגנה מדורג במקרה של הפסד. לוועדה עצמה יש קרן חירום פנימית של כ־330 מיליון דולר. לאחר מכן קיימת שכבת הגנה נוספת שנועדה להתמודד עם גירעונות. אבל אם ההפסדים יעברו את הרף שנקבע, העיר ומדינת קליפורניה נכנסות לתמונה – ובשלב הסופי האחריות של לוס אנג'לס עלולה להיות בלתי מוגבלת.
במילים פשוטות: הגוף שמנהל את המשחקים ושולט במיליארדי הדולרים הוא גוף פרטי ללא מטרות רווח, אבל מי שעלול להישאר עם החוב במקרה של כישלון הוא הציבור.
מוקדם יותר החודש אישרה מועצת העיר את "הסכם משאבי העיר המורחב", שמסדיר כיצד אמורה לוס אנג'לס לקבל החזר עבור שירותים חריגים שתספק במהלך המשחקים – בהם ניקיון, אבטחה ושירותים עירוניים נוספים. ההצבעה עברה ברוב של עשרה מול ארבעה, אך כמה מחברי המועצה הזהירו שגם ההסכם החדש אינו מבטל את החשיפה הפיננסית של העיר.
מאט סזאבו, המנהל האדמיניסטרטיבי של העיר ומי שהוביל את המשא ומתן, ניסח זאת באופן ישיר במיוחד: ההסכם החדש אינו מיועד – וגם אינו מסוגל – לבטל את הסיכון שהעיר כבר הסכימה לקחת על עצמה כאשר התחייבה לארח את המשחקים.
אחד הנושאים שהחריפו את הביקורת הוא מועד הביקורת הכספית. מועצת העיר שקלה כמה תיקונים להסכם, אך בסופו של דבר אישרה הוראה הקובעת ביקורת פיננסית מקיפה לאחר סיום המשחקים. עבור מחיה ומבקרים נוספים, זו בדיוק הבעיה: ביקורת שמתקיימת אחרי שהכסף כבר הוצא עלולה להגיע מאוחר מדי כדי לעצור חריגות.
חברת מועצת העיר נית'יה ראמאן ניסתה להכניס הגנה נוספת, שלפיה אם אל־איי 28 תסיים את המשחקים בעודף, הכספים האלה ישמשו קודם להחזר הוצאות העיר. ההצעה שלה לא אושרה במתכונתה המקורית והוחזרה להמשך דיון. עם זאת, בהסכם שאושר נקבע כי הוועדה לא תוכל להעביר עודפים לגופים אחרים לפני שתעמוד בהתחייבויות הכספיות שלה כלפי העיר.
גם עלויות האבטחה הן סימן שאלה גדול. העיר מקווה שהממשל הפדרלי יממן חלק משמעותי מהוצאות הביטחון, במיוחד באזורים שבהם תידרש אבטחה מוגברת. אלא שחברי מועצה כבר הזהירו כי אירוע חירום, אסון טבע או צורך ביטחוני חריג עלולים להקפיץ את ההוצאה העירונית באופן דרמטי. באפריל אף הזהירה חברת המועצה מוניקה רודריגז כי עלויות הביטחון הציבורי עלולות לעבור מיליארד דולר בתרחיש קיצוני.
לוס אנג'לס יודעת היטב שאולימפיאדה יכולה גם להסתיים ברווח. המשחקים שאירחה העיר ב־1984 הפכו לדוגמה מפורסמת לאולימפיאדה שהסתיימה בעודף. חלק גדול מהאופטימיות סביב 2028 נשען על אותו זיכרון ועל העובדה שהעיר מתכננת להשתמש במספר רב של מתקנים קיימים במקום להקים אצטדיונים עצומים מאפס.
אבל ההיסטוריה העולמית מספקת גם את הצד השני. אולימפיאדת מונטריאול ב־1976 הפכה לסמל לחריגה תקציבית קשה, לאחר שהעלות הסופית זינקה פי כמה מההערכה המקורית. ערים מארחות אחרות מצאו עצמן לאורך השנים מתמודדות עם חשבונות ענק הרבה אחרי שהספורטאים והקהל כבר חזרו הביתה.
זו בדיוק הסיבה שמחיה מסרב, לדבריו, להסתפק בהבטחה שהכול יהיה בסדר. מבחינתו, אם משלמי המסים נושאים בסיכון, הם זכאים לראות את המספרים בזמן אמת – לא אחרי טקס הסיום.
האולימפיאדה תיפתח ב־14 ביולי 2028 ותימשך עד 30 ביולי, ולאחריה יתקיימו המשחקים הפאראלימפיים באוגוסט. עד אז עוד ייסגרו חוזים, ייקבעו עלויות השירותים העירוניים וייכנסו מיליארדי דולרים של הכנסות והוצאות.
אבל מאחורי ההכנות, האצטדיונים וההבטחה לאירוע הספורט הגדול בעולם ניצבת כעת שאלה שקשה להתעלם ממנה: אם התקציב של 7.26 מיליארד דולר יתברר בסופו של דבר כלא מספיק, האם תושבי לוס אנג'לס יגלו שהחגיגה האולימפית שלהם הגיעה עם חשבון שלא ידעו עליו מראש?