העבר האנטישמי חזר לרדוף את ג'ון גליאנו: התערוכה בניו יורק בוטלה

פחות מחודש אחרי שמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק הודיע כי תערוכת האופנה הגדולה שלו באביב 2027 תוקדש לג'ון גליאנו, התוכנית נגנזה בעקבות ביקורת חריפה על עברו האנטישמי והגזעני של המעצב. גליאנו הודיע כי החליט שהתערוכה לא תתקיים "בשלב הזה", לאחר שהמחאה נגדה הלכה והתרחבה וכללה מנהיגים יהודים, תורמים למוזיאון ופוליטיקאים בניו יורק.

בהודעה שפרסם ביום שני אמר גליאנו, בן 65, כי הגיע להחלטה לאחר שיחות עם המטרופוליטן ועם גורמים נוספים שהיו מעורבים בפרויקט. "לאחר מחשבה רבה ודיונים עם כל המעורבים, החלטתי בצער רב שעדיף שהתערוכה לא תתקיים בשלב הזה", כתב. הוא הוסיף כי הוא "נושא באחריות מלאה" לכאב שגרמו דבריו בעבר, במיוחד לקהילות היהודית והאסייתית, וכי הוא מבין שתערוכה שנועדה לכבד את עבודתו עלולה להיות מכאיבה עבור חלק מהציבור. המוזיאון הודיע כי הוא מסכים עם החלטתו.

במרכז הסערה עומדת הפרשה שהביאה לקריסת הקריירה של גליאנו ב-2011. בסרטון שצולם בבית קפה בפריז הוא נראה משמיע התבטאויות אנטישמיות, ובהן דברי שבח להיטלר ואמירות על כך שיהודים היו צריכים להישלח לתאי הגזים. בעקבות הפרשה הוא פוטר מבית האופנה כריסטיאן דיור, ובהמשך הורשע בצרפת בהשמעת עלבונות פומביים על בסיס גזע, דת ומוצא אתני. לאחר מכן נשלל ממנו גם עיטור לגיון הכבוד הצרפתי והוא פוטר מהמותג שנשא את שמו.

התערוכה של ג'ון גליאנו מבוטלת

למרות העבר הזה, המטרופוליטן הודיע מוקדם יותר החודש כי גליאנו יעמוד במרכז תערוכת האביב של מכון התלבושות ב-2027 - כבוד נדיר שהיה הופך אותו למעצב החי השלישי בלבד שזוכה לתערוכת יחיד במקום. התערוכה הייתה אמורה להיפתח בסמוך למט גאלה, אחד מאירועי האופנה והתרבות הבולטים של ניו יורק, אך זמן קצר לאחר ההכרזה החלה להתגבש נגדה התנגדות ציבורית.

אחת המבקרות הראשונות הייתה הביוגרפית של גליאנו, דנה תומאס, שכתבה ב-New York Times כי המוזיאון עשה טעות חמורה בבחירה לכבד אותו. בהמשך הצטרפו למחאה גם נבחרי ציבור, מנהיגים יהודים ותורמים למוזיאון. יו"ר מועצת העיר ניו יורק, ג'ולי מנין, אמרה כי ההחלטה מכאיבה מאוד ליהודי העיר, ואליס טיש, תורמת בולטת למטרופוליטן, הגדירה את התערוכה המתוכננת כ"טיוח". לפי הדיווחים, חלק מהתורמים אף איימו לבטל תרומות.

ביקורת נוספת התעוררה סביב מועד המט גאלה, שאמור להיערך ב-3 במאי 2027 - תאריך שחל גם ביום השואה. השילוב בין אירוע שמכבד את גליאנו לבין היום שבו מציינים את זכר קורבנות השואה הפך לנקודה נוספת במחלוקת סביב החלטת המוזיאון.

בשנים שחלפו מאז פרשת 2011 עבר גליאנו טיפול בהתמכרות, התנצל והחל בתהליך ממושך של שיקום תדמיתו. הוא נפגש מספר פעמים עם אברהם פוקסמן, שכיהן אז כמנכ"ל הליגה נגד השמצה, וב-2013 הודיע הארגון כי המעצב הפגין "חרטה אמיתית". ב-2014 הוא חזר לצמרת עולם האופנה כאשר מונה למנהל הקריאייטיב של בית האופנה מייסון מרג'יאלה.

גם לקראת התערוכה במטרופוליטן היו רבנים בכירים שנפגשו עם גליאנו והתרשמו כי החרטה שלו כנה. הרב ריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית בארה"ב, והרב ג'ושוע דייווידסון מקהילת עמנו-אל בניו יורק אמרו כי השתכנעו ממאמציו ללמוד על יהדות ועל השואה. עם זאת, אף אחד מהם לא תמך בעצם ההחלטה להעניק לו את הכבוד במטרופוליטן. השניים אמרו למוזיאון כי אם התערוכה אכן תתקיים, עליה לעסוק באופן מפורש גם בהתבטאויות האנטישמיות של גליאנו ובתהליך החרטה שלו.

המוזיאון אכן תכנן להתמודד עם החלק הזה בעברו. אוצר מכון התלבושות, אנדרו בולטון, אמר עם ההכרזה על התערוכה כי היא תעסוק גם בהתנהגותו האנטישמית והאנטי-אסייתית, בפיטוריו מדיור, בהרשעתו בצרפת, בטיפול שעבר בעקבות התמכרותו ובהכרה הפומבית שלו במעשיו. אנה וינטור, מנהלת התוכן הראשית של קונדה נאסט והדמות המזוהה ביותר עם המט גאלה, תמכה בגליאנו במשך שנים ואמרה עם ההכרזה כי הקריירה שלו "אינה מוגדרת על ידי רגע אחד", וכי גם "החושך בעברו של ג'ון" יקבל מקום בתערוכה.

לאחר ביטול התוכנית, וינטור שיבחה את החלטתו של גליאנו וכינתה אותה "אמיצה". "אני מאמינה שזו ההחלטה הנכונה, ולו ולמוזיאון יש את תמיכתי המלאה", אמרה.

מנגד, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, ג'ונתן גרינבלט, בירך על הנסיגה בנימה חריפה בהרבה. "כשהאנטישמיות נמצאת ברמות משבר, ההחלטה של המטרופוליטן לכבד את ג'ון גליאנו ברגע הזה הייתה מוטעית, ואפילו גליאנו הבין בסופו של דבר את מה שהמטרופוליטן היה צריך להבין מההתחלה", כתב. "זה היה המהלך הלא נכון בזמן הלא נכון. לעיתוי יש משמעות".

המטרופוליטן נותר כעת ללא תערוכת האביב שתוכננה למכון התלבושות ב-2027. המוזיאון הודיע כי פרטים על תערוכה חלופית ועל המט גאלה של אותה שנה יימסרו בהמשך. גליאנו, מצדו, הדגיש כי מבחינתו חרטה אינה מסתיימת בהתנצלות או בהכרה מצד מוסד תרבות. "כפרה משמעותית אינה מושגת באמצעות תערוכה, הכרה מוסדית או מחווה ציבורית אחת", כתב. "זו אחריות מתמשכת, שמוכחת באמצעות הקשבה, למידה וההתנהגות לאורך זמן".