הצגת הילדים הפכה למתקפה על ישראל: אם יהודייה ישבה עם בנה בן הארבע ופחדה להגיב

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

האם היהודייה, תושבת ברוקלין בת 43 שביקשה שלא לפרסם את שמה בשל החשש מהאקלים הציבורי הנוכחי, סיפרה כי הרגע שבו הבינה לאן מתפתח המופע היה עבורה מטלטל. היא הייתה שם עם ילדה הקטן, לא בעצרת פוליטית ולא באירוע מחאה, אלא בפסטיבל בובות שהוצג כאירוע תרבותי ומשפחתי. לדבריה, בתוך דקות היא הרגישה לכודה בתוך קהל עוין, חוששת לקום, להתווכח או אפילו לחשוף את עמדתה.

המופע התקיים במסגרת פסטיבל הבובות הבינלאומי של ניו יורק, שנערך בלואר מנהטן בין 12 ל־16 באוגוסט. הפסטיבל זוכה לתמיכה, בין היתר, מהמחלקה לענייני תרבות של עיריית ניו יורק וממועצת האמנויות של מדינת ניו יורק — עובדה שהפכה את האירוע מריב אמנותי נקודתי לשאלה רחבה יותר על השימוש בכספי ציבור לצורך הצגת מסרים פוליטיים שנויים במחלוקת.

לקולקטיב שהעלה את המופע יש היסטוריה של פעילות פוליטית בנושא. בנובמבר 2023, שבועות ספורים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, השתתפה הקבוצה באירוע התרמה למען עזה בברוקלין, שנערך ביום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלסטיני.

במרכז הפרשה עומד המופע "קרקס בובות פיצת הקרטון" של קולקטיב בוקסקאטר. בפרסומים שקדמו לו תוארה ההצגה כחגיגה של ניו יורק, על מוזרויותיה וסמליה המוכרים. לפי האם, בתחילה זה בדיוק מה שקיבלו הצופים. היו בדיחות מקומיות, מערכון על עכברוש הפיצה המפורסם של הרכבת התחתית וסצנות העוסקות בחיים בעיר ובמאבק הנצחי למציאת מקום חניה.

"בשלב הזה כולנו היינו יחד", תיארה. הקהל צחק ונהנה, ולא היה דבר שהצביע על כך שההצגה עומדת לשנות כיוון.

ואז, לדבריה, כעבור כ־15 דקות הכול התהפך.

אישה עלתה כשהיא אוחזת דף והחלה לקרוא שורה של האשמות נגד ישראל. מהקהל החלו להישמע קריאות "בושה, בושה". לאחר מכן הופיעו כשמונה מבצעים שיצרו מעין משט של כלי שיט בדרכם לרצועת עזה. לפי עדותה, נשמעו גם התייחסויות לסיוע האמריקני לישראל ולהפצצת בתי חולים.

עבור הצופים שתמכו במסר אולי היה זה עוד קטע פוליטי בתיאטרון. מבחינת האם היהודייה שישבה שם עם בנה, החוויה הייתה אחרת לחלוטין.

"הרגשתי כאילו אני מוקפת באויבים האידיאולוגיים שלי", סיפרה. העובדה שלא הצטרפה לקריאות נגד ישראל גרמה לה, לדבריה, להרגיש כאילו כולם יכולים לזהות שהיא שונה. "את מרגישה עירומה, כי את מבינה שכל האנשים האלה יודעים מי את", אמרה.

לדבריה, אילו הייתה במקום לבדה, ייתכן שהייתה קמה ועוזבת. אלא שבנה בן הארבע היה לצדה, המשפחה הייתה עם חפצים והתנועה מתוך הקהל הייתה מסורבלת. הילד עצמו הבחין שמשהו השתנה והחל לשאול את אמו מה קורה ומדוע היא נסערת.

היא שקלה להגיב — ולבסוף החליטה לשתוק. "ידעתי שאם אצעק משהו נגד חמאס, הקהל יפנה נגדי", סיפרה. עבור אישה שהיגרה מברית המועצות לשעבר לארצות הברית כשהייתה בת שבע, התחושה נשאה גם מטען אישי עמוק יותר. לדבריה, משפחתה הגיעה לאמריקה בין היתר כדי להימלט מאנטישמיות, וכעת היא מרגישה שהיא פוגשת אותה מחדש, בצורה אחרת, בניו יורק.

לקולקטיב שהעלה את המופע יש היסטוריה של פעילות פוליטית בנושא. בנובמבר 2023, שבועות ספורים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, השתתפה הקבוצה באירוע התרמה למען עזה בברוקלין, שנערך ביום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלסטיני.

מנואל מורן, מייסד ומפיק פסטיבל הבובות, הגן על עצם הזכות להעלות תכנים פוליטיים. לדבריו, תיאטרון ובובנאות שימשו לאורך ההיסטוריה גם כבמות לביטוי פוליטי, והוא אינו תומך בצנזורה אמנותית. הוא גם ציין כי בפסטיבל השתתף אנסמבל מגיד, שהעלה מופע המבוסס על פולקלור יידי בליווי מוזיקת כליזמר חיה.

לדברי מורן, מארגני פסטיבלים אינם בהכרח יודעים מראש כל פרט וכל מסר שיופיע בהפקה. בכך הוא רמז כי ייתכן שהמסרים נגד ישראל לא היו ידועים למארגנים במלואם טרם ההופעה.

במקביל, להקת תיאטרון ישראלית מתל אביב, תיאטרון החנות, שהייתה אמורה להשתתף בפסטיבל, לא הגיעה לניו יורק. מנהיג הקבוצה שחר מרום אמר כי חברי הלהקה לא הצליחו להסדיר את סוגיית אשרות הכניסה וכי חששו להיתקע בגבול. מנגד, מורן אמר כי הבין שגורמים ישראליים המליצו לקבוצה שלא להגיע ללא סידורי אבטחה משמעותיים.

האירוע עורר גם את תגובתו של ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, שמתח ביקורת על השימוש במשאבים ציבוריים במסגרת אירוע שבו יהודים עלולים לחוש מאוימים או בלתי רצויים. עצם העובדה שכספי עיר ומדינה מגיעים לפסטיבל העמידה במרכז הדיון לא רק את שאלת חופש הביטוי, אלא גם את מידת האחריות של גוף הנתמך מכספי משלם המסים כלפי הקהל שאליו הוא פונה.

הוויכוח הזה כנראה יימשך. אמנים יטענו כי במה שאינה מאפשרת אמירה פוליטית מאבדת חלק מתפקידה, ומנגד מבקרים ישאלו האם משפחות שרוכשות כרטיס להצגת ילדים אינן זכאיות לדעת מראש שהן עומדות להיחשף למסר פוליטי חריף על אחת המלחמות המקוטבות ביותר בעולם.

אבל עבור האם שישבה שם עם בנה בן הארבע, הוויכוח הגדול על חופש אמנותי ומימון ציבורי היה הרבה פחות מופשט. היא נכנסה לחצר במנהטן בציפייה לראות בובות צוחקות על חניה ועל עכברוש עם פרוסת פיצה. זמן קצר אחר כך היא מצאה את עצמה מנסה להישאר שקטה כדי שאיש לא יפנה אליה — ומחכה שההצגה שאליה לקחה את הילד שלה פשוט תיגמר.